Search Results

"25 Five Lies They Told You in Leaving Neverland" (English) "Leaving Neverland" pretendía abrumar a sus espectadores con detalles y descripciones impactantes. Muchos críticos y periodistas señalaron repetidamente este hecho como el aspecto más "convincente" de la película. Sin embargo, lo que olvidaron decirnos es que cada vez que Wade Robson y James Safechuck intentan describir lugares, fechas o eventos específicos, los hechos concretos los desacreditan enormemente. Y como ese es el caso, aquí hay una lista de al menos veinticinco mentiras que nos dijeron en "Leaving Neverland". Mentira # 1: las historias de Robson y Safechuck son similares a pesar de que no se conocían". Durante la promoción de "Leaving Neverland", los creadores de la película enfatizaron repetidamente que las historias de Wade Robson y James Safechuck son similares a pesar de que nunca se conocieron "como adultos" antes del estreno de la película en el festival Sundance en enero de 2019, y por lo tanto sus acusaciones no pudieron haber sido coordinadas de antemano. Esta afirmación es una mentira descarada: las semejanzas están lejos de ser una coincidencia. Según la propia declaración de Wade Robson en 2016 (meses antes de que comenzara la producción de la película), se reunió con James Safechuck al menos una vez a principios de 2014. Esto es exactamente cuando Safechuck se estaba preparando para unirse a Robson con una demanda multimillonaria contra el Estate de Michael Jackson. Desde el comienzo temprano de este asunto, Robson y Safechuck están representados por los mismos abogados. De hecho, los dos están tan sincronizados, que, en julio de 2016, ambos dejaron ir a sus primeros abogados, contrataron a nuevos y cambiaron sus reclamos en perfecta armonía. Mentira # 2: "Michael me reemplazó con el joven Macaulay Culkin" Robson y Safechuck no se detuvieron en presentar sus propias historias: afirmaron que hay otras "víctimas más jóvenes" que Jackson abusó cuando Robson y Safechuck eran "demasiado viejos" para él. Safechuck habló sobre la noche en Chicago, donde finalmente fue reemplazado por Brett Barnes y luego tuvo que pasar la noche llorando en el sofá. Robson también mencionó a Barnes como el "otro chico australiano" al que Jackson presuntamente abusó. Pero Brett Barnes hasta el día de hoy defiende a Jackson e insiste en que nunca ha sido molestado. Incluso respondió directamente a la película y sus abogados exigieron que tales reclamos se eliminen de ella: "[la] película implica que el Sr. Barnes fue abusado sexualmente por uno de sus mejores amigos es indignante. Que nadie haya intentado contactar y preguntar al Sr. Barnes sobre tal acusación está más allá de lo [...] pálido En pocas palabras, el Sr. Barnes no quiere tener nada que ver con la película, no consiente en usar su imagen y semejanza en la película, y desea quedarse fuera. " Se lee su carta a HBO. En mayo de 2013, cuando Barnes se enteró por primera vez de la demanda de Robson contra la propiedad de Jackson, protestó contra ella en Twitter: "Desearía que la gente se diera cuenta, en sus últimos momentos en esta tierra, que todo el dinero del mundo no será de ninguna comodidad. Mi conciencia tranquila lo hará ". Mentira # 3: "Michael me reemplazó con el joven Macaulay Culkin" Wade Robson también afirmó que Jackson lo reemplazó por un niño más joven, el niño actor de "Home Alone", Macaulay Culkin. Robson y su madre afirman que cuando se mudaron a Estados Unidos, notaron un cambio en la actitud de Jackson hacia ellos y que el joven Macaulay Culkin llamó toda su atención. De hecho, Culkin es en realidad dos años mayor que Robson. Robson hizo estas afirmaciones a pesar de que Macaulay Culkin las ha rechazado continuamente a lo largo de los años. Después de "Leaving Neverland", Culkin volvió a defender a Jackson y dice que nunca ha sido maltratado: "Mira, voy a comenzar con la línea, no es una línea, es la verdad: nunca me hizo nada". Nunca lo vi hacer nada. Y especialmente en este momento crítico en el tiempo, no tendría ninguna razón para retener nada. El chico ha fallecido. En todo caso, no voy a decir que sería elegante o algo así, pero en este momento es un buen momento para hablar. Y si tuviera algo de qué hablar, lo haría totalmente. Pero no, nunca vi nada; nunca hizo nada ". Cuando se le preguntó al director Dan Reed sobre Culkin y Barnes, dijo que había "leído sobre ellos", pero por alguna razón, nunca se molestó en hablar con ellos antes de decidir presentarlos falsamente como víctimas. "No quiero presionar a Macaulay o Brett para que admitan nada que no quieran admitir o confrontar cualquier cosa que no quieran enfrentar en este momento", afirmó Reed. Mentira # 4: Michael nos mantenía separados Robson y Safechuck afirman que Jackson no quería que sus presuntas víctimas se conocieran y se aseguraron de que nunca estuvieran en el mismo lugar al mismo tiempo. Sin embargo, la evidencia muestra que los dos se conocieron cuando eran niños, lo que demuestra que no hubo tal esfuerzo para mantenerlos separados. Además, hay docenas de imágenes y videos que demuestran que los niños que visitaron Neverland se conocían y pasaban mucho tiempo juntos, incluidos Wade Robson, James Safechuck, Brett Barnes, Frank Cascio e incluso Jordán Chandler. El mismo Robson testificó en 2005 que una vez pasó una noche en Neverland con Culkin y Chandler. Mentira # 5: la estación de tren imaginaria Safechuck alega un abuso continuo en la estación de tren Neverland. Afirma que él y Jackson solían 'tener relaciones sexuales' allí al comienzo de su 'relación' con Jackson entre noviembre de 1987 y enero de 1990: "En la estación de tren, había una habitación en el piso de arriba ... y tendríamos relaciones sexuales" allí también. Eso sucedió todos los días. Suena mal, pero es como cuando sales con alguien por primera vez, y haces mucho, así que fue muy parecido a eso ". Según Safechuck, la última vez que fue abusado fue en 1992, cuando cumplió 14 años y era "demasiado viejo" para Jackson. Semanas después de que se emitiera "Leaving Neverland", se descubrió la mentira de Safechuck: la icónica estación de tren ni siquiera existía en esos años. Los permisos de construcción muestran que la aprobación del edificio se produjo solo en septiembre de 1993, y el proceso de construcción finalizó en el invierno de 1994, al menos cuatro años después del plazo de la historia de Safechuck. Mentira # 6: El castillo invisible Otros lugares que James Safechuck menciona como lugares de abuso fueron el castillo de Neverland y la sala de juegos, "en camas pequeñas". Tres personas diferentes que trabajaron en Neverland también desacreditaron estas afirmaciones. El primero, el gerente de mantenimiento Alan Scanlan declaró que nunca había camas de ningún tipo en estos lugares. Brad Sundberg, el ingeniero de sonido de Neverland, también confirmó este hecho: no hay camas en el castillo que estén rodeadas de grandes ventanas. En 2013, Rob Swinson, el consultor y desarrollador del recorrido Neverland, describió el castillo en una entrevista: "había una pequeña televisión en la esquina y nada más". Curiosamente, el castillo tampoco existió en los años antes mencionados, y el proceso de construcción solo terminó en 1991. Mentira # 7: Mentiroso, mentiroso, artículos falsos en llamas "Leaving Neverland" termina con una escena dramática donde Robson prende fuego a los regalos que supuestamente recibió de Jackson a lo largo de los años. De hecho, estos artículos son falsos: Robson subastó los artículos originales de Jackson en Julien's Auctions en 2011. Ninguno de los artículos quemados era propiedad de Jackson (una copia sellada de Thriller 25, una réplica de guantes de 'Billie Jean', The Michael Jackson Opus, etc.) - a diferencia de los artículos caros que Robson vendió por más de cien mil dólares, meses antes de que él se diera cuenta de que había sido abusado. En febrero de 2019, Julian's Auctions confirmó que Robson vendió sus artículos valiosos y dijo que "necesitaba el dinero". Curiosamente, también dicen que Robson intentó vender sus artículos de forma anónima, pero no estuvieron de acuerdo. Guantes y fedora originales Michael Jackson de Robson, vendidos en 2011: Mentira # 8: Joy Robson se deshizo de todo lo relacionado con Jackson Joy Robson dice que se deshizo de todo lo que tenía "el nombre o la firma de Michael Jackson" una vez que Wade le contó sobre sus acusaciones en 2012. Y, sin embargo, en "Leaving Neverland" (filmado en 2017), presenta fotos, cintas, videos de cumpleaños y faxes que claramente nunca se molestó en tirar. La familia Robson siguió vendiendo artículos valiosos que recibieron de Jackson incluso después de que Wade entablara una demanda contra su patrimonio. En agosto de 2015, enumeraron una imagen enmarcada de Michael Jackson, con el precio inicial de $ 1,100. La inscripción de la imagen decía "a Wade, el mejor amigo del universo, con amor, Michael". La subasta se publicó en eBay sin revelar la identidad de los propietarios. Mentira # 9: "Michael nos enseñó a odiar a las chicas" Wade y James afirman que Jackson odiaba a las niñas y les dijo que también deben odiar a las niñas. Primero, no hay evidencia de que Jackson haya tenido sentimientos negativos hacia las niñas o las mujeres. Lejos de ello, niñas y niños visitaron Neverland por igual y pasaron tiempo con Jackson a lo largo de los años. Además, en febrero de 2019, Brandi Jackson, la sobrina de Michael Jackson, reveló que su tío le presentó a Wade Robson, quien se convirtió en su novio de toda la vida: "Wade y yo estuvimos juntos por más de 7 años, pero apuesto a que eso no está en su "documental” porque arruinaría su línea de tiempo. ¿Y mencioné que fue mi tío, Michael Jackson, quien nos presentó? Wade no es una víctima ". Con eso, Brandi Jackson contradice completamente lo que Robson y Safechuck dijeron en la película. Mentira # 10: Los faxes de la familia Robson Ambas familias presentaron algunos viejos recuerdos de Jackson, pero ninguno de ellos proporcionó evidencia que pueda corroborar ninguno de sus reclamos contra él. La familia Robson mostró correspondencia por fax de 27 años entre Jackson y Joy, que describieron como "cartas de amor" para Wade. La escena de los faxes incluso fue declarada como uno de los "cinco momentos más impactantes en Leaving Neverland", como si estos faxes proporcionaran nada menos que una pistola humeante. Pero la escena del fax tenía la intención de distraer a los espectadores de la evidente ausencia de evidencia a lo largo de la película. El contenido de estos faxes claramente no es incriminatorio, ya que todo lo que muestra es que Jackson expresa su afecto hacia la familia Robson, como lo haría a menudo con los demás también. Según la declaración de 2016 de Joy Robson, se le enviaron todos esos faxes. Joy dijo que la mayoría de las veces fue el asistente personal de Jackson quien los envió, simplemente porque Jackson no sabía cómo hacerlo. Los archivos de la corte contienen casi 40 faxes dirigidos a toda la familia: "Joy, los amo a todos", "Joy, lo que sea que pueda hacer para ayudar, lo haré" y "Chantal, los amo porque son muy amables y dulces ", tales cartas nunca se presentaron en" Leaving Neverland ", porque no se ajustan a las afirmaciones de Robson sobre los faxes. Mentira # 11: Las cintas de la familia Safechuck La única 'evidencia' que James Safechuck presenta en Leaving Neverland es una grabación de una entrevista que hizo con Jackson después de su viaje a Hawái con la familia Safechuck. En la película, podemos escuchar a Jackson decir "lo mejor de Hawái fue pasar tiempo con Jimmy", un intento obvio de hacer que la entrevista parezca sugerente. Sin embargo, los documentos de la corte muestran la transcripción completa de la cinta, que muestra que la cinta fue editada, porque, en realidad, Jackson dijo: "Lo mejor de Hawái fue pasar tiempo con Jimmy, [amo] a la familia de Jimmy y quiero pasar tiempo con ellos " Mentira # 12: Declaración manipulada de Mark Geragos En algún momento durante la película, hay un video de archivo de uno de los ex abogados de Jackson dando una conferencia de prensa en 2003. El video tenía la intención de probar los llamados métodos agresivos e intimidantes de Jackson para silenciar a sus víctimas, para que no se atrevieran a testificar contra él en el juicio de 2005. El problema es que el video original de dos minutos ahora se ha convertido en un video de 15 segundos sin contexto. Geragos (que no representó a Jackson en 2005) abordó un tema completamente diferente: estaba específicamente dirigido a los dos hombres adultos que interceptaron ilegalmente sus conversaciones con Michael Jackson. Las dos oraciones en las que Geragos menciona a estos dos hombres simplemente se omiten de la película. Puedes ver la edición manipulativa en el siguiente video: (on the left "Leaving Neverland" version, on the right - the original video) In March 2019, Geragos addressed the manipulative scene: Mentira # 13: La citación que nunca fue Robson afirma que no quería testificar en la defensa de Jackson en 2005, pero se vio obligado a hacerlo después de recibir una citación. Cuando se le preguntó al respecto en 2016, Robson dijo que recuerda haber recibido la citación, aunque no recordaba cuándo y dónde estaba, y si alguien estaba con él. Robson nunca presentó la citación en la corte ni proporcionó ninguna prueba de que alguna vez fue citado. Según Scott Ross, el investigador de la defensa en el juicio de Jackson en 2005, nunca le enviaron una citación a Robson: "En cuanto a hacer que alguien testifique, me encantaría que Wade Robson me mostrara la citación que nunca recibió. Simplemente lo llamé y yo le dije "escucha, necesitamos que vengas aquí cada día". Estaba en comunicación regular con su hermana, quien testificó, estaba en comunicación regular con su madre, quien testificó. Entonces, nuevamente cuando escuché algo de estas acusaciones, estoy tratando de no decir el nivel de estupidez, ¡el nivel de lo absurdo es una locura! " El abogado de Jackson en 2005, Thomas Mesereau, declaró que nunca había oído que alguien en su equipo enviara una citación a Robson: "[La afirmación de Robson] me sorprende [...] Él y su madre y su hermana vinieron a Neverland listos para apoyar voluntariamente a Michael Jackson en y fuera de la sala del tribunal. Y eso fue lo que hicieron “. Mentira # 14: la llamada telefónica que nadie realizó James Safechuck alega que "hacia el final del juicio", hubo un intento de obligarlo a testificar a favor de Jackson. Él dice que Jackson y su asistente personal Evvy Tavasci lo llamaron y le rogaron que testificara y que una vez que se negó a hacerlo, Jackson se enojó y "lo amenazó". Sin embargo, de hecho, James Safechuck fue irrelevante para el juicio de 2005 y su testimonio nunca fue necesario. El 28 de marzo de 2005, el juez Rodney Melville ya había dictaminado que "no se permitirán pruebas de Jimmy Safechuck". Desde las primeras etapas del juicio, el tribunal decidió que James Safechuck era una "no entidad", ya que no había acusaciones al respecto, ni testigos, y porque el mismo Safechuck declaró bajo juramento que nunca había sido molestado. Por lo tanto, la defensa no tenía ninguna razón para llamar a Safechuck al estrado y no estaba en la lista de testigos, ni siquiera como testigo de personaje. "James Safechuck had nothing to do with the trial at all, other than maybe he was watching it on TV, that's the closest he got to it," said Ross. He also stressed that Jackson or his assistant were never in contact with the witnesses and that it was solely his job to do it. Mentira # 15: Los Premios Grammy En su demanda civil contra el patrimonio y las empresas de Jackson, Safechuck afirma que Jackson lo llevó a Nueva York para ver su actuación en los Grammy en febrero de 1989. Según su denuncia, estaba solo con Jackson en este viaje y " ocurriría un abuso sexual continuo ". El problema es que Jackson ni siquiera asistió a los Grammys de 1989, que en realidad se celebraron en Los Ángeles. Esto no es solo un error menor en la línea de tiempo. Jackson actuó en los Grammys de 1988, y tanto James como su madre lo acompañaron a ese viaje a Nueva York. Según la propia queja de Safechuck, en el momento de su viaje en 1988, su madre no le permitió dormir en la habitación de Jackson, y él dormía en una habitación separada con su madre. Un "abuso continuo" no pudo haber ocurrido durante ese viaje. El propio Safechuck alega que su abuso sexual comenzó en junio de 1988, en una habitación de hotel en París. Mentira # 15: Los Premios Grammy En su demanda civil contra el patrimonio y las empresas de Jackson, Safechuck afirma que Jackson lo llevó a Nueva York para ver su actuación en los Grammy en febrero de 1989. Según su denuncia, estaba solo con Jackson en este viaje y " ocurriría un abuso sexual continuo ". El problema es que Jackson ni siquiera asistió a los Grammys de 1989, que en realidad se celebraron en Los Ángeles. Esto no es solo un error menor en la línea de tiempo. Jackson actuó en los Grammys de 1988, y tanto James como su madre lo acompañaron a ese viaje a Nueva York. Según la propia queja de Safechuck, en el momento de su viaje en 1988, su madre no le permitió dormir en la habitación de Jackson, y él dormía en una habitación separada con su madre. Un "abuso continuo" no pudo haber ocurrido durante ese viaje. El propio Safechuck alega que su abuso sexual comenzó en junio de 1988, en una habitación de hotel en París. James Safechuck cuenta una vez que él y Jackson casi fueron atrapados en el acto por su madre: "El cine tenía estas dos salas privadas, tenía grandes ventanas de vidrio para que puedas ver el teatro y así tuviéramos sexo en esas habitaciones "Eso fue un poco peligroso, pero hay un poco de emoción allí". La madre de James, Stephanie, corroboró su historia cuando describió dramáticamente cómo una noche intentó entrar al cine cuando Jackson estaba allí con su hijo, pero las puertas estaban cerradas por dentro. Este escenario también resultó imposible: las puertas del teatro en Neverland tenían dispositivos de salida de pánico ( también conocidos como barras de choque ) y no podían haber sido bloqueadas desde el interior. Según Alan Scanlan, quien construyó el teatro Neverland, cerrar las puertas solo era posible desde el exterior, y los únicos que tenían la llave eran los hombres de seguridad. Mentira # 17: Los apodos La película también trata sobre los apodos que Jackson le dio a Robson y Safechuck: Rubba Head, Apple Head y Doo-Doo Head, lo que implica que estos nombres son sugerentes y sexuales. El ex niño estrella Emmanuel Lewis, quien era uno de los amigos de Jackson, explicó que él fue quien se le ocurrió el nombre de Rubba: "Todos llamaron a todos Rubba. No significaba nada". De hecho, docenas de videos en línea confirman que Jackson llamó a todos por estos apodos: sus amigos, sus propios hijos, sus sobrinas, sobrinos y primos. "Fuimos los primeros rubba, doo doo y cabezas de manzana", escribió Yashi Brown, la sobrina de Jackson en reacción a la película. Mentira # 18: Lejos de la cámara En "Leaving Neverland", Robson dice que Jackson le regaló una cámara de video como un "obsequio de favor sexual" justo después de su último presunto abuso a la edad de 14 años: "A la mañana siguiente me entregó una cámara nueva que había recibido. con el que podría jugar ". Pero en 2002 Wade contó una historia completamente diferente sobre cómo y cuándo obtuvo esa cámara: "Incluso cuando comencé a interesarme por la dirección de películas, que era cuando tenía siete años. Incluso entonces me compraría una cámara de video, pero en lugar de solo dármelo, él me lo daba y me decía 'Aquí hay una cámara de video - Tómate una semana, aprende a usarla, toma algunas cosas. Si has hecho algo interesante, puedes guardarlo, si perder el tiempo voy a recuperarlo ". La correspondencia por correo electrónico entre Wade y su madre, también conocida como Joey Robson, confirma que Wade consiguió su cámara en su primer viaje a los Estados Unidos cuando tenía 7 años, y no en 1996. Esta correspondencia por correo electrónico es de octubre de 2012, cuando Robson estaba escribiendo su libro y preparándose para su demanda. Había intercambiado varios correos electrónicos con su madre sobre todos los detalles de su relación con Jackson, que luego afirmó que nunca había olvidado. Mentira # 19: La razón por la cual Robson testificó en la defensa de Jackson Desde que Robson presentó su demanda en 2013, afirmó en repetidas ocasiones que "no se dio cuenta de que había sido abusado" y que "no sabía que estaba mal" y por eso testificó en la corte que Jackson nunca lo había molestado. Sin embargo, Robson contradice su propio reclamo, en la película, y en su demanda. Una vez durante la película, explica que decidió testificar a favor de Jackson porque se sentía mal por sus tres hijos y no quería que perdieran a su padre. La preocupación de Robson sugiere que era muy consciente de que tal relación sería incorrecta e inapropiada. En el estrado, respondió preguntas específicas y explícitas bajo juramento y declaró que sabía que Jackson podría terminar en prisión si era declarado culpable. P. El Sr. Jackson te besaría periódicamente, ¿o no? - R. No. P. ¿Periódicamente abrazarte? -R. Si. P. ¿Tocarte? -R. Abrázarme. Eso sería -- P. ¿Te pasó las manos por el pelo? -R. No. P. ¿Te toca la cabeza y la cara? -R. Si. P. ¿Alguna vez te besó en la mejilla? -R. Si. P. ¿Alguna vez te besó en los labios? -R. No. A medida que avanzaba su testimonio, Robson respondió más preguntas de la misma naturaleza: P. En las ocasiones en que te quedaste en la cama con el Sr. Jackson, ¿alguna vez te acurrucaste en la cama? -R. No. P. ¿Se acostaban uno al lado del otro? -R. No. P. ¿Lo tocabas? -R. No. P. ¿Consideraría que hubiera sido inapropiado acurrucarse en la cama? -R. ¿Lo siento? P. ¿Habría considerado inapropiado acurrucarse en la cama? -R. No. Robson, de 11 años, dice que las acusaciones contra Jackson están en 1993 son "enfermas" : Mentira # 20: Michael le dio una casa a los Safechucks porque lo defendieron "Queríamos comprar otra casa y Michael nos dio un préstamo a una tasa de porcentaje muy baja. Mi esposo ya había hecho una declaración, estábamos en el campamento de Michael, mi hijo también y después de eso todo estaba listo cuando Michael perdonó la deuda. Michael dijo, 'no, no quiero que me pagues más, es un regalo'. Así que nos compró una casa. Es una coincidencia, no nos estaba comprando, pero el momento es el correcto allí. Simplemente suena mal ". Stephanie Safechuck insinuó que Jackson les regaló una nueva casa después de que testificaran en su defensa en 1994. Sin embargo, la línea de tiempo real refuta completamente sus insinuaciones. Los documentos muestran que los padres de James Safechuck le preguntaron a Jackson si podía ayudarlos a comprar una nueva casa. En mayo de 1992, Jackson acordó ayudar y en su confianza les proporcionó un préstamo fijo por $ 305,000 con una tasa de interés baja. Su acuerdo establecía que los Safechucks iban a devolver el préstamo. Las partes firmaron el acuerdo mucho antes de las acusaciones de Chandler y dos años antes de que Jackson necesitara que alguien testificara por él. Incluso después de que la familia tomó el puesto, se les pidió que pagaran su préstamo. Safechuck continuó pidiendo extensiones. En junio de 1997, cinco años después, los abogados de Jackson decidieron perdonar la deuda que los Safechucks no pudieron pagar. La deuda perdonada no tenía nada que ver con las acusaciones ni con el apoyo de Safechucks. Mentira # 21: Robson y Safechuck no tienen nada que ganar Los creadores de la película insisten en presentar a Robson y Safechuck como personas que "no tienen ningún interés financiero". Sus demandas póstumas contra las compañías de Jackson se mencionan brevemente como un problema menor, pero ese no es el caso. "Leaving Neverland" se ocupa de las acusaciones detrás de una demanda multimillonaria que aún continúa en la actualidad. La película estaba claramente destinada a respaldar sus demandas. Incluso se usó para respaldar un cambio de ley [Código de Procedimiento Civil, sección 340.1], que ahora permite que su demanda continúe. Además, desde que se emitió "Leaving Neverland", varios documentos expusieron la inestable situación financiera y laboral de Robson y Safechuck. Wade Robson continuamente trató de sacar provecho de su relación con Jackson vendiendo artículos valiosos, tratando de obtener trabajos relacionados con Jackson e incluso comprando un costoso negocio de libros meses antes de presentar su demanda. Mentira # 22: Stephanie la bailarina Stephanie Safechuck dijo que estaba acostada en la cama cuando se enteró de la muerte repentina de Michael Jackson en 2009 (que en realidad se informó alrededor de las 2 pm GMT): “Bailé cuando escuché que murió. Estaba acostada en la cama, llegaron las noticias y salí de la cama. “Pensé 'Oh, gracias a Dios, ya no puede lastimar a más niños', esos fueron mis pensamientos. Estaba tan feliz de que muriera ". Pero según su hijo, él nunca le contó a nadie sobre su abuso y no se dio cuenta de que fue abusado hasta que vio la entrevista de Wade Robson en 2013, y solo entonces se lo contó a su familia. Stephanie no podría haber sabido sobre el supuesto abuso cuatro años antes de que James le contara al respecto. Mentira # 23: "Michael nos alejó de nuestras familias" Otra afirmación falsa en "Leaving Neverland" fue que Jackson separaría a los niños de sus familias para poder controlarlos. Según los empleados de Neverland y varias personas que trabajaban para Jackson, James Safechuck siempre estuvo acompañado por sus padres, en visitas y viajes. La asistente personal de Jackson, Evvy Tavasci, declaró en su declaración de 2016 que toda la familia Safechuck visitó Neverland "numerosas veces" a principios de los 90, pero Jackson casi nunca estuvo allí durante sus visitas, aunque todavía era generoso con ellos. Judi Brisse, otra empleada de Neverland, tuiteó justo después de que se emitiera la película: Joy Robson también contradice la afirmación de su hijo. Según sus declaraciones (en 1993 y 2016) y su testimonio de 2005, ella estaba en Neverland cada vez que Wade estaba allí (excepto una vez en 1993). También testificó que nunca sintió que alguien intentara mantenerla alejada de la habitación de Michael. Según Joy, su familia visitó Neverland 40-50 veces más cuando Jackson no estaba allí. Otras familias que se hicieron amigos de Jackson a lo largo de los años siempre han sostenido que pasaría tiempo con toda la familia: hermanos, padres y diferentes familiares. Mentira # 24: Nunca te fuiste de Neverland La película se centra en las experiencias traumáticas de Robson y Safechuck en Neverland, el famoso rancho de Michael Jackson. Pero a pesar de sus demandas, Neverland no era menos que "maravilloso" y una "tierra sagrada" en sus ojos. A lo largo de los años, Robson y Safechuck volvieron a Neverland, independientemente de que Jackson estuviera allí o no. Según el testimonio de Robson, él y su familia visitaron Nunca Jamás al menos 40 veces en ausencia de Jackson. Cuando se le preguntó sobre el lugar en las entrevistas, dijo: "¡Es como Disneylandia, es lo mejor del mundo!". En 2008, Wade y su esposa Amanda crearon una película en Neverland y agradecieron a Jackson en los créditos: "Nos gustaría agradecer a MJ por permitirnos usar su tierra sagrada". James Safechuck también grabó un video en Neverland. De hecho, la mayoría de las imágenes que aparecen en "Leaving Neverland" fueron imágenes que Safechuck tomó durante el rodaje de su película en 1996. Robson amaba a Neverland tanto que decidió casarse con Amanda y pidió hacer la ceremonia de boda allí en la casa de Jackson. En marzo de 2019, la asistente personal y la niñera de Jackson, Grace Rwaramba, revelaron la extraña solicitud de Robson en medio del juicio de Jackson en 2005. Rwaramba recordó: "Recuerdo haber respondido con una severa '¿realmente esperas que le pregunte a Michael, ahora mismo, durante el juicio, si puedes usar el rancho para la boda de Wade?' [...] ¿Por qué alguien que alega haber sido asaltado durante más de siete años querría tener uno de los eventos más sagrados en su vida en la misma propiedad donde supuestamente tuvieron lugar los ataques?" Mentira # 25: "no ha surgido nada que ponga en duda lo que dijeron" Si llegaste tan lejos, esta mentira debería ser bastante obvia. El director de "Leaving Neverland", Dan Reed, defendió los muchos defectos de su película y declaró que su investigación fue perfecta: "No ha surgido nada que ponga en duda lo que me dijeron y lo que hay en la película. No solo vamos a hablar una vez. Te hablamos una y otra y otra vez. Salimos contigo. Nunca pude ver nada que me hiciera sospechar que eran algo menos que sincero ". En realidad, Dan Reed insistió en hablar solo con los Robson, los Safechucks y los "investigadores de la fiscalía" del caso de 2005, y eso es todo. Indudablemente ignoró a los niños que tienen diferentes historias que contar (incluidos Culkin y Barnes, a quienes presentó falsamente como víctimas), se negó a hablar con la familia Jackson, los abogados defensores, los trabajadores de Neverland y cualquier persona que pudiera validar el lado de la historia de Jackson.Reed ni siquiera estudió las propias declaraciones y declaraciones de Robson y Safechuck en sus demandas actuales contra las compañías Jackson, que son fácilmente accesibles para cualquiera que esté dispuesto a realizar una investigación adecuada. Todos los factores antes mencionados habrían arrojado un resultado completamente diferente: un documental profesional, fáctico y posiblemente más equilibrado. Mira ahora: "Mentiras de Leaving Neverland"

"25 Five Lies They Told You in Leaving Neverland" (English) “Leaving Neverland” objetivava dominar seus espectadores com descrições detalhadas e impactantes. Muitos críticos e jornalistas apontaram isso repetidamente como o aspecto mais "convincente" do filme. Contudo, o que eles esqueceram de nos contar é que a cada vez que Wade Robson e James Safechuck tentaram descrever lugares, datas, ou acontecimentos específicos, eles foram amplamente desmascarados pelos fatos concretos. E já que este é o caso, eis aqui uma lista de não menos do que vinte e cinco mentiras que nos contaram em "Leaving Neverland". Mentira 1: os relatos de Robson e Safechuck são similares e eles nem se conheciam De acordo com o depoimento do próprio Wade Robson em 2016 (meses antes da produção do filme começar), ele encontrou com James Safechuck no mínimo uma vez no começo de 2014. Isto é, exatamente quando Safechuck estava preparando-se para juntar-se a Wade Robson num processo multi milionário contra as empresas e o espólio de Michael Jackson. Desde o começo desta questão, Robson e Safechuk têm sido representados pelos mesmos advogados. Os dois estão efetivamente tão sincronizados que em julho de 2016 ambos deixaram os seus primeiros advogados, contrataram novos, e mudaram as alegações em perfeita concordância um com o outro. Durante a divulgação de “Leaving Neverland”, os criadores do filme enfatizaram repetidamente que os relatos de Wade Robson e James Safechuck são semelhantes mesmo sem eles nunca terem se encontrado como adultos antes do lançamento do filme no Festival Sundance em janeiro de 2019. E, sendo assim, as alegações deles não poderiam ter sido articuladas previamente. Essa afirmação é uma mentira gritante - tais semelhanças estão bem longe de serem coincidência. Mentira 2: "Michael me substituiu por um menino mais novo" Robson e Safechuck não somente apresentaram seus próprios relatos - – eles alegam que há outras "vítimas mais jovens" que Jackson teria abusado quando Robson e Safechuck ficaram "velhos demais" pra ele. Safechuck falou sobre a noite em Chicago, onde ele foi where finalmente substituído por Brett Barnes e então teve que passar a noite chorando no sofá. Robson, igualmente, também mencionou Brett Barnes como "o outro menino australiano" que Jackson também teria molestado. Mas Brett Barnes permanece defendendo Jackson e insiste que ele nunca foi molestado. Ele inclusive respondeu diretamente sobre o filme e seus advogados solicitaram que tais alegações fossem removidas do filme: "Que vocês façam um filme insinuando fortemente que o senhor Barnes foi sexualmente abusado por um de seus melhores amigos é ultrajante. Que ninguém sequer tentou contactar o senhor Barnes para perguntá-lo sobre tal acusação é inadmissível. Dito de maneira simples, o senhor Barnes não quer ter nada a ver com o filme, ele não consente com o uso de sua imagem ou retratação no filme, e deseja ser deixado em paz", diz a carta dele à HBO. Em maio de 2013, quando Barnes soube do processo civil de Wade Robson contra o espólio de Michael Jackson, ele protestou no Twitter dizendo: "Eu gostaria que as pessoas se dessem conta de que, nos seus últimos momentos na Terra, todo o dinheiro do mundo não te servirá de conforto. A minha consciência limpa sim". Mentira 3: "Michael me substituiu pelo jovem Macaulay Culkin" Depois de "Leaving Neverland", Culkin novamente defendeu Jackson e diz que ele jamais foi abusado: "Olha, eu vou começar com uma frase - não é uma frase, é a verdade: ele nunca me fez nada. Eu nunca o vi fazer nada. E especificamente a essa altura, eu não teria motivo algum para esconder nada. O cara já se foi. Inclusive, eu não vou dizer que seria moda nem nada disso, mas agora seria justamente um bom momento pra falar. E se eu tivesse algo para falar sobre, eu definitivamente diria. Mas não, eu nunca vi nada, ele nunca fez nada". Wade e sua mãe alegam que quando eles se mudaram para os Estados Unidos, eles perceberam uma mudança no comportamento de Jackson em relação a eles e que o jovem Macaulay Culkin havia tomado toda a atenção dele. Macaulay é, na verdade, mais velho que Wade dois anos. Wade fez essas alegações mesmo embora Macaulay Culkin as tem rejeitado continuamente ao longo dos anos. Quando o diretor Dan Reed foi questionado sobre Culkin e Barnes, ele disse que tinha "lido sobre eles" mas, por alguma razão, ele nunca se deu ao trabalho de conversar com eles antes de decidir retratá-los falsamente como vítimas. "Eu não quero empurrar Macaulay ou Brett para eles admitirem nada ou fazê-los confrontar qualquer coisa que eles não queiram confrontar agora", declarou Reed. Mentira 4: "Michael nos mantinha separados" Robson e Safechuck alegam que Jackson não queria que suas supostas vítimas soubessem um do outro e garantia que eles nunca estivessem no mesmo lugar ao mesmo tempo. Contudo, provas mostram que os dois se encontravam sim quando crianças, o que prova que não havia tal esforço para mantê-los separados. Além disso, há dúzias de fotos e vídeos que provam que as crianças que visitavam Neverland não só conheciam umas as outras como também passavam muito tempo juntas, incluindo Wade Robson, James Safechuck, Brett Barnes, Frank Cascio, e até Jordan Chandler. O próprio Wade testemunhou em 2005 que uma vez ele passou a noite em Neverland com Macaulay Culkin e Jordan Chandler. Mentira 5: A estação de trem imaginária Safechuck alega um abuso contínuo na estação de trem de Neverland. Ele alega que ele e Jackson costumavam "ter sexo" ali no começo do "relacionamento" com Jackson. Entre novembro de 1987 e janeiro de 1990: "Na estação de trem há um quarto no segundo andar… E nós tínhamos sexo lá também. Isso acontecia todos os dias. Soa doentio mas é tipo quando como você tá começando a namorar com alguém, sabe. Aí você quer fazer bastante. É bem tipo isso". De acordo com Safechuck, a última vez que ele foi abusado foi em 1992, quando ele fez 14 anos e se tornou "velho demais" para Jackson. Semanas depois de "Leaving Neverland" ser lançado, a mentira de Safechuck foi exposta: a icônica estação de trem nem sequer existia naqueles anos. Os alvarás mostram que a permissão para a construção só aconteceu em setembro de 1993. E o processo de construção acabou no inverno de 1994 - no mínimo 4 anos depois do período que Safechuck alega em seu relato que ia todos os dias ao local. Mentira 6: O castelo invisível Outros lugares mencionados por James Safechuck como locais de abuso foram o castelo de Neverland e os salões de fliperama, "em pequenas camas". Três diferentes pessoas que trabalharam em Neverland desmentem isso também. O primeiro, o gerente de manutenção Alan Scanlan, declarou que não havia camas de tipo nenhum nesses lugares. Brad Sundberg, o engenheiro de som de Neverland confirma também este fato - nenhuma cama no castelo, que era cercado de janelas grandes. Em 2013, Rob Swinson, o consultor e desenvolvedor de brinquedos do parque de diversões de Neverland descreveu o castelo em uma entrevista: "havia uma pequena TV no canto e nada mais". Peculiarmente, o castelo também não existia nos anos mencionados. E a construção terminou em 1991. Mentira 7: Asneira, asneira, itens falsos na fogueira "Leaving Neverland" termina com uma cena dramática na qual Wade taca fogo em supostos presentes recebidos de Jackson ao longo dos anos. Esses itens eram falsos: Wade os leiloou na casa de leilões Julien's Auctions em 2011. Nenhum dos itens queimados pertenceu a Jackson (uma cópia embalada do disco Thriller 25, uma réplica da luva de Billie Jean, o livro Michael Jackson Opus, et cetera) - ao contrário dos caros itens que Wade vendeu por mais de cem mil dólares meses antes de ele "perceber" que foi abusado. Em fevereiro de 2019, a casa Julian's Auctions confirmou que Wade vendeu seus valiosos itens, dizendo que ele "precisava do dinheiro". É bastante interessante que eles também disseram que Wade tentou vender anonimamente, mas eles não concordaram. Luvas e chapéu originais que pertenceram a Michael Jackson e Wade vendeu em 2011: Mentira 8: Joy Robson se livrou de qualquer coisa relacionada a Jackson Joy Robson diz que ela se livrou de qualquer coisa que tinha "o nome ou assinatura de Michael Jackson" assim que Wade lhe contou sobre suas alegações em 2012. E ainda em "Leaving Neverland" (gravado em 2017), ela mostra fotos, fitas, vídeos de aniversário, mensagens de fax, os quais ela claramente nunca se preocupou em jogar fora. A família Robson continuou vendendo itens valiosos recebidos de Jackson mesmo depois que Wade processou o espólio dele. Em agosto de 2015, eles catalogaram um retrato de Michael Jackson emoldurado, com o pedindo a quantia de mil e cem dólares. A inscrição na foto diz: "para Wade, o melhor amigo no universo, com amor, Michael". A venda foi publicada no eBay sem revelar a identidade dos proprietários. Mentira 9: "Michael nos ensinou a odiar garotas" Wade Robson namorou com a sobrinha de Michael Jackson, Brandi Jackson, por mais de 7 anos, incluindo o período no qual ele alega que tinha uma relação com Michael Jackson. Em fevereiro de 2019 Brandi Jackson, sobrinha de Michael Jackson,revelou que o tio dela a apresentou a Wade Robson, quem veio a se tornar seu namorado de longa data: "Wade e eu estivemos juntos por mais de 7 anos, mas eu aposto que isso não está no "documentário" dele porque isso arruinaria a linha do tempo dele. E eu já mencionei que foi meu tio Michael que nos apresentou? Wade não é uma vítima". Com isso, Brandi Jacksoncontradiz completamente o que Wade Robson e James Safechuck disseram no filme. Wade e James alegam que Jackson odiava garotas e lhes disse que eles também deveriam odiá-las. Primeiro, não há evidência de que Jackson jamais teve sentimentos negativos para com garotas ou mulheres. Longe disso, meninas e meninos igualmente visitavam Neverland e passavam tempo com Jackson ao longo dos anos. Mentira 10: As mensagens de fax da família Robson Ambas famílias apresentaram algumas lembranças antigas de Jackson, mas nenhuma delas fornece nenhuma evidência que corrobora com qualquer das alegações contra ele. A família Robson mostrou correspondências de 27 anos atrás trocadas entre Joy e Jackson, o que eles descrevem no filme como "cartas de amor" para Wade. A cena que mostra os fax foi até declarada como um dos "5 momentos mais chocantes de Leaving Neverland," como se aqueles fax fornecessem nada menos do que provas cabais. Mas a cena dos fax pretendia despistar os espectadores da óbvia ausência de evidências ao longo do filme. O conteúdo dos fax é claramente nada incriminador - uma vez que tudo que eles mostram é Jackson expressando afeto para com a família Robson, assim como ele fazia com outras também. De acordo com o depoimento de 2016 dado por Joy Robson, todos aqueles fax foram enviados para ela. Joy disse que, na maioria das vezes, era a assistente pessoal de Jackson que os enviava - simplesmente porque Jackson não sabia fazer isso. Os documentos do tribunal contêm quase 40 fax que eram endereçados à família inteira: "Joy, eu amo todos vocês", "Joy, qualquer coisa que eu puder fazer para ajudar, eu farei", e "Chantal, eu amo você porque você é muito gentil e doce" - tais mensagens jamais foram apresentadas em "Leaving Neverland," porque elas não se encaixam na alegação de Wade sobre os fax. Mentira 11: A fita cassete da família Safechuck A única "evidência" que James Safechuck mostra em Leaving Neverland, é uma fita de uma entrevista de Michael Jackson que ele gravou de brincadeira depois da viagem para o Havaí com a família Safechuck family. Na gravação, podemos ouvir Jackson dizer: "a melhor coisa no Havaí foi passar tempo com o Jimmy" uma óbvia tentativa de fazer a entrevista soar insinuante. Contudo, documentos mostram a transcição completa da fita, o que mostra que a gravação foi cortada e editada porque na realidade Jackson disse: "A melhor coisa no Havaí foi passar tempo com Jimmy, eu adoro a família dele e adoro passar tempo com eles" Mentira: A declaração de Mark Geragos manipulada Em certo momento do filme, há um vídeo de um dos antigos advogados de Jackson dando uma coletiva de imprensa em 2003. A intenção do vídeo era provar que Jackson tinha um método agressivo e intimidador de silenciar vítimas para que elas não se atrevessem a testemunhar com ele no julgamento de 2005. O problema é que o vídeo original, de 2 minutos, foi transformado em 15 segundos sem contexto. Geragos, que não representava Jackson no julgamento de 2005, se referia a uma questão completamente diferente: ele se dirigia especificamente diretamente aos dois homens adultos que grampearam ilegalmente o telefone de Michael Jackson. As frases nas quais Geragos menciona esses homens foram simplesmente omitidas do filme. Você pode ver a edição manipuladora no vídeo a seguir: (na esquerda: a versão Leaving Neverland", na direita - o vídeo original) In March 2019, Geragos addressed the manipulative scene: "Aquela coletiva de imprensa não tinha nada a ver com os acusadores dele. Era direcionada especificamente a dois homens adultos que grampearam MJ e foram indiciados e se declararam culpados e foram pra prisão federal. Mas obrigado por levantar essa bola porque assim agora talvez eu tenha uma causa de ação. #éumfilme é um empurrão" Mentira 13: A intimação que nunca existiu Wade alega que ele não queria testemunhar a favor de Jackson em 2005 mas foi obrigado a fazer isso por ter sido intimado. Quando perguntado sobre isso em 2016, Wade disse que ele se lembra de receber a intimação. Mas não lembra quando, nem onde estava, nem se alguém estava com ele. Wade nunca apresentou a intimação em tribunal nem forneceu nenhuma prova de que ele foi intimado em algum momento. De acordo com Scott Ross, o investigador da defesa de Jackson no julgamento de 2005, eles nunca mandaram intimação alguma para Wade: "Sobre fazer alguém testemunhar - Eu adoraria que o Wade me mostrasse a intimação que ele nunca recebeu. Eu simplesmente liguei pra ele e disse: "nós precisamos que você esteja aqui no dia tal na hora tal" Eu estava me comunicando regularmente com a irmã dele, que também testemunhou, eu estava em constante contato com a mãe dele, que também testemunhou. Então, novamente, quando eu ouço algumas dessas alegações, eu estou tentando não dizer o nível de estupidez - o nível do absurdo é insano!". O advogado de Jackson em 2005, Thomas Mesereau, declarou que ele nunca ouviu falar de ninguém da equipe dele ter enviado intimação a Wade: "[essa alegação] me choca [...] Ele e a mãe dele e a irmã todos vieram voluntariamente a Neverland determinados a apoiar Michael Jackson dentro e fora do tribunal. E foi isso que eles fizeram". Mentira 14: O telefonema que ninguém deu James Safechuck alega que "quando o fim do julgamento se aproximava", houve uma tentativa de obrigá-lo a testemunhar a favor de Jackson. Ele diz que Jackson e sua assistente Evvy Tavasci ligavam e imploravam que ele testemunhasse e quando ele se recusou, Jackson ficou com raiva "o ameaçou". Na realidade, porém, James Safechuck era irrelevante para o julgamento de 2005 e seu testemunho nunca foi necessário. Dia 28 de março de 2005, o juiz Rodney Melville já havia decidido que "não serão permitidas no julgamento evidências relacionadas a Jimmy Safechuck". Desde os primeiros estágios do julgamento, o tribunal decidiu que James Safechuck era uma "pessoa nula" uma vez que não havia alegação que o envolvesse, nem testemunhas que o envolvessem, e porque o próprio Safechuck havia declarado sob juramento que ele jamais havia sido molestado. Portanto a defesa não teria razão para chamar Safechuck para a bancada e ele não estava na lista de testemunhas, nem como testemunha de reputação sequer. "James Safechuck não teve nada a ver com o julgamento, em absoluto. No máximo ele assistiu pela TV, esse é o mais perto que ele chegou do julgamento" disse Ross. Ele também enfatizou que Jackson ou a assistente dele nunca estiveram em contato com as testemunhas. Esse era um trabalho somente de Ross. Mentira 15: A premiação do Grammy Em seu processo civil contra o espólio de Michael Jackson e suas empresas, Safechuck alega que Jackson o levou para Nova Iorque para assistir à performance de Michael no Grammy em fevereiro de 1989. De acordo com sua declaração, ele estava sozinho com Jackson nessa viagem, e "abuso contínuo acontecia". O problema é que Jackson sequer esteve no Grammy de 1989, que na verdade, aconteceu em Los Angeles. Isso não é apenas um pequeno erro de datas. Jackson se apresentou de fato no Grammy de 1988 e ambos James e sua mãe Stephanie o acompanharam na viagem a Nova Iorque. De acordo com o próprio processo de Safechuck, à época dessa viagem em 1988, a mãe dele não permitiu que ele dormisse no quarto de Jackson, e ele dormiu em um quarto separado, junto com a mãe. Um "abuso contínuo" não poderia estar acontecendo durante tal viagem, o próprio Safechuck alega que seu abuso sexual começou em junho de 1988, num quarto de hotel em Paris. Mentira 16: À vista de todos Apesar de retratar Jackson como um abusador muito cuidadoso e paranoico que aplicava um elevado grau de esforço em cuidado para não ser pego, James Safechuck também alega que ele foi molestado em todos os cantos possíveis -- e impossíveis -- de Neverland. Entre eles estão lugares que são abertos e qualquer um poderia ver o tempo inteiro. Safechuck alega ter sido molestado na piscina de Neverland. Contudo, a piscina de Neverland está localizada numa área central onde qualquer visitante ou funcionário poderia ver de longe. Além disso, a piscina era cercada de câmeras de vigilância do Departamento de Bombeiros de Santa Barbara 24 horas por dia, todos os dias. James Safechuck conta de uma vez que ele e Jackson quase foram pegos no ato pela mãe dele: "O cinema tinha aqueles dois quartos, que tinham janelas grandes de vidro, que dá para ver o cinema, e a gente também tinha sexo nesses quartos. Isso era um pouco perigoso, mas tem um pouco de excitação nisso". Stephanie, a mãe de James, corroborou este relato quando ela descreveu dramaticamente como numa noite ela tentou entrar no cinema quando Jackson estava lá com o filho dela "mas as portas estavam trancadas por dentro". Essa situação também vem a ser impossível: as portas do cinema são portas de saídas de emergência (se abrem ao pressionar a maçaneta) e não podem ser trancadas por dentro. De acordo com Alan Scanlan, que construiu o cinema de Neverland, só era possível trancar as portas pelo lado de fora, o somente os seguranças tinham a chave. Mentira 17: Os apelidos O filme também aborda apelidos dados por Jackson a Wade e James: Rubba Head, Apple Head, e Doo-Doo Head, insinuando que esses apelidos são provocantes e sexuais. O ex ator mirim Emmanuel Lewis, que era amigo de Jackson, explicou que foi ele que inventou o apelido Rubba: "Todo mundo chamava um ao outro de Rubba. Não significava nada". De fato, dúzias de vídeos disponíveis online confirmam que Jackson chamava a todos por esses apelidos: seus amigos, seus próprios filhos, suas sobrinhas, sobrinhos e primos. "Nós fomos os primeiros rubba, doo doo, e appleheads," escreveu Yashi Brown, sobrinha de Jackson, em reação ao filme. Mentira 18: Bem fora da câmera Em "Leaving Neverland", Wade diz que Jackson lhe deu uma câmera de vídeo como "recompensa por favor sexual" logo depois do seu último suposto abuso aos 14 anos: "Na manhã seguinte ele me entregou uma, tipo, uma câmera nova que ele tinha conseguido que eu podia brincar com ela". Mas em 2002 Wade contou uma versão completamente diferente sobre como e quando ele ganhou a câmera: "Mesmo quando eu comecei o meu interesse por direção de filmagem, que faz bastante tempo, quando eu tinha 7 anos, ele comprava uma câmera para mim, mas em vez de apenas me dar, ele me dava e dizia: aqui está uma câmera de vídeo, tire uma semana para aprender a usar - grave algumas coisas, se você fizer algo interessante você pode ficar com ela, se fizer mal feito eu vou tomar de volta". Trocas de e-mail entre Wade e sua mãe, também conhecida como Joey Robson, confirmam que Wade ganhou a câmera na primeira viagem deles aos Estados Unidos, quando ele tinha 7 anos, e não em 1996. Essa troca de e-mails é de outubro de 2012, quando Wade estava escrevendo seu livro e preparando o processo civil. Ele havia trocado muitos e-mails com a mãe sobre os detalhes da relação deles com Jackson, os quais eles mais tarde alegou nunca ter esquecido. Mentira 19: A razão pela qual Wade testemunhou a favor de Jackson Desde que Wade fez o processo de 2013, ele alega repetidamente que "não tinha percebido que tinha sido abusado" e que "não sabia que era errado" e que por isso ele testemunhou no tribunal que Jackson nunca o molestou. Todavia, Wade contradiz sua própria alegação, a do filme e a do processo. Em um momento durante o filme, ele explica que decidiu testemunhar a favor de Jackson porque ele se sentiu mal pelos três filhos dele e não queria que eles perdessem o pai deles. A preocupação de Wade sugere que ele estava, sim, bastante ciente de que o "relacionamento" que ele diz que não sabia até 2012 que seria um abuso, seria errado e inapropriado. No tribunal ele respondeu perguntas explícitas e específicas sob juramento e declarou que ele estava ciente de que Jackson seria preso se fosse condenado. P. O senhor Jackson beijava você periodicamente, não é? -R. Não. P. Periodicamente abraçar você? -R. Sim. P. Tocar você? -R. Me abraçar. Isto é... P. Passar as mãos dele pelos seus cabelos? -R. Não. P. Tocar sua cabeça e seu rosto? -R. Sim. P. Ele já beijou você na bochecha? -R. Sim. P. Ele já beijou você nos lábios? -R. Não. À medida que o testemunho prosseguia, Wade respondia a mais perguntas dessa natureza: P. Nas ocasiões que você deitou na cama com o senhor Jackson, vocês em algum momento se aconchegavam um ao outro na cama? -R. Não. P. Vocês se deitavam perto um do outro? -R. Não. P. Ele tocava você? -R. Não. P. Você consideraria inapropriado que tivessem se aconchegado um ao outro na cama? -P. Desculpe? P. Você consideraria inapropriado que tivessem se aconchegado um ao outro na cama? -R. Não. Wade aos 11 anos diz que as alegações contra Jackson são "doentias", em 1993: Mentira 20: Michael deu uma casa aos Safechuck porque eles o defenderam "Nós queríamos comprar outra casa e Michael nos deu um empréstimo a juros muito baixos. Meu marido já tinha dado o depoimento dele, nós estávamos do lado do Michael, meu filho também, e depois que tudo já estava terminado e resolvido foi quando Michael perdoou a dívida. Michael disse: "não, eu não quero mais que você pague, é um presente". Então ele comprou sim uma casa pra gente. É coincidente, ele não estava nos comprando, mas a coincidência está aí. Só que soa mal" Stephanie Safechuck insinuou que Jackson lhes presenteou com uma casa nova depois que eles testemunharam a favor dele em 1994. A verdadeira sequência dos fatos refuta completamente as insinuações dela: Documentos mostram que os pais de James Safechuck pediram ajuda a Jackson para comprar uma casa nova. Em maio de 1992, Jackson concordou em ajudar a fez um contrato fiduciário que lhes fixou uma garantia para o empréstimo de 305 mil dólares com juros baixos. O acordo deles declarava que os Safechuck teriam que pagar de volta o empréstimo. As partes assinaram o acordo muito tempo antes das alegações de Chandler, dois anos antes de Jackson precisar que qualquer um testemunhasse a favor dele. Mesmo depois da família testemunhar, a pagamento ainda foi cobrado deles. Os Safechuck continuaram pedindo mais prazo. Em junho de 1997, 5 anos mais tarde, os advogados de Jackson decidiram perdoar a dívida que os Safechuck não pagavam. O perdão da dívida não foi subsequente às alegações ou ao apoio dos Safechuck. Mentira 21: "Wade e Safechuck não têm nada a ganhar" Os criadores do filme insistiram em apresentar Wade e James como pessoas que "não têm interesse financeiro". Os processos póstumos deles contra as empresas de Jackson são mencionados brevemente como uma questão insignificante, mas não é. "Leaving Neverland" trata de alegações por trás de um processo multimilionário que ainda corre até hoje. O filme claramente pretendia apoiar os processos deles. Esse filme foi até usado em apoio a uma mudança na lei [Código de Processo Civil, seção 340.1], a qual permite que os processos deles agora sigam adiante. Inclusive, desde que "Leaving Neverland" foi ao ar, vários documentos expuseram a situação financeira instável de Wade e Safechuck e a situação empregatícia deles. Wade Robson tentou continuamente lucrar a partir da relação dele com Jackson. Vendendo itens valiosos, tentando conseguir trabalhos relacionados a Jackson, e até buscando um caro caro contrato editorial para a publicação de um livro caro meses antes do processo dele. Mentira 22: A Stephanie dançante Stephanie Safechuck disse que estava deitada na cama quando ela ficou sabendo da morte repentina de Michael Jackson em 2009 (que aconteceu por volta das 2 da tarde no fuso horário dela): “Eu dancei quando eu ouvi que ele tinha morrido. Eu estava deitada na cama, as notícias saíram e eu saí da cama e eu estava tipo "Oh, graças a Deus ele não pode mais ferir nenhuma criança", esses foram meus pensamentos. Eu estava tão feliz que ele tinha morrido." Mas, de acordo com o filho dela, ele nunca contou a ninguém sobre abuso e nem sequer havia percebido que tinha sido abusado até ver a entrevista de Wade Robson na TV em 2013 - e somente aí ele contou à família dele sobre isso. Stephanie não poderia ter sabido sobre o suposto abuso 4 anos antes de James contar a ela sobre isso. Mentira 23: "Michael nos afastou de nossas famílias" Outra falsa alegação de "Leaving Neverland" foi que Jackson separava crianças de suas famílias para poder controlá-las. De acordo com funcionários de Neverland e várias pessoas que trabalharam para Jackson, James Safechuck estava sempre acompanhado por seus pais - em visitas e na viagem. A assistente de Jackson, Evvy Tavasci, declarou em seu depoimento de 2016 que a família Safechuck inteira visitou Neverland "muitas vezes" no começo dos anos 90, mas Jackson raramente estava lá durante essas visitas, embora ele ainda era generoso com eles. Outra funcionária de Neverland, Judi Brisse tuitou assim que o filme foi ao ar: Joy Robson também contradiz a alegação do filho dela. De acordo com os depoimentos dela, de 1993 e 2016, e o testemunho de 2005, ela estava em Neverland todas as vezes que o filho dela esteve lá, excetuando uma única vez em 1993. Ela também testemunhou que nunca sentiu que ninguém estaria tentando afastá-la do quarto de Michael. De acordo com Joy, a família dela visitou Neverland entre 40 e 50 outras vezes quando Michael Jackson não estava lá. Outras famílias que eram amigas de Jackson ao longo dos anos sempre sustentaram que ele passava tempo com a família inteira. Mentira 24: Nunca "Deixaram Neverland" O filme foca em experiências traumáticas de Wade e James em Neverland, o famoso rancho de Michael Jackson. Mas nos processos deles, Neverland era nada menos do que "maravilhoso" e uma "terra sagrada" aos olhos deles. Ao longo dos anos, Wade e James continuaram indo a Neverland, estando Jackson lá ou não. De acordo com o testemunho de Wade Robson, ele e sua família visitaram neverland mais de 40 vezes na ausência de Jackson. Quando ele foi perguntado sobre o lugar em entrevistas, ele exaltou: "É como a Disney, é o melhor lugar do mundo!". Em 2008 Wade e sua esposa Amanda criaram um filme em Neverland e agradeceram a Michael Jackson nos créditos: "Nós gostaríamos de agradecer MJ por por nos permitir usar a terra sagrada dele". James Safechuck fez um vídeo em Neverland também. Efetivamente, a maioria das fotos que aparecem em "Leaving Neverland" foram tiradas por Safechuck durante a filmagem do filme dele em 1996. Wade amava tanto Neverland que quando ele decidiu se casar com Amanda, ele pediu para realizar a cerimônia exatamente lá, na casa de Jackson. Em março de 2019, a assistente e babá dos filhos de Jackson, Grace Rwaramba, revelou o esquisito pedido de Wade feito no meio do julgamento de Jackson em 2005. Rwaramba lembrou: "Eu lembro de responder firme: ‘você realmente acha que eu vou pedir isso ao Michael bem agora - durante o julgamento - se você pode usar o rancho dele para seu casamento? [...] Por que alguém que supostamente foi molestado por mais de 7 anos quereria ter um dos eventos mais sagrados da vida dele no mesmo lugar que os ataques supostamente aconteceram?" Mentira 25: "não surgiu nada que lance qualquer dúvida sobre o que eles disseram" Se você chegou até aqui, essa mentira deve ser bastante óbvia. O diretor de "Leaving Neverland", Dan Reed, defendeu as muitas falhas de seu filme e declarou que a pesquisa dele foi nada menos do que perfeita: "Não surgiu nada que lance qualquer dúvida sobre o que eles me contaram e sobre o que está no filme. A gente não conversa com a pessoa só uma vez. A gente fala com ela de novo, de novo, e de novo. A gente convive com a pessoa. Eu nunca peguei nem um relance de nada que me fizesse suspeitar de que eles estivessem sendo menos do que verdadeiros". Na realidade, Dan Reed insistiu em falar somente com a família Robson e família Safechuck, e "investigadores da acusação" do caso de 2005 - e só. Ele admitiu ter ignorado quem tivesse convivido com Michael Jackson quando criança e que têm algo diferente para contar sobre ele. Incluindo Macaulay Culkin e Brett Barnes, os quais ele apresentou falsamente como vítimas de Jackson. Se recusou a falar com a família Jackson, trabalhadores de Neverland, e qualquer um que validasse o lado de Jackson. Reed nem sequer estudou as declarações dos próprios Wade e James e os depoimentos do processo deles que corre contra as empresas MJJ, os quais são facilmente acessíveis a qualquer um que esteja disposto a conduzir uma investigação adequada. Todos os fatores acima mencionados teriam produzido um resultado completamente diferente - um documentário profissional, factual, e possivelmente mais ponderado. As Mentiras de Leaving Neverland com legendas em português Assista online

"25 Five Lies They Told You in Leaving Neverland" (English) Le but de "Leaving Neverland" était de bombarder les téléspectateurs de détails sordides et choquants. Plusieurs critiques et journalistes ont souligné cet aspect comme étant le plus «accablant» du film. Cependant, ils oublient de préciser que chaque tentative de description des lieux, dates, événements spécifiques initiée par James Safechuck et Wade Robson a été fortement démentie avec des preuves solides à l’appui. Voici une liste de 25 mensonges de "Leaving Neverland" mis en lumière. Mensonge nº 1 : Les histoires respectives de Robson et Safechuck sont similaires alors qu’ils ne se connaissaient pas Pendant la promotion de "Leaving Neverland", le réalisateur du film n’a cessé de mettre l’accent sur le fait que Wade Robson et James Safechuck ont des histoires similaires bien qu’ils ne se soient jamais rencontrés à l’âge adulte avant la Première du film au Festival Sundance en Janvier 2019. Cette affirmation est fausse car la ressemblance des deux narrations n’est pas une coïncidence. En effet, selon une déposition de Wade Robson en 2016 (c’est-à-dire des mois bien avant le début de la production du film), James Safechuck et Robson s’étaient déjà rencontrés au moins une fois, début 2014. C’est à ce moment précis que James Safechuck a rejoint Wade Robson qui s'apprêtait à intenter un procès contre la succession et les sociétés de Michael Jackson, procès mettant en jeu des millions de dollars. Dès le début de cette affaire, Robson et Safechuck sont représentés par le même avocat. Les deux étaient en parfait accord, tellement qu’au début du mois de Juillet 2016, d’un commun accord, ils décidèrent de renvoyer leurs avocats, et de changer leurs accusations. Mensonge nº 2 : «Michael m’a remplacé par Brett Barnes» Robson et Safechuck ne se sont pas arrêtés là. Ils ont clamé que d’autres victimes «plus jeunes» avaient aussi été abusées par Jackson lorsqu’eux-mêmes sont devenu trop vieux pour lui. Safechuck évoque une soirée à Chicago où il aurait été remplacé par Brett Barnes, et aurait passé la nuit à pleurer seul dans le canapé. Robson mentionne aussi Barnes comme étant «le petit Australien» que Jackson aurait molesté. Cependant, jusqu’à aujourd'hui, Barnes continue à défendre Jackson en insistant sur le fait que ce dernier ne l’a jamais touché. Barnes et ses avocats ont même adressé un courrier direct aux réalisateurs et à HBO pour leur demander de retirer ces affirmations du film. La lettre dit : «Les fortes insinuations selon lesquelles notre client Brett Barnes aurait été sexuellement molesté par un de ses meilleurs amis sont outrageantes. Le fait même que personne n’ait tenté de contacter Mr. Barnes pour lui demander son avis sur la question est pitoyable. Pour faire simple, Mr. Barnes ne veut rien à voir à faire avec ce film et ne consent ni à l’usage de son image ni à ce qui y ressemble. Il souhaite simplement qu’on le laisse tranquille». En mai 2013, à l’annonce d’une action en justice contre la succession de Jackson, Bret Barnes écrit sur Twitter : «Je veux que les gens réalisent que dans les derniers instants d'une vie, tout l’argent du monde ne sera d'aucune aide. Avoir la conscience tranquille, si.». Mensonge nº 3 : "Michael m’a remplacé par le jeune Macaulay Culkin. » Robson affirme aussi qu’il a été remplacé par un garçon plus jeune, l’acteur de "Maman J’ai raté l’Avion", Macaulay Culkin. Robson déclare qu’à l’époque où sa mère et lui ont déménagé pour les Etats-Unis, l’attitude de Michael avait complètement changé. Il accordait toute son attention à Macaulay Culkin. Mais Culkin est en réalité plus âgé que Robson de deux ans et continue jusqu’aujourd’hui à nier les accusations de Robson depuis des années. Après "Leaving Neverland", Culkin a de nouveau pris la défense de Jackson : "Écoutez, je vais commencer par dire une phrase qui est la réalité : il ne m'a jamais rien fait. Je ne l'ai jamais vu faire quoi que ce soit. Et surtout en ces moments d'indignation, je n'ai aucune raison de tenir ma langue. Le mec est décédé. S'il s'était passé quoi que ce soit - je ne dis pas que ce serait élégant de le faire - mais ce serait le bon moment pour en parler. Et si j'avais quelque chose à dire, je l'aurais totalement fait. Mais non, je n'ai jamais rien vu, il n'a jamais rien fait." Quand le réalisateur, Dan Reed fut questionné à propos de Brett Barnes et Macaulay Culkin, celui-ci répondit qu’il ne s’est jamais préoccupé de les interroger avant de les présenter comme de fausses victimes, il déclare : «Je ne veux pas pousser Culkin et Barnes à avouer quoi que ce soit. Pour l’instant, ils ne veulent rien admettre et ne veulent aucune confrontation». Mensonge nº 4 : Michael nous gardait à l’écart les uns des autres Robson et Safechuck déclarent que Jackson ne voulait pas que ses victimes présumées se connaissent et s’assurait qu’elles ne se trouvent jamais au même endroit, au même moment . Cependant, des preuves montrent que Robson et Safechuck se sont rencontré étant enfants et qu’il n’y avait donc aucun effort de la part de Michael de les garder à l’écart les uns des autres. Il y a aussi des dizaines de photos et de vidéos montrant que les enfants qui visitaient Neverland se connaissaient et passaient beaucoup de temps ensemble, y compris Robson, Safechuck, Barnes, Cascio et même Jordan Chandler. Robson lui-même, témoigne en 2005 qu’il a passé une nuit à Neverland en compagnie de Macaulay Culkin et Chandler. Mensonge nº 5 : La gare imaginaire Safechuck affirme qu’il aurait été abusé à plusieurs reprises dans la gare de Neverland. Il clame que Jackson et lui avaient l’habitude d’avoir des rapports sexuels au début de leur relation entre novembre 1987 et janvier 1990. Il déclare : «Dans la gare, il y avait une pièce à l’étage dans laquelle nous avions l’habitude d’avoir des rapports sexuels. On en avait tous les jours. Ça a l’air dingue, mais c’est un peu comme quand un couple commence à se fréquenter. Les premières fois , on le fait tout le temps.» Selon Safechuck, la dernière fois qu’il aurait été abusé est en 1992, à l’âge de 14 ans, considéré trop âgé pour Jackson . Sauf que quelques semaines après la diffusion de "Leaving Neverland", l’histoire de la gare perdit toute crédibilité : Il s’avère que la fameuse gare n’existait même pas au moment des faits présumés. Sur le permis de construire, il est inscrit que l'autorisation n’a été délivrée qu’en septembre 1993, les travaux ont pris fin en hiver 1994, donc au moins 4 ans après la période citée par Safechuck. Mensonge nº 6 : Le château invisible James Safechuck évoque un autre endroit dans lequel il aurait été abusé : Le château de Neverland et les arcades, «dans des petits lits». Mais 3 personnes travaillant à Neverland à cette époque ont complètement démenti ces affirmations. D’abord, le responsable de la maintenance, Alan Scanlan. Celui-ci déclare qu’il n’y a jamais eu aucun lit à cet endroit. Brad Sundberg, l’ingénieur du son de Neverland confirme ce fait : aucun lit dans le château qui était entouré de fenêtres. En 2013, Rob Swinson, le guide de Neverland et responsable de développement décrit le château comme suit dans une interview : «Il y avait une télévision dans un coin, et rien d’autre». Autre incohérence, le château non plus n’existait pas à l’époque évoquée, et la construction ne s’est terminé qu’en 1991. Mensonge nº 7 : Faux objets brûlés Le film "Leaving Neverland" se termine sur une scène dramatique dans laquelle on voit Robson mettre le feu à des objets qu’il aurait soit-disant reçus de Jackson en guise de cadeaux au fil des années. Ces objets sont en réalité des faux. On découvrira par la suite que Robson a mis aux enchères les articles originaux sur le site de ventes aux enchères Julien's Auction en 2011. Aucun des articles brûlés apparaissant dans le film n’appartenait à Jackson originellement (une copie de l’album Thriller 25, une réplique du gant de Billie Jean, l’Opus Michael Jackson). Robson a mis les véritables articles en vente pour la rondelette somme de 100 000 dollars des mois avant qu’il réalise qu’il a été «abusé». En février 2019, Julien’s Auction confirme que Roson a bien vendu ses articles de valeur. Il déclare qu'"il avait besoin d’argent». Chose intéressante, Julien’s Auction déclare aussi que Robson a essayé de vendre ses objets anonymement mais qu’ils ont refusé. Les gants originaux et le chapeau de MJ ont été eux aussi vendus en 2011 par Robson. «Wade nous a adressé directement sa collection, c’est lui qu’on a payé quand il a vendu sa collection, il avait besoin d’argent" Julien's Auction, Twitter. «Wade a demandé à rester anonyme, il ne voulait pas qu'on sache que c’est lui qui vendait ces articles en 2011. Mais nous avons refusé et avons nommé ces articles «Collection de Wade Robson». Il a consigné plusieurs articles, et a demandé à ce qu’on vende tous les articles de valeur." Julien’s Auctions, Twitter. Gants et chapeau originaux Michael Jackson vendu par Wade Robson en 2011 Mensonge nº 8 : Joy Robson s’est débarrassée de tout objet ayant un lien avec Jackson Joy Robson déclare qu’elle s’est débarrassée de tout objet ayant un quelconque lien avec Michael Jackson dès que Wade lui a parlé des abus en 2012. Pourtant, dans "Leaving Neverland" (tourné en 2017), on peut voir Joy s’afficher avec des photos, des cassettes, des vidéos d’anniversaire et des fax dont elle n’a clairement jamais pris la peine de se débarrasser. La famille Robson a continué à vendre des objets appartenant à Jackson même après avoir lancé une action en justice contre la succession de Jackson. En août 2015 , ils ont listé une photo encadrée de Michael Jackson au prix de 1100 dollars sur laquelle on peut lire «À Wade, le meilleur ami au monde. Amicalement Michael ». L’enchère a été postée sur eBay sans révéler l’identité du propriétaire. Mensonge nº 9 : "Michael nous a appris à haïr les femmes" Wade et James déclarent que Jackson détestait les femmes et les encourageait à en faire autant. D’abord, sachons qu’il n’y a aucune preuve montrant que Jackson ait jamais eu le moindre sentiment négatif envers les femmes ou les filles. Bien au contraire, il y avait autant de filles qui visitaient Neverland que de garçons, et elles ont passé autant de temps avec Jackson que les garçons au fil des années. De plus, en février 2019, Brandi Jackson, la nièce de Michael Jackson déclare que Jackson lui-même l’a présentée à Wade, devenu par la suite son petit ami. Elle déclare «Wade et moi sommes restés ensemble pendant 7 ans, mais je suppose que ce n’est mentionné nulle part dans le «documentaire» car ça risquerait d'apporter des incohérences dans leur chronologie. Et est-ce que je l’ai déjà dit ? C’est mon oncle, Michael Jackson, qui a joué les intermédiaires entre Wade et moi. Wade n’est pas une victime». Avec ça, Brandi contredit totalement les déclarations de Wade dans le film. Mensonge nº 10 : Les fax de la famille Robson Les familles Robson et Safechuck présentent de vieux souvenirs provenant de Jackson dans le film, mais aucune d’entre elles n’a pu fournir de preuves pour corroborer leurs accusations. Les Robsons montrent par exemple un échange de fax entre Joy et Jackson vieux de 27 ans qu’ils décrivent comme étant des «lettres d’amour» à l’attention de Wade. La scène des fax est considérée comme étant l’un des cinq moments les plus choquants de "Leaving Neverland", comme si ces fax présentaient des preuves irréfutables. La vérité est que cette scène a été tournée afin de détourner l’attention du téléspectateur du manque criard de preuves tangibles dans le film. En effet, le contenu de ces fax n’a absolument rien d’incriminant, ils montrent juste Jackson exprimant son affection pour la famille Robson comme il le faisait souvent pour beaucoup d’autres personnes. Dans sa déposition faite en 2016, Joy Robson déclare que tous ces fax lui étaient adressés à elle et sa famille. Joy dit que la plupart du temps, c’était l’assistante de Jackson qui les envoyait car lui-même ne savait pas comment le faire. Les documents judiciaires contiennent au moins 40 fax envoyés à la famille entière. On peut y lire «Joy, je vous aime tous", ou «Joy, si je peux vous aider, je le ferai volontiers», ou encore «Chantal, je t’aime car tu es douce et gentille». Ces lettres ne sont évidemment jamais mentionnées dans "Leaving Neverland" car elles ne correspondent pas à la trame portée par les accusations de Robson. Mensonge nº 11 : Les enregistrements des Safechuck La seule preuve que James Safechuck apporte dans "Leaving Neverland" est un enregistrement que Michael a fait lors d’une interview après son voyage à Hawaï avec les Safechuck. Dans le film, on peut y entendre Michael dire «la meilleure chose qui me soit arrivée à Hawaï fut de passer du temps avec Jimmy». Sauf qu’après vérification des documents judiciaires et des transcriptions officielles, on découvre que la phrase a été coupée au montage. En réalité, Jackson déclare «La meilleure chose qui me soit arrivée à Hawaï fut d’avoir passé du temps avec Jimmy. J’adore la famille de Jimmy et j’adore passer du temps avec eux". Mensonge nº 12 : Falsification des déclarations de Mark Geragos A un moment donné du film, on voit une vidéo d’archives d’un des anciens avocats de Jackson donnant une conférence de presse en 2003. Le but de cette inclusion étant de démontrer la soi-disant stratégie d’intimidation de Jackson dans sa volonté agressive de faire taire les victimes et de les empêcher de témoigner contre lui pendant le procès de 2005. Sauf que la vidéo, qui dure à la base 2 minutes, a été réduite à 15 secondes sans donner de contexte. Geragos, qui n’a pas représenté Jackson au procès de 2005, parlait d’un problème tout à fait différent, celui des deux hommes qui ont illégalement mis Jackson sur écoute. Ces deux phrases où Geragos mentionne ces hommes ont tout simplement été omises dans le film. On peut clairement voir la tentative de manipulation dans la vidéo ci-dessous : En mars 2019, Geragos s'est exprimé sur la scène en question : «Cette conférence de presse n’a rien à voir avec les accusations. Je m’adressais directement aux hommes qui ont mis MJ sur écoute, ont été inculpés et ont plaidé coupables. Ils ont été envoyés à la prison fédérale. Merci de m’avoir prévenu, ça me donne une raison pour intenter une action en justice» Geragos Twitter. En réponse à ce tweet : «Une des pires personnes dans l’affaire Jackson est @markgerados, qui devrait s’excuser d’avoir harcelé et découragé d’autres enfants à parler». Mensonge n° 13 : l'assignation à comparaître qui n'a jamais eu lieu Robson affirme qu'il ne voulait pas témoigner en faveur de Jackson en 2005, mais qu'il a été contraint de le faire après avoir reçu une assignation à comparaître. Interrogé à ce sujet en 2016, Robson a déclaré qu'il se souvenait avoir reçu une assignation, bien qu’il ne sache plus quand ni où elle a eu lieu, ni si quelqu'un était avec lui. Robson n'a jamais présenté l'assignation à comparaître devant le tribunal et n'a fourni aucune preuve qu’il n’ait jamais été assigné à comparaître. Selon Scott Ross, l'enquêteur de la défense lors du procès Jackson en 2005, aucune assignation n’a jamais été faite à Robson : "Quant à faire témoigner qui que ce soit, j'aimerais bien que Wade Robson me montre l'assignation qu'il n'a jamais reçue. Je l'ai simplement appelé et je lui ai dit : Écoute, nous avons besoin que tu viennes ici tel ou tel jour. J'étais en communication régulière avec sa sœur, qui a témoigné ; j'étais en communication régulière avec sa mère, qui a témoigné de ces allégations… j'essaie de ne pas le dire, mais le niveau de stupidité, le niveau d'absurdité de cette déclaration est dingue. " L'avocat de Jackson en 2005, Thomas Mesereau, a déclaré qu'il n'avait jamais entendu parler d’une assignation adressée à Robson par un membre de son équipe : "[La réclamation de Robson] me choque [...] Lui, sa mère et sa sœur sont tous venus à Neverland prêts à soutenir volontairement Michael Jackson dans et à l'extérieur de la salle d'audience. Et c'est ce qu'ils ont fait. " Mensonge n° 14 : l'appel téléphonique que personne n'a passé James Safechuck prétend que "vers la fin du procès", on a tenté de le forcer à témoigner en faveur de Jackson. Il dit que Jackson et son assistant personnel Evvy Tavasci l'ont appelé et l'ont supplié de témoigner, et quand il a refusé de le faire, Jackson s'est mis en colère et l'a "menacé". Dans les faits, le témoignage de James Safechuck n’avait aucun poids dans le procès de 2005, il n'a jamais été nécessaire de le faire témoigner. Le 28 mars 2005, le juge Rodney Melville avait déjà statué que "la preuve concernant Jimmy Safechuck ne serait pas reçue". Dès le début du procès, le tribunal a décidé que James Safechuck était une "non-entité" parce qu’il n'y avait aucune allégation à son égard, aucun témoin, et parce que Safechuck lui-même avait déclaré sous serment qu'il n'avait jamais été agressé. Par conséquent, la défense n'avait aucune raison d'appeler Safechuck à la barre et il n'était pas sur la liste des témoins, même pas en tant que témoin de moralité. "James Safechuck n'avait rien à voir avec le procès, à part peut-être qu'il le regardait à la télévision, c'est le lien le plus proche qu’il a eu avec ce procès", déclare Ross. Il souligne également que Jackson ou son assistant n'étaient jamais en contact avec les témoins et que c'était exclusivement de son ressort. Mensonge n° 15 : Les Grammy Awards Dans son procès civil contre la succession et les sociétés de Jackson, Safechuck prétend que Jackson l'a emmené à New York pour qu’il assiste à sa prestation aux Grammy Awards en février 1989. Selon sa plainte, il était seul avec Jackson lors de ce voyage et "des abus sexuels à répétition se seraient produits". Le problème est que Jackson n'a même pas assisté aux Grammys de 1989, qui se sont déroulés à Los Angeles. Il ne s’agit pas simplement d’une erreur chronologique mineure. Jackson s'est produit aux Grammys de 1988, et James et sa mère l'ont accompagné lors de ce voyage à New York. Selon la propre plainte de Safechuck, au moment de leur voyage en 1988, sa mère ne lui a pas permis de dormir dans la chambre de Jackson et il a passé la nuit dans une pièce séparée, avec sa mère. Des "abus à répétition" n'auraient pas pu se produire pendant ce voyage. Safechuck lui-même prétend que ces abus sexuels ont commencé en juin 1988, dans une chambre d'hôtel à Paris. Mensonge n° 16 : En plein air Bien qu'il dépeigne Jackson comme un agresseur paranoïaque et très prudent qui mettrait beaucoup d'efforts pour ne pas se faire prendre, James Safechuck affirme qu'il a été agressé dans tous les endroits possibles - et impossibles - de Neverland. Parmi eux, des endroits en plein air accessibles à la vue de tous. Safechuck prétend avoir été agressé dans la piscine de Neverland. Cependant, la piscine de Neverland était située dans une zone centrale que tout visiteur ou employé pouvait voir de loin. De plus, la piscine était entourée de caméras de surveillance et de sécurité, et les agents de garde de Santa Barbara avaient l’œil dessus 24h/24 et 7j/7. James Safechuck raconte qu’une fois lui et Jackson ont failli être pris en flagrant délit par sa mère : "Le cinéma avait ces deux salles privées, il avait de grandes baies vitrées pour que vous puissiez voir le théâtre, et donc on faisait l'amour dans ces pièces. C'était un peu dangereux, mais c’était aussi assez excitant." La mère de James, Stephanie, a corroboré son histoire en décrivant de façon dramatique comment, une nuit, elle a essayé d'entrer dans le cinéma au moment où Jackson s’y trouvait avec son fils, mais les portes étaient verrouillées de l'intérieur. Ce scénario s'avère impossible : les portes du théâtre de Neverland avaient des dispositifs de sortie d’urgence (également connus sous le nom de barres de protection) et ne pouvaient pas être verrouillées de l'intérieur. Selon Alan Scanlan, qui a construit le théâtre de Neverland, le verrouillage des portes n'était possible que de l'extérieur, et les seuls détenteurs de la clé étaient les agents de sécurité. Mensonge n° 17 : Les surnoms Le film traite également des surnoms que Jackson a donnés à Robson et Safechuck : Rubba Head, Apple Head et Doo-Doo Head, impliquant que ces noms sont suggestifs et sexuels. L’ancien enfant star Emmanuel Lewis, qui était l'un des amis de Jackson, explique que c'était lui qui avait créé le nom Rubba : "Tout le monde appelait tout le monde Rubba. Cela ne voulait rien dire." En effet, des dizaines de vidéos en ligne confirment que Jackson appelait tout le monde par ces surnoms : ses amis, ses propres enfants, ses nièces, neveux et cousins. "Nous étions les premiers Rubba, Doo doo et Applehead", écrit Yashi Brown, la nièce de Jackson, en réaction au film. Mensonge n° 18 : Preuves et caméra à l’appui Dans "Leaving Neverland", Robson dit que Jackson lui a offert une caméra vidéo comme "cadeau de faveur sexuelle" juste après son dernier abus présumé à l'âge de 14 ans : "Le lendemain matin, il m'a offert une nouvelle caméra, avec laquelle je pouvais jouer. Mais en 2002, Wade a raconté une histoire complètement différente sur la façon et le moment où il a obtenu cet appareil : "Même lorsque j'ai commencé à m’intéresser à la réalisation de films, ce qui remonte à mes sept ans, même alors, il m'a acheté une caméra, mais au lieu de me la donner, il me l’a passée en disant : "Voici une caméra vidéo. Prends une semaine, apprends à l'utiliser, filme quelques trucs. Si tu fais quelque chose d'intéressant, tu peux la garder, si tu déconnes, je vais la reprendre." Une correspondance par mail entre Wade et sa mère, également connue sous le nom de Joy Robson, confirme que Wade a obtenu sa caméra lors de leur premier voyage aux États-Unis à l'âge de 7 ans, et non en 1996. Cette correspondance par mail date d'octobre 2012, à l'époque où Robson écrivait son livre et préparait son procès. Il avait échangé plusieurs mails avec sa mère au sujet de tous les détails de leur relation avec Jackson, qu'il a ensuite affirmé n'avoir jamais oubliés. Mensonge n° 19 : La raison pour laquelle Robson a témoigné en faveur de Jackson Depuis que Robson a déposé sa plainte en 2013, il a affirmé à plusieurs reprises qu'il "ne s'était pas rendu compte qu'il avait été maltraité" et qu'il "ne savait pas que c'était mal", et c'est pourquoi il avait déclaré au tribunal sous serment que Jackson ne l'avait jamais agressé. Néanmoins, Robson se contredit lui-même, dans le film et au tribunal. À un moment, pendant le film, il explique avoir décidé de témoigner en faveur de Jackson parce qu'il se sentait mal vis-à-vis de ses trois enfants et ne voulait pas que ceux-ci perdent leur père. La préoccupation de Robson suggère qu'il était bien conscient qu'une telle relation était inappropriée et réprimandable. Devant la cour, il répond sous serment à des questions spécifiques et explicites et déclare qu'il savait que Jackson pourrait se retrouver en prison s'il était reconnu coupable. (Under the image : Wade Robson, juste après son témoignage en faveur de Jackson en 2005) Q. Mr. Jackson vous embrassait souvent, n'est-ce pas ? - A. Non. Q. Il vous enlaçait régulièrement ? - A. Oui. Q. Il vous touchait ? - A. Un câlin, oui. C’était -- Q. Il mettait ses mains dans vos cheveux ? - A. Non. Q. Il vous touchait la tête et le visage ? - A. Ouais. Q. Vous a-t-il jamais embrassé sur la joue ? - A. Ouais. Q. Vous a-t-il jamais embrassé sur les lèvres ? - A. Non. À mesure que son témoignage se poursuivait, Robson a répondu à d'autres questions de même nature : Q. Lorsque vous restiez au lit avec Mr. Jackson, est-ce que vous vous faisiez des câlins ? -A. Non. Q. Vous vous couchiez côte à côte ? -A. Non. Q. Vous touchiez-vous ? - A. Non. Q. Considérez-vous qu'il aurait été inapproprié de vous faire un câlin dans son lit ? - A. Pardon ? Q. Auriez-vous jugé inapproprié de vous câliner au lit ? -A. Non. Robson, 11 ans, affirme que les allégations contre Jackson sont "un truc de malades" en 1993 Mensonge n° 20 : Michael a offert une maison aux Safechuck parce qu'ils l'ont défendu "Nous voulions acheter une autre maison et Michael nous a fait un prêt à un taux très bas. Mon mari avait déjà fait une déposition, nous étions dans le camp de Michael, mon fils aussi était pour Michael, et quand tout a été ok, là Michael a effacé la dette. Michael a dit : "Non, je ne veux plus que tu me payes, c'est un cadeau." Alors il nous a acheté une maison. C'est juste une coïncidence, il ne nous a pas achetés, mais le moment était le bon. Ça sonne juste mal. " Stephanie Safechuck a insinué que Jackson leur avait offert une nouvelle maison après avoir témoigné en sa faveur en 1994. Cependant la chronologie réelle réfute complètement ses insinuations. Les documents montrent que les parents de James Safechuck ont ​​demandé à Jackson s'il pouvait les aider à acheter une nouvelle maison. En mai 1992, Jackson a accepté de les aider et ils reçurent un prêt fixe de 305 000 $ à faible taux d'intérêt. Leur accord stipulait que les Safechuck devaient rembourser le prêt. Les parties ont signé l'accord bien avant les allégations de Chandler et deux ans avant que Jackson ait besoin de quelqu'un pour témoigner en sa faveur. Même après que la famille eut pris la parole, il leur a été demandé de rembourser leur prêt. Les Safechuck continuaient à demander d’allonger la durée de remboursement. En juin 1997, cinq ans plus tard, les avocats de Jackson ont décidé d’effacer la dette que les Safechuck n'avaient pas payée. L’effacement des dettes n’est en aucun cas une tentative de faire retirer les accusations ni de recevoir le soutien des Safechuck. Mensonge n° 21 : Robson et Safechuck n'ont rien à gagner Les créateurs du film insistent pour présenter Robson et Safechuck comme des personnes qui n'ont "aucun intérêt financier". Leurs procès posthumes contre les entreprises de Jackson sont mentionnés très brièvement comme un problème mineur - mais ce n'est pas le cas. "Leaving Neverland" traite des allégations dans le contexte d’un procès à plusieurs millions de dollars, procès qui se poursuit encore à ce jour. Le film était clairement destiné à soutenir leurs poursuites. Il a même été utilisé à l'appui d'une modification de la loi [Code de procédure civile, article 340.1], qui permet désormais à leur affaire de se poursuivre. En outre, depuis la première diffusion de "Leaving Neverland", divers documents ont révélé la situation financière et d'emploi instable de Robson et Safechuck. Wade Robson a continuellement essayé de profiter de sa relation avec Jackson en vendant des objets de valeur, en essayant d'obtenir des emplois liés à Jackson et même en tentant de vendre son livre à un prix exorbitant des mois avant de déposer sa plainte. Mensonge n° 22 : La danse de Stéphanie Stephanie Safechuck a déclaré qu'elle était au lit lorsqu'elle a appris la nouvelle de la mort subite de Michael Jackson en 2009 (en fait signalée vers 14 heures GMT) : « J’ai dansé en apprenant qu'il était mort. J'étais allongée dans mon lit, la nouvelle est arrivée et je suis sortie du lit. Je me suis exclamée ‘Dieu merci, il ne peut plus faire de mal aux enfants’, telles étaient mes pensées. J'étais tellement heureuse qu'il soit mort." Mais selon son fils, il n'a jamais parlé à personne de mauvais traitements qu’il avait reçus et ne s'est rendu compte qu'il avait peut-être été maltraité qu'après avoir vu l'interview de Wade Robson en 2013 ; il n'en a alors parlé qu'à sa famille. Stephanie ne pouvait donc pas avoir connaissance des abus présumés quatre ans avant que James ne lui en parle. Mensonge n° 23 : "Michael nous a éloignés de nos familles" Un autre mensonge dans "Leaving Neverland" est que Jackson séparait les enfants de leurs familles afin de pouvoir les contrôler. Selon les employés de Neverland et diverses personnes qui travaillaient pour Jackson, James Safechuck était toujours accompagné de ses parents lors des visites et des voyages. L'assistant personnel de Jackson, Evvy Tavasci, a déclaré dans sa déposition de 2016 que toute la famille Safechuck avait visité Neverland "plusieurs fois" au début des années 90, mais Jackson n'était presque jamais là lors de leurs visites, bien qu'il se montrât toujours généreux envers eux. Une autre employée de Neverland, Judi Brisse, a tweeté juste après la diffusion du film : Joy Robson contredit également l'affirmation de son fils. Selon ses dépositions (en 1993 et 2016) et son témoignage de 2005, elle était à Neverland chaque fois que Wade était là (sauf une fois en 1993). Elle a également déclaré qu'elle n'avait jamais senti que quelqu'un essayait de l'éloigner de la chambre de Michael. Selon Joy, sa famille a visité Neverland plus de 40 à 50 fois lorsque Jackson n'était pas là. D'autres familles qui se sont liées d'amitié avec Jackson au fil des ans ont toujours affirmé qu'il passait du temps avec toute la famille - frères et sœurs, parents et autres membres de la famille. Mensonge n° 24 : Neverland, l’endroit trop bien pour le quitter Le film se concentre sur les expériences traumatisantes de Robson et Safechuck à Neverland, le célèbre ranch de Michael Jackson. Mais jusqu'à leurs procès, Neverland n'était rien de moins que « merveilleux » et une « terre sacrée » à leurs yeux. Au fil des ans, Robson et Safechuck sont retournés continuellement à Neverland, que Jackson y soit ou non. Selon le témoignage de Robson, lui et sa famille s’y sont rendus au moins 40 fois en l'absence de Jackson. Lorsqu'il est interrogé sur Neverland dans les interviews, Robson est enthousiaste : "C'est comme Disneyland, c'est la meilleure chose au monde !". En 2008, Wade et sa femme Amanda ont tourné un film à Neverland et ont remercié Jackson dans le générique : "Nous tenons à remercier MJ de nous avoir permis d'utiliser sa terre sacrée". James Safechuck a également tourné une vidéo à Neverland. En fait, la plupart des photos qui apparaissent dans "Leaving Neverland" étaient des photos prises par Safechuck lors du tournage de son film en 1996. Robson aimait tellement Neverland qu'il a décidé de s’y marier avec Amanda. Il a demandé que la cérémonie de mariage ait lieu à cet endroit, dans la maison de Jackson. En mars 2019, l'assistante personnelle et nounou de Jackson, Grace Rwaramba, a révélé la demande étrange de Robson en plein cœur du procès de Jackson en 2005. Rwaramba se rappelle : « Je me souviens avoir répondu avec sévérité : 'Vous attendez-vous sérieusement à ce que je demande à Michael, en ce moment, pendant le procès, si vous pouvez utiliser le ranch pour le mariage de Wade ?' […] Pourquoi quelqu'un qui prétend avoir été agressé pendant plus de sept ans voudrait que l'un des événements les plus sacrés de sa vie se déroule sur la même propriété où les abus auraient eu lieu ? » Mensonge n° 25 : "Rien n’a fait surface qui remette en cause ce qu’ils ont dit" Si vous êtes arrivés jusqu'ici, ce mensonge devrait être assez évident. Le réalisateur de "Leaving Neverland", Dan Reed, a défendu les nombreux défauts de son film et a déclaré que ses recherches n'étaient rien de moins que parfaites : "Rien n'est apparu qui jette le moindre doute sur ce qu'ils m'ont dit et ce qu'il y a dans le film. Nous ne nous contentons pas de vous parler une fois. Nous vous parlons encore et encore et encore. Nous passons du temps avec vous. Je n'ai jamais entrevu quoi que ce soit qui m'ait fait soupçonner qu'ils étaient tout sauf véridiques." En réalité, Dan Reed a insisté pour ne parler qu'aux Robsons, aux Safechucks et aux "enquêteurs du parquet" de l'affaire de 2005, et c'est tout. Il a complètement ignoré les enfants qui ont des histoires différentes à raconter (y compris Culkin et Barnes, qu'il a faussement présentés comme des victimes), il a refusé de parler à la famille Jackson, aux avocats de la défense, aux travailleurs de Neverland et à quiconque pourrait valider l'histoire du point de vue de Jackson. Reed n'a même pas étudié les propres déclarations et dépositions de Robson et Safechuck dans leurs affaires en cours contre les sociétés Jackson, qui sont facilement accessibles à tous ceux qui souhaitent mener une enquête appropriée. Tous les facteurs susmentionnés auraient donné un résultat complètement différent, un documentaire professionnel, factuel et peut-être plus équilibré. "

Nicole Richie, daughter of singer Lionel Richie and Brenda Richie, was Michael Jackson's goddaughter. In 2003, she defended the star and shared her fond memories of Neverland. November 2003 Nicole, in particular, supported Jackson against the charges of improper sexual behavior with children. To that end, she offered tales of her own childhood romps at Jackson's Neverland Ranch, during which she often slept in Jackson's bedroom. "“You know, a group of us would all sleep in the same room,” she said. “It was like, absolutely nothing more than just…an adult kind of wanting to be a kid again. Just, you know, enjoying the company of children. I grew up with him. I have spent many evenings there and many days there." Noting that she could "only speak for myself," she still added "that absolutely nothing went on.” Nicole also said that she wouldn't have held her tongue had Jackson tried anything with her. "I'm not a quiet person,” she said. “If there was something going on, I'd be like 'who are you?’… and I'd tell my parents. But my parents would never put me in hands that they thought were dangerous. I never had any complaints, and you know, I love him.” Her parents, Lionel and Brenda Richie were close friends with Michael Jackson. Brenda takes an active part in the efforts to defend Michael Jackson on social media. Lionel Richie Reaction to Wade Robson's Allegations (2013) Nicole's younger sister, the famous model and fashion designer Sofia Richie (daughter of Lionel Richie and Diane Alexander) also shared her memories of Michael Jackson: "He was a really sweet guy. [Neverland Ranch] was the Disneyland of Beverly Hills." Sources: [1] https://www.realitytvworld.com/news/nicole-richie-defends-michael-jackson-while-paris-hilton-blows-off-letterman-2017.php [2] https://www.youtube.com/watch?v=zJPyBm1TYeo [3] https://www.dailymail.co.uk/tvshowbiz/article-6141423/Rock-royalty-Sofia-Richie-reveals-like-Michael-Jackson-godfather.html

הסיפור הבא לקוח מתוך המבוא לספר “You Are Not Alone, Michael: Through a Brother’s Eyes” מאת ג'רמיין ג'קסון (אחיו של מייקל ג'קסון) שיצא לאור בשנת 2011: 2005 הטלפון מצלצל. זאת אמא, הקול שלה מלא דאגה. "מייקל בבית החולים ... אנחנו איתו. הוא החליק ונפל. זה הגב שלו". "אני בדרך" אמרתי, כבר מחוץ לדלת. בית המלון בו שהיתי היה במרחק שווה לבית המשפט ולנוורלנד, ובית החולים היה רק עיקוף קצר משם. מנהל בבית החולים מכניס אותי מהכניסה הצדדית כדי להימנע ממהומה בכניסה הראשית. במסדרון בקומה השניה של בית החולים, אני רואה מספר לא רגיל של אחיות ומטופלים מסתובבים במקום והרעש נחלש בעוד אני מתקרב. פמליה כמעט-נשיאותית של שומרי ראש מוכרים עומדת ליד דלת סגורה של חדר פרטי. הם זזים הצידה כדי לאפשר לי להיכנס. בתוך החדר, הווילונות מוסתים. באור המעומעם מייקל עומד, לבוש בפיג'מה עם הדפס כחול וג'קט שחור. "היי ארמס," ["Erms"; שם חיבה], הוא אומר, כמעט לוחש. "אתה בסדר?" שאלתי. "רק נפגעתי בגב", הוא מאלץ חיוך. הנפילה בביתו, כשיצא מהמקלחת, הותירה אותו בכאב איום וזה נראה כמו האגרוף האחרון בין כל האגרופים שהחיים נותנים לו באותה תקופה. אבל הוא מטריד ילדים, נכון? מגיע לו, נכון? למשטרה בטח יש ראיות חותכות נגדו, אחרת זה לא היה מגיע לבית המשפט, נכון? לאנשים יש הרבה מה ללמוד על כמה שגוי היה המשפט הזה. אמא וג'וסף הם היחידים שהיו שם איתנו, הם ישבו ליד הקיר בצד ימין. כמוני, הם לא ידעו מה לעשות חוץ מלהיות שם ולהראות חזקים. מייקל מתכווץ מהכאב בצלעות והגב התחתון, אבל אני חש שמכאוביו הנפשיים הרבה יותר קשים. בשבוע האחרון הייתי עד להידרדרות הפיזית שלו. בגיל 46, גוף הרקדן הצנום שלו נבל והפך שברירי; ההליכה שלו נהייתה כואבת ומקרטעת; ארשת הפנים המסנוורת שלו הצטמצמה לכדי חיוך מאולץ; הוא נראה כחוש, מותש. אני שונא מה ש[המשפט] עושה לו ואני רוצה שזה יפסיק. אני רוצה לצעוק את הצעקה שמייקל מעולם לא צעק. הוא נעמד ומתחיל לדבר על העדות בבית המשפט ביום שלפני. "הם עושים את זה כדי להרוס אותי ... כדי להסית את כולם נגדי. זאת התוכנית שלהם, זאת התוכנית," הוא אמר. אבא שלנו מעולם לא היה איש של התעסקות ברגשות עמוקים. בזמן שמייקל מדבר, אני שם לב שהוא נחוש בדעתו לשנות את נושא השיחה לכיוון תוכניות אחרות: הופעה בסין. "התזמון שלך לא טוב, ג'ו!" אמא נוזפת בו. "איזה זמן יותר טוב מעכשיו?", הוא עונה. זה ג'וסף. הוא מאוד ישיר, והוא ראה בזמן הקצר מחוץ לבית המשפט כחלון הזדמנויות לדבר על משהו אחר חוץ מהמשפט. "זה יסיח את דעתו," הוא מוסיף. זה לא מפתיע או מעסיק את מייקל. אני מפרש את זה כתכסיס של אבא להסיח את דעתו מדאגה מאירועים שהוא לא יכול לשלוט בהם; לראות מעבר למשפט אל זמן שבו מייקל חופשי ויכול שוב להופיע. להצביע על האור בקצה המנהרה. אבל זה לא מרגיש כמו הסחת דעת, זה מרגיש לא הולם. בכל אופן, אח שלי ממשיך לדבר. "מה עשיתי חוץ מדברים טובים? אני לא מבין..." אני יודע מה הוא חושב: הוא לא עשה כלום חוץ מליצור מוזיקה, להופיע ולהפיץ מסרים של תקווה, אהבה ואנושיות, ולהגביר מודעות לאיך שאנחנו אמורים להיות אחד עם השני, ועם ילדים במיוחד, ובכל זאת הוא מואשם בפגיעה בילד. זה כמו להעמיד לדין את סנטה קלאוס כי הוא נכנס לחדרים של ילדים. אין שמץ של ראיה או הוכחה שמצדיקה את המשפט הזה. ה-FBI יודעים את זה. המשטרה יודעת את זה. סוני יודעים את זה. האמת הבלתי מעורערת הזאת תקבל את האישוש הסופי בהצהרה של ה-FBI בשנת 2009, שאחרי מותו של אחי הבהירו שבשש עשרה שנות החקירה שלהם, מעולם לא נמצאה שום ראיה שתמכה בטענות נגדו. הרשויות ב-2005 רק ניסו לגרום לכך שמשהו יתאים. תחשוב את זה, תראה את זה, תאמין לזה, תגרום לזה לקרות. הגרסה השלילית. מייקל מרים את מבטו מהרצפה. הוא נראה הכי עצוב שראיתי אותו אי פעם, אבל אני מבין שהוא רק רוצה לדבר. עד לאותה נקודה, הוא בקושי הפגין לידנו רגשות. הוא היה מאופק ונחוש, הוא דיבר על האמונה שלו, על כך שהוא מאמין בדינו של אלוהים, לא בדין של האיש בגלימה. אבל השליטה שלו חמקה מידיו, ללא ספק כתוצאה מהעדות [של גאווין ארויזו] אתמול ובהשפעה מהתסכול שנבע מהפציעה בגב. זה כבר נהיה יותר מדי. "כל מה שהם אומרים עליי לא נכון. למה הם אומרים את הדברים האלה?" "הו, מתוק שלי"..." אמא אומרת, מייקל מרים את היד. הוא עדיין מדבר. "הם אומרים את כל הדברים הנוראיים האלה עליי. אני ככה, אני זה. אני מלבין את העור שלי. אני פוגע בילדים. אני בחיים לא... זה לא נכון, הכל לא נכון," הוא אומר, הקול שלו שקט, רועד. הוא מתחיל למשוך את הג'קט שלו, כמו ילד רוגז שרוצה להוריד את התלבושת שלו, מתנדנד מרגל לרגל, מתעלם מכאב הגב שלו. "מייקל..." אמא מתחילה לדבר. אבל הדמעות כבר התחילו לזלוג. "הם יכולים להאשים אותי ולגרום לעולם לחשוב שהם כל כך צודקים, אבל הם כל כך טועים... הם כל כך טועים". ג'וסף נשאר משותק מהפגנת הרגשות הזאת. הידיים של אמא מסתירות את פניה. מייקל מושך את הג'קט מהכפתורים ונאבק לצאת מהשרוולים. הג'קט נופל מהכתפיים שלו ונתלה על הזרועות שלו, חושף את החזה שלו. הוא מתייפח. "תסתכלו עליי... תסתכלו עליי! אני האיש הכי לא מובן בעולם!" הוא מתפרק. הוא עומד מולנו, ראשו שמוט, כאילו הוא מתבייש. זאת הפעם הראשונה שאני רואה כמה מחלת העור שלו חמורה, וזה מפתיע אותי. עם המודעות העצמית שלו הוא הסתיר את הגוף שלו אפילו מהמשפחה שלו עד עכשיו. פלג הגוף העליון שלו בצבע חום בהיר, ניתז עם אזורים נרחבים וכתמים של לבן, מפוזרים על החזה העליון שלו; כתם לבן מכסה את בית החזה שלו והבטן, ועוד אחד בצד הגוף, וכתמים נוספים מכסים את אחת הכתפיים והזרוע שלו. יש יותר לבן מחום, צבע העור הטבעי שלו: הוא נראה כמו איש לבן שנשפך עליו קפה. זאת מחלת העור – הויטיליגו – שהעולם הציני הזה אומר שאין לו, ומעדיף להאמין שהוא הלבין את עורו. "ניסיתי לעורר השראה ... ניסיתי ללמד ..." הקול שלו דועך כשאמא ניגשת לנחם אותו. "אלוהים יודע את האמת. אלוהים יודע את האמת," היא חוזרת שוב ושוב. כולנו מקיפים אותו, לא יכולים לחבק אותו בגלל הגב שלו, אבל זה בכל זאת ניחום. אני עוזר לו ללבוש שוב את הג'קט שלו. "תהיה חזק, מייקל," אמרתי. "הכל יהיה בסדר". לא לוקח לו הרבה זמן לאסוף את עצמו והוא מתנצל. "אני חזק. אני בסדר," הוא אומר. ... אחרי שעזבתי, שומרי הראש העבירו הודעה שהגיעה מעורך הדין של מייקל, תום מזארו, מבית המשפט. השופט לא מרוצה מכך שמייקל מאחר, ואם הוא לא יגיע תוך שעה, הערבות שלו תבוטל. אפילו לכאב האמיתי שלו לא מאמינים.

בנובמבר 2003 מייקל ג'קסון התחיל בצילומים של הקליפ "One More Chance" בלאס ווגאס, שהיה אמור להיות חלק מפרוייקט החזרה של מייקל ג'קסון לבמה, אלא שאחרי יום הצילומים המשטרה פשטה על ביתו והוציאה נגדו צו מעצר. הקליפ נגנז ולא שוחרר לציבור עד נובמבר 2010. הקטעים והציטוטים הבאים לקוחים מתוך כתבה נרחבת של העיתונאי צ'ארלס תומפסון על האירועים, שעות לפני שג'קסון נאלץ לטוס בחזרה לסנטה ברברה ולהסגיר את עצמו למשטרה: "בערך בשמונה וחצי בבוקר, סטיוארט בקרמן ומייקל ג'קסון קיימו שיחת ועידה עם מארק שאפל לגבי הטיסה שלהם לאירופה ביום המחרת. השיחה שלהם הופסקה עקב שיחה ממתינה ששאפל קיבל מג'ו מרקוס, רכז אבטחה בנוורלנד. 'זאת היתה שעה מוזרה לקבל שיחה מג'ו,' אמר בקרמן, 'אז שאפל אמר שהוא יחזור אליי'. זמן מה לאחר מכן הטלפון של בקרמן צלצל. 'אתה חייב להדליק את הטלוויזיה', אמר שאפל. בקרמן הפעיל את הטלוויזיה שלו וראה את צילומי ההליקופטר המפורסמים של ניידות המשטרה מציפות את חוות נוורלנד של מייקל ג'קסון. בהנהגת התובע המחוזי טום סנדון, 70 קצינים (שריפים) ממשטרת סנטה ברברה נשלחו לפשוט על ביתו של מייקל ג'קסון. 'בכנות,' נזכר בקרמן, 'היית יכול לחשוב שזה גדוד צבאי שנכנס לכפר בעיראק. הם היו כל כך הרבה'. נקרע לו הלב. 'באותו רגע הבנתי שהנסיעה לאירופה וכל הפרויקט החדש של מייקל ג'קסון נפלו, כי באותו רגע דיאן דימונד היתה שם וחשפה שהפשיטה היא בגלל האשמות נוספות על התעללות בקטין. 'מייקל בדיוק התכונן לשים את ההאשמות של 1993 מאחוריו ולמתג את עצמו מחדש. בדיוק סיימנו להתמודד עם הסקנדל בעניין מרטין באשיר והנה זה שוב מגיע,' הוא נאנח. 'הנה זה שוב מגיע'. בלאס וגאס, דיטר ויזנר (מנהלו האישי של ג'קסון באותה תקופה), היה זה שצריך לספר למייקל ג'קסון את החדשות. 'מייקל היה עדיין בחדרו," ויזנר מסביר. 'הוא ישב ליד האח כשנכנסתי, הוא היה מאוד שקט' הייתי צריך לספר לו וזה לא היה קל לספר למייקל דברים כאלה כי הוא היה במצב כזה טוב. הוא ראה את העתיד. כשהסיפור עם מרטין באשיר עלה, הוא היה מדוכא. עכשיו דברים התחילו להשתנות ומייקל התכונן לעשות דברים חדשים. ללכת לחדר שלו ולספר לו על משהו כל כך רע, זה היה אסון. אמרתי לו 'מייקל, יש חדשות רעות אבל מצד שני אתה צריך גם לראות את החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שהמשטרה בחווה.' מייקל היה מופתע לגמרי. ישבתי לידו; הנחתי את היד שלי על הכתף שלו. הוא הסתכל עליי והוא היה ממש... יכולת לראות את הדם נעלם מהפנים שלו. הוא היה בשוק עמוק. אבל אמרתי לו, 'מייקל, עכשיו יש לך את ההזדמנות לנקות את הכל סוף סוף. אחת ולתמיד תוכל לטהר את הכל'. החדשות הופצו מהר בין הצוות. 'ראיתי את זה בטלוויזיה באותו הבוקר ועד שהגעתי ללובי של המלון, כולם כבר ידעו,' אמר אחד מאנשי הצוות. 'הלכנו לעבודה כרגיל (על קליפ שג'קסון צילם באותם ימים – One More Chance) וחיכינו לראות מה יהיה'. 'כמובן, כשהגענו לסטודיו, זה היה גן חיות עם מלא פאפרצי ומעריצים. ביום שלפני כן, אף אחד לא ידע שצילמנו או משהו חיכינו יום שלם שמייקל יגיע ואני חושב שחזרנו גם ביום השני. ואז הוא בסוף התקשר ואמר 'אני פשוט לא אוכל להגיע'. ויזנר אומר שג'קסון העביר את היומיים האלה בבכי, 'ישבתי איתו יום ולילה. הוא היה בהלם; הוא בכה... הוא לא ידע מה לעשות. זה היה ממש רע. היינו אמורים לנסוע לאירופה. הוא היה נחוש להמשיך הלאה בחייו והכל היה מוכן. זה היה מצב נהדר ואז החדשות האלה הפתיעו אותו לגמרי. באמת. זה הרג אותו'. יומיים אחרי הפשיטה על נוורלנד העצב של ג'קסון הפך לכעס. כשנחשף שהילד שמאחורי ההאשמות הוא לא אחר מגאווין ארויזו, הילד שג'קסון החזיק את ידו בסרט של מרטין באשיר ('לחיות עם מייקל ג'קסון'), מייקל החליט להילחם בחזרה. 'אתם יודעים, כשהתברר שההאשמות האלה הן בגלל משפחת ארויזו, הוא החליט ממש להילחם במצב שנוצר,' אומר ויזנר. 'מייקל אמר לי, 'דיטר, אתה יודע מה, הם צריכים להביא את הנער הזה למקום גדול, להביא את התקשורת ושיסתכל לי בעיניים ויגיד לי שעשיתי את זה.' הוא היה נחוש להילחם. העובדה שההאשמות שהגיעו ממשפחת ארויזו החריבו גם את הפרויקט החדש של מייקל ג'קסון, עיצבנו את סטיוארט בקרמן אפילו יותר. 'ל[טום] סנדון לא היה דבר מלבד המילה של ג'נט ארויזו, והיא היתה משוגעת על כל הראש,' אמר בקרמן. 'ואני יודע את זה כי אני הייתי שם וראיתי אותה. יש נגדה רשימה ארוכה כמו יד ימין שלי. סנדון רק רצה להפיל את ג'קסון. זה מאוד מתסכל אותי עד היום. היה לנו את הידוען הגדול בעולם והוא היה ממוקד מטרה כמו שהוא לא היה הרבה זמן. אבל כל הדבר הזה נגדם על ידי סנדון'. 'הוא לא היה מסוגל לדבר ואז הוא התחיל לבכות. מייקל הרס כמה דברים בחדר. הוא איבד את השליטה.' ויזנר מספר שאמא של מייקל, קתרין ג'קסון, היתה צריכה להרגיע אותו לפני שהיא התחילה לנקות את הבלאגן." מתוך: Michael Jackson's 'One More Chance' - A Dream that Turned into a Nightmare by Charles Thomson (Sawf News - November 30, 2010) http://www.mjtunes.com/modules/news/article.php?storyid=140&keywords=smooth

מייקל ג'קסון נהג לקבל את פניהם של מעריצים שעמדו מחוץ לשערי נוורלנד ואף להזמין אותם להתארח ולבלות מספר שעות בחווה המפורסמת. הוא המשיך לעשות זאת גם במהלך המשפט ומעריצים רבים מרחבי העולם הגיעו לנוורלנד ולבית המשפט כדי להביע תמיכה. הסיפורים הבאים לקוחים מתוך הספר "A life for L.O.V.E.: Michael Jackson stories you should have heard before" (משנת 2013) נכתב על ידי בריג'יט בלומן, מרינה דובלר, מירים לור וסוניה ווינטרהולר, שפגשו את מייקל ג'קסון בינואר 2004: סוניה: והנה עמדתי שם פתאום, ממש מול מייקל ואמרתי בטיפשיות "היי מייקל". ניסיתי בכל הכוח להיזכר בשאלות שכתבנו מראש, כדי לשאול אותו, אם יתאפשר. אולם באותו רגע, בזמן אמת, הכל נעלם. השאלה היחידה שעלתה בראשי ונראתה הכי הגיונית בסיטואציה הזאת היתה "מה שלומך?", אז שאלתי אותו. מייקל פשוט עמד מולי ולא ענה. הוא אפילו לא הסתכל עליי. במקום, הוא אחז בחוזקה ביד שמאל שלי, בשתי ידיו. הוא אז רכן לכיווני ונשק לי על הלחיים, אבל עדיין לא אמר מילה. הייתי קצת מבולבלת ולא ידעתי מה לעשות. אז שאלתי, "אתה בסדר?" והוא סוף סוף הישיר את מבטו אליי ואמר "לא!", הוא המשיך בעוד הוא החזיק בידי: "אני מעמיד פנים שאני בסדר, אבל אני לא. אני לא." באותו הרגע הוא חיבק אותי חזק והבנתי שהוא בוכה. הו אלוהים, עכשיו התחלתי להבין למה הוא לא אמר כלום לפני כן. הוא ניסה לא לאבד קור רוח או לבכות, והשאלות שלי לא עזרו. עמדנו שם במשך זמן מה, מחובקים. מייקל בכה והרגשתי אותו רועד – למרות שהיה די חמים באוטובוס. לקח לי משהו כמו חצי דקה באמת להבין שמייקל מחבק אותי, בוכה ופשוט מראה לי את הרגשות האמיתיים שלו. עד לאותו הרגע חשבתי שהוא יהיה חזק וחיובי לגבי המשפט הקרב ובא, כפי שנראה בתקשורת, בשימוע שהתקיים כמה ימים לפני כן. כמה נאיבית הייתי! ברור שהוא היה מפוחד וברור שהוא היה הכי פגוע שאפשר כשמתמודדים עם האשמות נוראיות כאלה. כשכל מה שהוא רצה לעשות זה לעזור לילד הזה, כמו שהוא עזר לעוד הרבה ילדים חולים אחרים לפניו ואחריו. ועם כל המחשבות האלה, והתחושה של הרעידות שלו, גם אני הייתי צריכה לעצור את הדמעות. מרינה: עצרתי כשראיתי את מייקל במעלה המדרגות של האוטובוס, הוא הביט לכיוון שלי. אמרתי לו במבוכה, "בוקר טוב, מייקל". תחילה הוא רק הסתכל עליי בלי לזוז. זה נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו אבל הוא פשוט הושיט את היד, משך אותי במעלה שתי המדרגות שנותרו וחיבק אותי חזק. כל המתח באוויר, כל הפחד, כל הצער, כל הדאגה, כל החיבה ובעיקר כל האהבה שלי אליו, פרצו באותו רגע והדמעות החלו לזלוג על פניי. "אני אוהבת אותך כל כך, מייקל", היו המילים היחידות שיצאו מפי. מייקל לא נשאר מאופק למרות שהוא ממש ניסה, וגם הוא התחיל לבכות, והוא אומר "אני אוהב אותך יותר". הוא חיבק אותי אפילו יותר חזק מקודם, וניסה לנחם אותי כשהוא מלטף את ראשי וגבי. שנינו לא יכולנו להפסיק לבכות ונראה שזה רק הלך והחמיר. ברגעים האלה הרגשתי וחוויתי כמה מייקל היה פגוע ושבור מהדברים הנוראיים שעברו עליו בחיים. הוא לא היה סמוך ובטוח כפי שהוא ניסה להראות לעולם כמה ימים קודם לכן בבית המשפט בסנטה מריה. מייקל התחיל לרעוד מכף רגל ועד ראש. ניכר שהוא היה נואש לראות אנשים שהוא יוכל להישען עליהם ולסמוך עליהם בחייו, אנשים שיאמינו בחפותו. במשך זמן מה החזקנו אחד את השניה בבכי. לפתע, הוא אמר בקול שבור "את יודעת כמה הם פוגעים בי עם [ההאשמות], הם מנסים להרוס אותי..." כל גופו רעד. ניסיתי לנחם אותו וכל מה שיכולתי לעשות זה ללטף את הגב שלו, לא מצאתי מילות נחמה, כי ידעתי שהמצב שבו הוא נמצא פשוט נורא. לנסות להגיד שזה לא נורא, יהיה שקר מוחלט. "אני יודעת, אני יודעת..." היה כל מה שהצלחתי להוציא מפי. ושוב בכינו שנינו. כל כך הרבה שבקושי יכולנו לנשום. זה הרגיש כאילו מייקל טובע ומנסה לאחוז בגלגל הצלה. הוא חיבק אותי כל כך חזק שזה כמעט כאב. ועדיין במצב של ייאוש עמוק, הוא ניסה לדבר שוב, כמעט חסר קול מרוב בכי, הוא לחש בקול צרוד ומתחנן: "אבל אנחנו חייבים לרפא את העולם ולעזור לילדים". האופן שבו הוא אמר את המילים האלה, הדאיגה אותי יותר מכל דבר אחר, כי היתה בזה תחושה של פרידה, כאילו הוא ניסה לרמוז שהוא לא יהיה פה איתנו לעוד הרבה זמן, והוא צריך שאנחנו, המעריצים, נמשיך במשימה. "אנחנו נעשה את זה, אבל נעשה את זה ביחד איתך, מייקל", בניסיון להגיד לו שכולנו צריכים אותו איתנו. למשמע המילים האלה, הוא נשבר שוב ובכה כל כך חזק שהייתי צריכה להחזיק אותו ולתמוך בו פיזית. שוב בכינו הרבה ולקח זמן עד שמייקל הצליח להירגע ולאסוף את עצמו. ניסיתי לעשות בדיוק כמוהו. בעוד שנינו עדיין רועדים, עם פנים לחות מדמעות, אמרנו לבסוף מילות פרידה. ירדתי שוב במדרגות, בתחושה של ריקנות ולב שבור. בריג'יט: עליתי לכיוון מייקל בביישנות ובאיטיות. נמנעתי מלהסתכל עליו. לא רציתי להסתכל לו ישיר בעיניים כדי לא לגרום למבוכה. הושטתי את ידי לכיוונו כדי להגיד לו שלום, ולפני שהצלחתי להגיד מילה הוא כבר חיבק אותי חזק. הייתי קצת תלושה שם. עמדתי שתי מדרגות מתחתיו והוא משך אותי קרוב אליו יותר ויותר. בצד היה מעקה קטן שהגדיר את המקום מאחורי הנהג וגם הגן על אנשים מנפילה, לאלה שעולים במדרגות. כיוון שלא יכולתי להמשיך לעלות במדרגות כי מייקל תפס אותי כבר לפני שהגעתי למעלה, המעקה היה בדיוק, זה לא היה נוח בכלל, במיוחד כשמייקל חיבק אותי כל כך חזק בלי לעזוב. בכל אופן, זה היה ממש מוקדם בבוקר והייתי עייפה וקפואה, עצבנית ומבולבלת, החושים שלך הופכים לקצת סלקטיביים שכבר שכחתי מהמעקה אחרי כמה שניות. שמתי לב שמייקל חמים והוא ניסה לחמם אותי גם כששפשף את היד שלו על הגב שלי. הוא בטח הרגיש שרעדתי כמו משוגעת. הצליל של החיכוך עם הג'קט שלי בסופו של דבר "העיר אותי" והבחנתי שמייקל רעד גם הוא, בוכה על כתפי. היינו ככה משהו כמו שתי דקות בלי להגיד מילה. ואז שמעתי אותו אומר, "לכי לאינטרנט..." כפי שציינתי קודם, לא הייתי אני באותו רגע ורק שמעתי משהו על אינטרנט ולא הבנתי על מה הוא מדבר. אבל כשהצלחתי להתרכז ולהקשיב לו, שמעתי אותו ממשיך: "היכנסי לאינטרנט ותגידי לכולם, תגידי לכל המעריצים שאני אוהב אותם ושיבואו לבית המשפט בפעם הבאה. זה כל כך חשוב לי!" אחרי שהוא אמר לי את זה, הוא משך אותי אליו שוב. בקושי נשמתי אבל אמרתי לו "אני מבטיחה שהם יבואו, זה חשוב גם לנו". אותו ינואר קר שינה את כולנו. זו היתה החוויה הכי מרסקת והכי עצובה בחיינו – לראות מישהו שאנחנו אוהבות כל כך פגוע ולהבין שאין משהו שאנחנו יכולות לעשות כדי לעזור, חוץ מלתמוך בו בכל ליבנו ופשוט להיות שם בשבילו. מה שהכי הרשים אותנו וגם לנו להבין מי זה מייקל, זה שגם בשעה החשוכה ביותר בחייו, בחוסר האונים המוחלט הזה, הלב של מייקל עדיין היה רחום כלפי אחרים, נזקקים, במיוחד כלפי הילדים החולים והעניים, ולכדור הארץ הגווע שלנו. הבנו שזה כל מה שמייקל היה. הוא רצה לעזור ולאהוב אחרים, ולהראות אכפתיות כלפי כולם. ולא משנה כמה פעמים אחרים ניסו ללעוג לו, להקניט אותו, לפגוע בו – ובשנים האחרונות לחייו – גם להרוס אותו, מייקל מעולם לא איבד את היכולת שלו לאהוב ולדאוג לאחרים, הוא לא איבד את התשוקה שלו לעזור לכולם. הוא פשוט אהב עוד יותר.

לאורך השנים מייקל ג'קסון הוגבל מלדבר על כל הנוגע לפרטי ההאשמות וההליכים המשפטים נגדו כחלק (כולל ההסדר הכספי ב-1993) מסעיפי איסור פרסום והגנה על המתלוננים - שדווקא כן המשיכו לדבר עם התקשורת ולפרסם את גרסתם ופרטי ההאשמות שלהם. ג'קסון התייחס להאשמות החמורות נגדו במקרים בודדים תחת אותן מגבלות - ובהם הוא ביקש שיכבדו את זכותו להליך הוגן. קיראו: החיים בצל ההאשמות: "אני אמות אדם ללא ארץ ורק אלוהים ידע שאני חף מפשע" דצמבר 1993 - מייקל ג'קסון משחרר הצהרה לציבור ובה הוא מתייחס להאשמות נגדו ולחקירה של המשטרה December 22nd, 1993: Michael Jackson's Neverland Statement "I am doing well and I am strong. As you may already know, after my tour ended, I remained out of the country undergoing treatment for a dependency on pain medication. This medication was initially prescribed to ease the excruciating pain that I was suffering after reconstruction surgery on my scalp. There have been many disgusting statements made recently concerning allegations of improper conduct on my part. These statements about me are totally false. As I have maintained from the very beginning, I am hoping for a speedy end to the horrifying, horrifying experience to which I have been subjected. I shall not in this statement talk about the false allegations that have been made against me, since my lawyers have advised me that this is not the proper forum in which to do that. I will say that I am particularly upset at the handling of this matter by the incredible, terrible mass media. At every opportunity, the media has dissected and manipulated these allegations to reach their own conclusions. I ask all of you to wait to hear the truth before you label or condemn me. Don’t treat me like a criminal, ’cause I am innocent. I have been forced to submit to a dehumanizing and humiliating examination by the Santa Barbara County Sheriff’s Department and the Los Angeles Police Department earlier this week. They served a search warrant on me, which allowed them to view and photograph my body including my penis, my buttocks, my lower torso, thighs, and any other area that they wanted. They were supposed to be looking for any discoloration, spotting, blemishes or any other evidence of a skin disorder called Vitiligo that I have previously spoken about. The warrant also directed me to cooperate in any examination of my body by deposition to determine the condition of my skin including whether I had Vitiligo or any other skin disorder. The warrant further states that I had no right to refuse this examination or photographs, and if I failed to cooperate with them they would introduce that refusal at any trial as an indication of my guilt. It was the most humiliating ordeal of my life, one that no person should ever have to suffer. Even after experiencing the indignity of this search, the parties involved were still not satisfied. They wanted to take even more pictures. It was a nightmare, a horrifying nightmare, but if this is what I have to endure to prove my innocence, my complete innocence, so be it. Throughout my life I have only tried to help thousands upon thousands of children to live happy lives. I am not guilty of these allegations, but if I am guilty of anything it is of giving all that I have to give to help children all over the world; it is of loving children of all ages and races, it is of gaining sheer joy from seeing children with their innocent and smiling faces, it is of enjoying through them the childhood that I missed myself. If I am guilty of anything, it is of believing what God said about children: “Suffer little children to come unto me, and forbid them not for this is the Kingdom of heaven.” In no way do I think that I am God but I do try to be God-like in my heart. I am totally innocent of any wrongdoing and I know these terrible allegations will all be proven false. Again, to my friends and fans, thank you very much for all of your support. Together, we will see this through to the very end. I love you very much and may God bless you all. I love you. Good-bye." מייקל ג'קסון בנאום נדיר על זכויות אדם בינואר 1994 בזמן שהתמודד מול האשמות שווא שהוטחו נגדו באותה שנה - מתורגם Michael Jackson NAACP 1994 Speech ה-30 בינואר, 2005 - מייקל ג'קסון מגיב לשמועות בתקשורת ​בנוגע למשפט January 30, 2005: Michael Jackson's Statement "בשבועות האחרונים התפרסם הרבה מידע מכוער וזדוני בתקשורת לגבי. ככל הנראה, המידע הזה הודלף מתוך שימוע בבית המשפט שלא אני ולא עורכי הדין שלי נכחנו בו. המידע הזה הוא דוחה וכוזב. לפני מספר שנים, הרשתי למשפחה לבקר בנוורלנד. אחוזת נוורלנד היא ביתי. הרשתי למשפחה הזאת להיכנס לביתי מכיוון שהם אמרו לי שהבן שלהם חולה סרטן והוא צריך את העזרה שלי. במשך השנים, עזרתי לאלפי ילדים שהיו חולים או נמצאו במצוקה. האירועים האחרונים הפכו לסיוט של המשפחה שלי, הילדים שלי ואני. אני לא מתכוון לשים את עצמי במצב כה פגיע שוב. אני אוהב את הקהילה שלי ואני מאמין גדול במערכת הצד שלנו. אנא שימרו על ראש פתוח ואפשרו לי הליך הוגן בבית המשפט. מגיע לי משפט הוגן כמו לכל אזרח אמריקאי. אני אזוכה ושמי ינוקה כאשר האמת תסופר." "In the last few weeks, a large amount of ugly, malicious information has been released into the media about me. Apparently, this information was leaked through transcripts in a grand jury proceeding where neither my lawyers, nor I, ever appeared. The information is disgusting and false. Years ago, I allowed a family to visit and spend some time at Neverland. Neverland is my home. I allowed this family into my home because they told me their son was ill with cancer and needed my help. Through the years, I have helped thousands of children who were ill or in distress. These events have caused a nightmare for my family, my children and me. I never intend to place myself in so vulnerable a position again. I love my community and I have great faith in our justice system. Please keep an open mind and let me have my day in court. I deserve a fair trial like every other American citizen. I will be acquitted and vindicated when the truth is told."

בסתיו 2001 ג'וזפין זוהני (ג'וזי) התחילה את לימודיה לתואר בעסקי המוזיקה באוניברסיטת ניו-יורק. בראיון לסרט Square One זוהני מספרת שבשבוע הראשון ללימודים התקיים מפגש היכרות בין משתתפי התוכנית, היא הגיעה לבושה בחולצה של להקת הג'קסונים מסיבוב ההופעות Victory, אחד המשתתפים ניגש אליה ואמר: "אני אוהב את החולצה שלך!" – זמן מה לאחר מכן היא גילתה שהבחור שדיבר איתה היה לא אחר מג'ורדן צ'נדלר, הילד שהאשים את מייקל ג'קסון בפרשה בשנת 1993. ג'וזי זוהני היתה סטודנטית באוניברסיטת ניו-יורק בתחילת שנות ה-2000 – מייקל ג'קסון היה אחד האמנים האהובים עליה והיא אף הלכה להופעה האחרונה שלו ב-10 בספטמבר 2001. היא מסבירה שהעניין שלה בג'קסון גרם לה להתעניין בעסקי המוזיקה ובסופו של דבר להירשם לתואר שאליו היא נרשמה. לאחר מספר מפגשים, כשבכיתה התחילו להכיר את השמות אחד של השניה, ג'וזי גילתה שהשם של אחד מחבריה לכיתה הוא ג'ורדן צ'נדלר. באותה תקופה השם הזה לא אמר לה הרבה (שמו של צ'נדלר לרוב לא עלה בפרסומים בארה"ב כיוון שהיה קטין) אבל נשמע לה מוכר. לבסוף היא גילתה מי הוא (לאחר חיפוש באינטרנט) אך החליטה שלא להזכיר את זה בפניו או להגיד לו דבר – כי לא היתה "בטוחה ב-100%" אם ההאשמות לא נכונות ולא רצתה לפגוע או להביך את ג'ורדן: "אם היה קמצוץ של ספק, לא רציתי לקחת סיכון ולהזכיר את הטראומה למישהו שהוא אולי קורבן", סיפרה בראיון. לדבריה, באותן השנים התקשורת כבר הפסיקה להתעסק בפרשייה נגד ג'קסון וזה נראה כאילו ההאשמות כבר היו מאחוריו. נראה שג'ורדן צ'נדלר לא ידע שחבריו ללימודים יודעים שהוא היה מרכז הפרשייה. בשנת 2003 יצא הסרט הדוקומנטרי "לחיות עם מייקל ג'קסון" (Living With Michael Jackson) והקשר של מייקל ג'קסון עם ילדים שוב חזר לסדר היום התקשורתי. בעקבות הצילומים של ג'קסון מחזיק ידיים עם גאווין ארוויזו, התעוררה סערה תקשורתית והתקשורת האשימה אותו בפדופיליה. זוהני מספרת שהשמועות על ג'קסון הביאו גם לדיונים סוערים בתוכנית של עסקי המוזיקה באוניברסיטת ניו-יורק: "מיד לאחר שהספיישל 'לחיות עם מייקל ג'קסון' שודר, התקיים מפגש של התוכנית שלנו והיה לנו דיון על האם מייקל ג'קסון היה פדופיל. אנשים אמרו שהוא פריק - אלו היו אנשים שלא היתה להם שום סימפתיה כלפי מייקל ג'קסון. ואז אני התערבתי בדיון עם דעתי שג'קסון לא היה פדופיל ושהסרט היה מטעה ונצלני. במהלך אותה השיחה, ג'ורדן צ'נדלר התערב גם הוא ואמר שהוא מאמין שמייקל ג'קסון לא מסוגל לעשות את המעשים שמאשימים אותו בהם. הוא אמר את זה על דעת עצמו, בלי שאני אשאל או אעודד אותו להגיד משהו", אמרה ג'וזי. "[ג'ורדן] היה בחור נחמד, אם לדבר בכנות, הוא תמיד היה מנומס. הוא הסתובב עם גיטרה על הגב ויצר מוזיקה משלו, הוא תיאר את עצמו כ'זמר פופ-אר.אנ.בי כמו מייקל ג'קסון' – את זה אני זוכרת בפירוש כי הוא היה אומר את זה הרבה. היה הולך עם מגבעות – זה הוא ג'ורדן". ג'וזי מספרת שהיא וג'ורדן לא היו לגמרי קרובים, היא שמרה ממנו מרחק מכיוון שידעה מי הוא: "לא ידעתי איך להתמודד עם זה". לג'ורדן היה חבר טוב שגם עסק במוזיקת אר.אנ.בי, גם הוא מעריץ גדול של מייקל ג'קסון. בזמן הלימודים, האנשים שהיו הכי קרובים אליו היו מעריצים גדולים של ג'קסון. "חברים אמרו לי שהוא היה שם שירים של מייקל ג'קסון במסיבות ורוקד כמוהו, הדירה שלו היתה כמו היכל מחווה למייקל ג'קסון" סיפרה ג'וזי. חבר נוסף ללימודים מאשר את דבריה של ג'וזי בהתכתבות עם דני וו, יוצר הסרט "Square One": כשאמרו לג'וזי שחברים אחרים ללימודים לא מוכנים לדבר בפומבי על החוויה שלהם, היא אמרה שהיא לא מופתעת: "אילו לא הייתי עצמאית והייתי עובדת בחברה גדולה כלשהי, גם אני הייתי מפחדת לדבר. אי אפשר לדעת מי הם הכוחות הפועלים מאחורי 'לעזוב את נוורלנד' [...] זה יכול לפגוע לאנשים בקריירה". בשנת 2005 זוהני וחבריה ללימודים היו ברשימת העדים במשפט נגד מייקל ג'קסון בגין הטרדה מינית. עורך הדין של ג'קסון, תומאס מזארו, ידע על סיפוריהם והתכוון להעלות אותם להעיד תחת שבועה במידה וג'ורדן צ'נדלר יחליט להעיד. צ'נדלר שוב סירב להעיד נגד ג'קסון בשנת 2005 ואפילו איים כי "יילחם בכל ניסיון לגרום לו או להכריח אותו להעיד". זוהני לא עלתה על דוכן העדים. את הסיפור המלא היא מספרת עכשיו בסרט “Square One” שמתאר את סדר האירועים והסיפורים סביב הפרשייה של משפחת צ'נדלר בשנת 1993. תוכלו לצפות בראיון של זוהני ואחרים בחינם בלינק המצורף:

את הסרט "לעזוב את נוורלנד" ניתן לראות בבריטניה דרך שירותי הסטרימינג של ערוץ C4, שהיה שותף בהפקת הסרט יחד עם HBO. מבלי להודיע, הערוץ משדר גרסה חדשה לסרט, הקצרה בלא פחות מעשרים דקות מהסרט בגרסתו המקורית. אז מה ירד בעריכה? צירוף מקרים מפתיע: טעויות ושקרים שנחשפו במהלך החודשים האחרונים. כך למשל הגרסה החדשה והמקוצרת של הסרט לא כוללת את הסצנה שבה ג'יימס סייפצ'אק מתאר את ההטרדה שעבר בתחנת הרכבת של נוורלנד ב"תחילת הקשר" בינו לבין ג'קסון בשנת 1989. אותה תחנה שנבנתה רק בשנת 1994, כפי שהתגלה לאחר שידור הסרט. כזכור, לטענת סייפצ'אק, ג'קסון הטריד אותו בין 1989 ל-1992, ולכאורה הפסיק כאשר הגיע לגיל 15 וסייפצ'אק היה כבר "מבוגר מדי" לטעמו של ג'קסון, שגם החליף אותו בילד אחר (ברט בארנס, שמתנגד בנחרצות להאשמות נגד ג'קסון גם בהווה). הגרסה החדשה לא כוללת סצנה נוספת שבה הוצגו טענות על הטרדה מינית בבריכה בנוורלנד. אותה בריכת שחיה שנמצאת במקום מרכזי בשטח של האחוזה ובטווח ראייה של כל עובד ומבקר. אך חשוב יותר לציין, אותה בריכת שחיה שלאחר שידור הסרט, הסתבר כי היא מוקפת במצלמות אבטחה (גלויות ונסתרות) ששידרו למסכים של חברת האבטחה בנוורלנד ולתורני הבטחון של משטרת סנטה ברברה עשרים וארבע שעות ביממה. גם תיאור ההטרדה בטירה בנוורלנד ירד בעריכה של הגרסה החדשה. בסרט סייפצ'אק טוען שהוא הוטרד בטירה בין השנים 1988-1990. גם הפעם סייפצ'אק טוען שהוטרד במקום שלא היה קיים. עד דצמבר 1990 לא היתה טירה בנוורלנד. לאחרונה נחשף כי אישורי הבנייה התקבלו רק בסוף אוגוסט 1991, והבנייה הסתיימה בדצמבר 1991. בנוסף, סייפצ'אק טוען שהוא הוטרד "על מיטות קטנות" בטירה של נוורלנד (שהיתה בנויה סביב עץ) ובארקייד (משחקיית הוידאו). אלן סקלן, אחד ממתכנני המתקנים באחוזה ומתחזקי האחוזה, סתר את הטענה: מעולם לא היו מיטות בארקייד או בטירה. בראד סנדברג, הטכנאי שהתקין בין היתר את מערכות הסאונד בכל חדר ושטח באחוזה גם הוא העיד שמעולם לא היו מיטות בחדרים הנ"ל. כפי שניתן לראות בתמונה, החדר היחיד בטירה מוקף בחלונות ענק. בראיון בשנת 2013 רוב סווינסון, אחד האנשים שעזרו לג'קסון לתכנן את המתקנים בנוורלנד תיאר את החדר בטירה: "היתה שם טלוויזיה קטנה ושום דבר חוץ מזה". גם סיפורם המבעית של ג'יימס וסטפאני סייפצ'אק על אולם הקולנוע לא נכנס לגרסה החדשה של הסרט. בגרסה הקודמת של "לעזוב את נוורלנד", ג'יימס מספר שכמעט נתפסו על חם על ידי אמו: "היו באולם הקולנוע חדרים עם מיטה וחלונות שפונים לכיוון האולם. היינו מקיימים יחסי מין בחדרים האלה וזה היה קצת מסוכן... היה בזה ריגוש מסויים". סטאפני, אמו של ג'יימס, תמכה בסיפור ותיארה בדרמטיות איך לילה אחד נסתה להכנס לאולם הקולנוע בשעה שג'קסון ובנה שהו שם - אך דלתות האולם היו נעולות מבפנים. דבר זה התגלה גם הוא כבלתי אפשרי: דלתות האולם מבפנים היו דלתות עם ידית מסוג "ידית בהלה" (ידית נפוצה באולמות, בחדרי מדרגות וביציאות חירום) שכלל אינן מאפשרות נעילה מבפנים. לדברי אלן סקלן, שבנה את האולם בנוורלנד, נעילת הדלתות היתה אפשרית רק מבחוץ ורק על ידי אנשי האבטחה שהחזיקו במפתח. גם לאחר חשיפת הטעויות והשקרים של רובסון וסייפצ'אק בסרט, הבמאי דן ריד ממשיך להתעקש כי אין פגיעה באמינותם של המתלוננים בסרט שלו. אך הוא בכל זאת ניסה להסביר את הסיפור הבעייתי של תחנת הרכבת במספר דרכים: תחילה, הוא טען שהתחנה בעצם היתה קיימת בשנת 1992. לאחר שפורסמו ממסמכי ואישורי הבנייה, הוא טען שסייפצ'אק בעצם הוטרד עד אחרי שנבנתה התחנה (בסתירה מוחלטת לטענות של סייפצ'אק הן בתביעה והן בסרט - שהוטרד עד שהגיע לגיל ההתבגרות ו"הוחלף על ידי ילד אחר"). ועם זאת, לדברי ריד, הסיפורים על הטרדה מינית במקומות שלא היו קיימים וסתירות חמורות בציר הזמן הם תיאורים של מקרים שאכן קרו ואין שום סיבה לפקפק בהם.

מאז ומתמיד הקריירה של ווייד רובסון היתה תלויה בקשר שלו למייקל ג'קסון - עוד לפני שהם הכירו, רובסון השתתף במופעי כשרונות שבהם רקד לשיריו של ג'קסון ובמשך השנים המשיך לבקש להשתתף בהפקות הקשורות במלך הפופ, גם לאחר מותו. כלומר, גם מיד לאחר מכן: אחרי פחות מ-24 שעות, רובסון כבר החל בחיפוש עבודה. אז מתי היתה הפעם האחרונה שניסה להרוויח מהקשר? ביום חמישי, ה-25 ביוני, 2009 דיווחו באתרי החדשות האמריקאים על מותו של מייקל ג'קסון. בעוד הוא עדיין מחשיב את עצמו כאחד מתומכיו של ג'קסון - רובסון (אז בן 27) לא מחכה יותר מיממה ושולח אימייל בהול לג'ף ת'אקר, מפיק תוכנית הפריים טיים האמריקאית "So You Think You Can Dance": "רציתי לכתוב לכם עכשיו. אם אתם חושבים על לעשות מחווה למייקל ג'קסון - הייתי רוצה שזה יהיה אני שעושה את זה." צפו בסרטון של רובסון מגיב לאימייל בשנת 2016: ביולי 2009, רובסון הגיע לטקס האזכרה הציבורי למייקל ג'קסון עם בת זוגו וכל משפחתו אחרי שביקשו כרטיסי כניסה מטאג' ג'קסון (אחיין של מייקל ג'קסון). בספטמבר 2009, טקס פרסי הוידאו של MTV מפיקים הופעת מחווה מושקעת בשיתוף פעולה עם ג'נט ג'קסון. בהופעה השתתפו כראוגרפים ורקדנים וותיקים וצעירים שעבדו עם מייקל ג'קסון או ראו בו כמודל לחיקוי ומקור השראה. רובסון גם הוא השתתף בהופעת המחווה. בראיון מאחורי הקלעים רובסון הציג את הכפפה שהוא לובש לכבוד המופע - כפפה שג'קסון נתן לו במתנה: רובסון מספר: "מייקל יהיה איתנו ברוחו אבל רציתי גם משהו פיזי ממנו [...] אני רוצה להרגיש הרבה יותר קרוב אליו". נחזור לכפפה בהמשך. בשנים הבאות רובסון מצטרף לפרוייקטים נוספים הקשורים למייקל ג'קסון, בהם גם כתיבת פרק "המנטור שלי" בספר Michael Jackson's Opus שיצא בדצמבר 2009: "...מייקל ג'קסון שינה את העולם, ובאופן יותר אישי, את חיי, לנצח. הוא הסיבה שאני רוקד, הסיבה שאני עושה מוזיקה, ואחת הסיבות העיקריות לכך שאני מאמין בטוב-לב הטהור של האנושות". באשר לכפפה, בסוף שנת 2011 רובסון מכר את הכפפות במכירה פומבית בעד 31,250 דולר. באותה תקופה, הוא מכר את המתנות שקיבל ממייקל ג'קסון דרך בית המכירות "ג'וליאן" והחשבון של אחותו, שנטל רובסון, באתר eBay. בית המכירות חשף לאחרונה שרובסון ביקש למכור את החפצים של ג'קסון באנונימיות, אך הם סרבו כי הבקשה עמדה בניגוד למדיניות שלהם: הסרט "לעזוב את נוורלנד" מסתיים בסצנה שבה שרובסון מדליק מדורה ושורף את המתנות שג'קסון לכאורה נתן לו. החפצים בסצנה הם חפצים מזוייפים שמעולם לא היו בחזקתו של ג'קסון - הוא מכר את החפצים המקוריים בסכום כולל של למעלה ממאה אלף דולר שנים לפני הסרט. מספר חודשים לפני כן, באביב 2011, החלו ההכנות למופע ענק של מייקל ג'קסון בשיתוף פעולה עם קרקס השמש (Cirque du Soleil) בשם "ONE" - רובסון קיווה להיות הכריאוגרף הראשי במופע ופעל רבות מאחורי הקלעים על מנת לקבל את התפקיד, בפגישות והתכתבויות עם מנהלי העיזבון ואנשי Cirque du Soleil. זה אחד המכתבים שהוא כתב עך מנת לקבל את העבודה: בראיון באותה שנה סיפר: "[המופע הזה] מרגש ומבעית בו זמנית כי זאת אחריות ענקית אבל בגלל זה לקחתי את זה. מייקל הוא חלק גדול מהקריירה שלי ומחיי. היינו חברים במשך 20 שנה, מאז שהייתי בן שבע. זאת הזדמנות בשביל לתרום בחזרה למורשת שלו ולוודא, כמה שאני יכול, שזה נעשה כמו שצריך ובאמת מייצג את המהות שלו". רובסון אף קבע פגישה עם מנהל העיזבון, ג'ון ברנקה, בניסיון לקבל את העבודה - אך ללא הצלחה. באותה תקופה רובסון איבד מספר עבודות לאחר שלא הצליח בהפקות ופרוייקטים שניהל (כפי שניתן לראות במכתב הנ"ל). מארגני המופע החליטו לבסוף להעסיק את הכריאוגרף ג'יימי קינג. המופע רץ מזה שש שנים במלון מנדליי ביי ונחשב לאחד המופעים הנמכרים והריווחיים ביותר בלאס וגאס. הערת שוליים: מאוחר יותר, כשהגיש את התביעה שלו נגד העיזבון, רובסון טען שלא ידע על קיום העיזבון ומי ומנהל אותו עד סוף 2012. מספר חודשים לאחר שלא התקבל לעבודה ב-ONE (מאי 2012) רובסון ניגש לטיפול פסיכולוגי שם לטענתו הוא הבין שעבר הטרדה. הוא החל בכתיבת ספר על ההכרות שלו עם ג'קסון, בו כתב לראשונה שהוא הוטרד מינית על ידו. הוא פנה לחברות של הוצאה לאור, אך אלה סירבו לעשות איתו עסקים או הציעו לו סכומים שלא תאמו את הציפיות שלו. במאי 2013 הגיש תביעה אזרחית תחת איסור פרסום. מספר ימים לאחר מכן פרטי התביעה דלפו ונחשף שווייד רובסון תובע את העיזבון של מייקל ג'קסון. בפברואר 2017, תוך כדי הליכי התביעה, רובסון משתתף בצילומים לסרט "לעזוב את נוורלנד".

ראיות נוספות לאי-דיוקים וחורים בעלילה בסרט "לעזוב את נוורלנד" של הבמאי דן ריד. הסרט מציג סיפורים על התעללות מינית שחזרה על עצמה במשך שנים - במקום שכלל לא היה קיים באותה תקופה. וגם - איך התגובות של הבמאי רק הופכות את זה להרבה יותר גרוע? בכל פעם שמדברים על הבית של מייקל ג'קסון, זאת התמונה שכנראה עולה לכם לראש. ואכן, זהו אולי אחד המבנים שהכי מזוהים עם אחוזת נוורלנד (ואולי זו גם הסיבה שהוא מוזכר בסרט) - תחנת הרכבת עם שעון הפרחים שנבנתה בהשראת התחנות בפארקים של דיסנילנד ברחבי העולם. ולא הרבה יודעים (כולל היוצרים של הסרט "לעזוב את נוורלנד" - ככל הנראה) שתחנת הרכבת היא תוספת מאוחרת. גם בסרט (2019) וגם בתביעות הכספיות שלו (2013-2017), סייפצ'אק טוען שהוטרד בין השנים 1988-1992 - מגיל 10 עד גיל 14. אחת הטענות החוזרות בסרט היא שברגע שהילדים הגיעו לגיל ההתבגרות והחלו להתפתח, ג'קסון החל להתרחק מהם והפסיק להתעניין מהם מבחינה מינית לכאורה. כך ווייד רובסון מספר ש"הוחלף" על ידי מקולי קלקין, שגם תפס את מקומו כ"חבר הכי טוב של מייקל". ילד נוסף ששמו עולה בסרט, הוא ברט ברנס, שגם סייפצ'אק וגם רובסון טוענים בו זמנית שתפס את "המקום הראשון" של כל אחד מהם בחייו של מייקל ג'קסון. לקראת סוף החלק הראשון בסרט, סייפצ'אק מתאר תרחיש מספטמבר 1992, שבו ברט ברנס ישן עם ג'קסון בחדר, בעוד הוא "נדחק הצידה" ונאלץ להשאר על הספה מחוץ לחדר, בוכה מקנאה עד שנרדם. חשוב לציין שקלקין וברנס אומרים שמעולם לא הוטרדו על ידי ג'קסון וממשיכים להעיד לטובתו גם בהווה. כל סיפור בסרט "לעזוב את נוורלנד" מסופר בסדר כרונולוגי ומוצג עם שקופיות וטווח תאריכים. סייפצ'אק מספר על ההתעללות המינית בתחנת הרכבת כמשהו שקרה בתחילת "מערכת היחסים" שלו עם ג'קסון (לפי הסרט - בין נובמבר 1987 לינואר 1990). סייפצ'אק מספר: "בתחנת הרכבת, יש חדר למעלה בקומה השניה, היינו מקיימים שם יחסי מין, זה היה כל יום... זה נשמע חולני אבל זה כמו כשאתה מתחיל לצאת עם מישהו אז אתה עושה את זה הרבה, אז זה היה ממש ככה. וככל שהקשר המיני מתחזק, הוא מרחיק אותך מההורים." תחנת הרכבת המיוחדת של נוורלנד הגיעה הרבה אחרי התקופה שסייפצ'אק טוען שהוא הוטרד. כל מבנה בתוך השטח של האחוזה צריך לקבל את אישורי הבנייה הנדרשים ממחלקת המשאבים של סנטה ברברה. האישור לבניית התחנה התקבל רק בספטמבר 1993. התחנה נבנתה בין ה-2 בספטמבר 1993 ל-13 בינואר 1994 על ידי Urquidez Construction. אלן סקנלן, איש התפעול בנוורלנד אישר שזהו מבנה תחנת הרכבת היחיד בנוורלנד ושלאורך פסי הרכבת יש מקומות עצירה נוספים שבהם יש שטחים פתוחים ומעליהם סככות. בשנת 1997 ג'קסון עצמו הצהיר תחת שבועה (בזמנו, כחלק מהליך משפטי אחר לגמרי) שלא גר בקליפורניה (נוורלנד) משנת 1993 וביקר שם לעיתים רחוקות כיוון שגר עם ליסה מארי פרסלי, אשתו דאז בניו יורק. הסיפור של תחנת הרכבת שלא היתה קיימת הגיע לתקשורת ועיתונאים ברחבי העולם מודים שהממצאים מעמידים את אמינות של הסרט בסימן שאלה גדול. מה במאי הסרט, דן ריד, אומר על הממצאים החדשים? הוא ממציא גרסה חדשה בניסיון להסביר את הטעות: "נראה שאין ספק לגבי תאריך בניית החדר. מה ששגוי הוא תאריך סוף ההתעללות". הבמאי שעד כה התעקש שהתחקיר שלו העלה עדויות "ללא פגם" לקח על עצמו את המשימה להסתיר את החורים. בתגובה ענה לו מייק סמולקומב, שכתב בעבר ביוגרפיה על מייקל ג'קסון: "פתאום סוף תקופת ההתעללות בסייפצ'ק הייתה כשמלאו לו 16 או 17 ולא 14? [...] יש פה פער של שלוש שנים. תוותר ואל תשנה את הסיפור. זה מה שקורה כשאתה לא עושה את התחקיר שלך כמו שצריך". לא רק שהתגובות האוטומטיות של ריד ברשתות החברתיות לא עונות על השאלות שאי-הדיוקים החדשים מעלים, הן סותרות את התביעה של סייפצ'אק ואת ההצהרות שלו לבית המשפט. גם ריד עצמו בחר את הסיפור שבו ג'יימס הוחלף בגיל 14 בילד אחר כסיפור ש"הכי הטריד אותו" מכל מה שסייפצ'אק ורובסון סיפרו לו על מה שקרה לכאורה במערכת היחסים שלהם עם ג'קסון: "נחזור לשאלה של מה ממש העציב אותי בסרט, זה היה כשג'יימס מדבר על לילה אחד בשיקגו ומייקל הולך למיטה עם ילד קטן אחר. וג'יימס מוצא את עצמו נשאר על הספה. והוא בוכה ובוכה לאמא שלו והוא כועס בנואשות ומרגיש שזרקו אותו. חשבתי, האכזריות הזאת נגד ילד קטן, אתה מפתה ילד קטן, לחוויה המינית הראשונה שלו כשהוא בן עשר ואתה ממלא את הראש שלו בחלומות שהוא יהיה שפילברג הבא, אתה תהיה מדהים, אתה ואני בנוורלנד, ואתם עורכים חתונה ומחליפים טבעות ואתה לוקח אותו לסיבוב הופעות איתך והוא רוקד איתך ואתה חולק איתו את הכוכבות שלך ואז פתאום - בוף, אתה על הספה ולמחרת בבוקר 'הנה הכרטיס טיסה שלך - לך הביתה' וחשבתי שזה ממש חסר רגישות. הוא פגש את ג'יימס עוד כמה פעמים אחרי זה אבל מערכת היחסים הקרובה והאוהבת והזוגיות הזאת נגמרה וזה משהו ששבר את הלב שלי. ממש השתתפתי בצער של ג'יימס. זה יותר הכעיס אותי מהפרטים של ההתעללות המינית" [1]. מיירה היסמי, בת הזוג של המתופף ג'ונתן מופט הוסיפה: "החדר שסייפצ'אק מדבר עליו הוא כמו לופט. גרם מדרגות מעוגל מוביל לחלל. אין דלתות, אין אזעקות או מיטות. אתה פשוט עולה לשם ונהנה. ביליתי שם הרבה פעמים אחרי שמילאתי לי שקית של ממתקים בקומה הראשונה. זה אזור מאוד פתוח" [2]. מקום נוסף שבו ג'יימס סייפצ'אק טוען שהוא הוטרד בו "על מיטות קטנות" בטירה של נוורלנד (שהיתה בנויה סביב עץ) ובארקייד (משחקיית הוידאו), אלן סקלן גם הפעם סותר את הטענה: מעולם לא היו מיטות במשחקיית הוידאו או בטירה. ברד סנדברג, טכנאי שהתקין בין היתר את מערכות הסאונד בכל חדר ושטח באחוזה גם הוא העיד שמעולם לא היו מיטות בחדרים הנ"ל [3]. כפי שרואים בתמונה, החדר היחיד בטירה מוקף בחלונות ענק. בראיון בשנת 2013 רוב סווינסון, אחד האנשים שעזרו לג'קסון לתכנן את המתקנים בנוורלנד תיאר את החדר בטירה: "היתה שם טלוויזיה קטנה ושום דבר חוץ מזה" [5]. זאת לא הפעם היחידה שג'יימס סייפצ'אק נתן עדות שגויה. בכתב התביעה הכספית שלו נגד ג'קסון, הוא טוען שאחרי סיבוב ההופעות של "Bad", בפברואר 1989, ג'קסון הטיס אותו לניו יורק, שילווה אותו להופעה לגראמי. סייפצ'אק טוען שהוא טס לבד כדי להיות עם ג'קסון בניו-יורק, ובמהלך הביקור "היתה התעללות מתמשכת" [6]. סייפצ'אק עשה טעות שמעידה על כך שהוא בנה את הסיפור בדיעבד. ג'קסון לא הופיע בגראמי של שנת 1989, הוא הופיע בשנת 1988 (בתמונה למטה). הגראמי בשנת 1989 היה בלוס אנג'לס וג'קסון לא נכח באירוע. אז נכון, יכול לקרות מצב שטועים בתאריך אחרי כל כך הרבה זמן. הסיבה שהטעות הזאת היא מהותית היא שסייפצ'אק עצמו טוען שג'קסון התחיל להטריד אותו ב-25-28 ביוני, 1988, בבית מלון בפריז. סייפצ'אק מתאר את הפעם הראשונה לכאורה באופן מפורט ומזעזע. סייפצ'אק מדבר על ההופעה בגראמי שהתקיימה בניו-יורק - הטקס התקיים ב-2 במרץ 1988. בתביעה הוא הוא מציין שבאותה תקופה אמא שלו, סטפני סייפצ'אק לא הסכימה לו לישון בחדר של ג'קסון ולכן הוא ישן איתה בחדר בלבד (כמו למשל בפעם שנסע עם ג'קסון וליזה מינאלי ל"פנטום האופרה" בברודוואי) [6]. הגראמי בניו-יורק התקיים בשנת 1988 ולא בשנת 1989. סייפצ'אק לא היה לבד בטיול לניו-יורק, אלא עם אמא שלו. הוא לא ישן בחדר של ג'קסון, הוא ישן עם אמא שלו. והטרדה מינית לא היתה יכולה לקרות בניו-יורק כי הוא בעצמו אומר שההטרדה התחילה רק ביוני 1988 - שלושה חודשים אחרי. לקריאה נוספת על הסרט - הסתירות, הבעיות והסיפורים שלא סופרו הכנסו לכאן מקורות: [1] Leaving Neverland feat. filmmaker Dan Reed https://www.bbc.co.uk/programmes/p071ljxr [2] Myra HIssami https://mobile.twitter.com/mhissami/status/1114182836594982912 [3] Allan Scanlan and Brad Sundberg https://twitter.com/Hammertonhal/status/1113883096754077696 [4] Michael Jackson's 1997 Deposition: https://pbs.twimg.com/media/D3Oow-aUYAAoSRF.jpg [5] "Recollection in Memory of Michael Jackson" http://www.blogtalkradio.com/a-place-in-your-heart/2013/06/07/brad-sunberg-in-the-studio-with-michael [6] James Safechuck’s Second Amended Complaint (filed on September 19, 2016) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2019/02/safechuck_v_mjj-second_amended_complaint-conformed.pdf