Search Results

הציטוטים הבאים נלקחו מספרה של השחקנית והסופרת האמריקאית קארי פישר (הנסיכה ליאה מ"מלחמת הכוכבים") Shockaholic שיצא בשנת 2011. פישר היתה לקוחה ומטופלת של אוון צ'נדלר, שהאשים את ג'קסון בהטרדה של בנו: "זוכרים את רופא השיניים שתבע את מייקל ג'קסון על שהטריד את הילד שלו? כן, זה היה רופא השיניים שלי, אוון צ'נדלר, דוקטור לרפואת שיניים, רופא שיניים לכוכבים. ואותו צ'נדלר – זמן רב לפני שהתביעה יצא לפועל (אך לא בהכרח זמן רב לפני שהיא נרקמה) – היה צריך מישהו להשוויץ בפניו על החברות שהתחילה בין הבן שלו למייקל ג'קסון (זה היה שנים לפני שלמייקל היו ילדים משלו). וכך, ה"רופא" שלי, היה מדבר ארוכות על כמה מייקל ג'קסון חיבב את הבן שלו. והדבר הכי מטריד שאני זוכרת שהוא אמר היה "את יודעת, הבן שלי, נראה מאוד טוב." ועכשיו אני שואלת אתכם – איזה אבא ידבר על הבן שלו בצורה כזאת? טוב, אולי יש כמה שכן, אבל (א) אני לא מכירה אותם ו(ב) הם כנראה לא מרימים את הגבה שלהם בצורה מרמזת כשהם אומרים את זה. לאורך השנים, שמעתי הרבה אבות גאים אומרים לי "הבן שלי נהדר" או "הבן שלי חמוד", אבל זאת הייתה הפעם היחידה ששמעתי התרברבות מסוג זה: "הבן שלי [שלא כמו הצאצאים הזכרים הממוצעים] נראה -מאוד- [חיוך מטריד, גבה מורמת, ואולי גם קריצה וולגרית] טוב [הפסקה כדי שתוכלי להרהר בזה ו/או להקיא]". זה היה דוחה! האיש הזה סיפר לי שיש לו את הדבר היקר הזה שהוא שיער שמייקל ג'קסון רצה, והדבר הזה הוא במקרה הבן שלו. אבל זה לא היה מה שהבן שלו היה, זה היה מה שהוא היה: 'נראה מאוד טוב'." מספר חודשים לאחר מכן, פישר כותבת שאוון הכריז בפניה שהוא הולך לתבוע את ג'קסון, על כך שישן באותה מיטה עם הבן שלו. היא שיתפה את המחשבות שלה על התביעה: "עכשיו, אני יודעת בוודאות, שכשזה התחיל לקרות, לרופא הטוב לא הייתה בעיה עם סידור השינה המוזר הזה! תסלחו לי, הוא היה מבחיל מספיק כדי לתת לכל זה לקרות, ועכשיו הוא פתאום מזועזע -- מזועזע! התמלא למעשה בזעם! "את מאמינה לזה? אני חושב שמייקל אולי שם את היד שלו על האיברים המוצנעים של הבן שלי." ובכן, מה האיש הזה חשב מלכתחילה? למה הוא מלכתחילה עודד את הבן שלו לישון באותה מיטה עם מייקל ג'קסון? הוא עשה את זה מכיוון שהוא ידע שלבסוף הוא יוכל להגיד "אלוהים אדירים! אני פתאום מבין שהדבר הזה בין מייקל לבן שלי הוא מוזר. אני מבועת. הבן שלי נפגע! והדרך היחידה לתקן את זה היא באמצעות הרבה מיליונים של דולרים! ואחרי זה הוא יהיה בסדר! ואנחנו לא נקנה שום דבר לעצמנו עם הכסף הזה, הכול הולך לטובתו של הבן שלנו!" זה בערך הזמן שבו הבנתי שאני חייבת למצוא רופא שיניים אחר. אף סם הרדמה לא יכול להסתיר את הגועל ממנו. העניין הוא, בכל זאת, אני מעולם לא חשבתי שהקטע עם מייקל והילדים היה מיני. מעולם לא. נכון, זה רחוק מלהיות הולם, אבל רק בגלל שזה לא נורמלי, לא אומר שזה חייב להיות סוטה. אלו לא שתי האפשרויות היחידות שיכולות לקרות בזמן שבו בן אדם בוגר לילד שאינו קרוב משפחה מבלים ביחד. גם אם האיש הזה עשה יותר מדי ניתוחים פלסטיים והיו לו מה שנראה כמו איפור מקועקע על הפנים. וכן, היה לו פארק שעשועים, גן חיות, אולם קולנוע, פופקורן, ממתקים ופיל. אבל לסמן את כל זה ולהוסיף לזה את ההשערה שהוא שפשף את ידיו זו בזו אופן זדוני בעוד הוא תווה את קורי העכביש כמלכודת ענקית לפתות וללכוד ילדים, זה חשבון גרוע. [...] אבל חכו! תראו את זה! בוא נגיד שהילד ה"נראה מאוד טוב" שלך, מתחיל להסתובב עם המולטי-מיליונר התימהוני הזה שיכול להיות שיכול להיות שתצליח לשכנע אותו לתת לך 20 מיליון דולר אם תאיים לספר לכל העולם שהוא נגע באיבר שלו אולי לפני שהגיע לבגרות. ובכן, אני לא יודעת מה אתם הייתם עושים? אבל כשלרופא השיניים שלי הייתה הבחירה בין יושרה לבין 20 מיליון דולר, אתם לעולם לא תנחשו מה הוא עשה! נכון מאוד – הוא הלך על הכסף! אבל היי, הוא היה רק בן-אדם-בערך, נכון? אבל באמת, מי יכול להאשים אותו? אני מתכוונת, חוץ ממכם, ממני, ובערך כל אדם חי אחר שאכפת לו לא להרוס את החיים של הילדים שלו, מי עוד יכול להאשים את דוקטור צ'נדלר על מה שעשה? (אני אמתין בזמן שאתם חושבים)" מתוך "Shockaholic" של קארי פישר, 2011

שמה של לה-טויה ג'קסון עולה שוב ושוב לכותרות בתקשורת כ"אחות הסוררת" של מייקל ג'קסון שבתקופה מסויימת יצאה במתקפה נגד משפחתה ואף נראתה כמי שתומכת בהאשמות החמורות נגד אחיה. ב-8 בדצמבר 1993 לה-טויה ג'קסון הגיעה לישראל וערכה מסיבת עיתונאים שככל הנראה תמשיך לרדוף אותה כל חייה: "מייקל הוא אח שלי ואני אוהבת אותו מאוד. אבל אני לא יכולה להיות ולא אהיה משתפ"ית שקטה לפשעים שלו נגד ילדים תמימים... אני אוהבת את אחי אבל זה לא בסדר. אני לא רוצה לראות את הילדים האלה נפגעים," הצהירה. על אף שחזרה בה מדבריה, התבטאויותיה של לה-טויה ג'קסון ממשיכות להדהד גם היום, ויש מי שניסו להחיות מחדש את דבריה על מנת לתקוף את חפותו של מייקל ג'קסון, בסמוך ליציאת הסרט "לעזוב את נוורלנד" במרץ 2019. בעקבות אותן טענות, לה-טויה החליטה להגיב בטוויטר: "חופש זה דבר שחשוב לי במיוחד, פשוט כי הייתה תקופה שחשבתי שאני לא אחיה. לא יכולתי להיות עצמי ולא לבטא את עצמי. אני הייתי מוכה, נשלטתי ונאמר לי בדיוק מה לומר לתקשורת ואיך, אחרת..." וצירפה תמונה שלה עם סימני חבלה על פניה. פרטי הטענות של לה-טויה בין השנים 1993-1996 כאשר ההאשמות נגד מייקל ג'קסון פורסמו לראשונה, לה-טויה הביעה תמיכה באחיה הלכה למעשה. ב-2 בספטמבר, 1993, שלושה חודשים לפני מסיבת העיתונאים בתל אביב, לה-טויה התראיינה לראשונה בתוכנית הטלוויזיה "Today Show" לגבי ההאשמות נגד אחיה והפצירה: "אני תומכת במייקל במאת האחוזים... כשחושבים על זה הוא הורשע עוד לפני שהיה לו משפט". כעבור מספר דקות היא אמרה שהיא לא יודעת אם ההאשמות נכונות או לא, שהיא אינה שופטת והיא לא יכולה לתת קביעה כזו או אחרת. מספר שבועות לאחר מכן היא התראיינה בתוכנית של מורי פוביץ' וכעסה כי אח שלה "מורשע על ידי הציבור למרות שהוא לא מואשם בכלום". היא הפצירה שאין שום דבר מוזר בקשר של מייקל עם ילדים ושהיא תאמין להאשמות האלה רק אם הן יגיעו ממייקל עצמו. כאמור, כעבור זמן קצר לה-טויה שינתה את גרסתה ועברה לתקוף את אחיה. מהם אותם "פשעים" שהיא מציינת וכיצד היא "שיתפה פעולה"? לה-טויה מעולם לא אמרה. בראיונות שהגיעו לאחר מכן היא סתרה את עצמה שוב והודתה שמעולם לא הייתה עדה לשום התעללות או התנהגות בלתי הולמת מצד אחיה. כל הצהרותיה בתקשורת באותה תקופה הסתכמו ברמיזות וספקולציות מצדה – שלא מגובות בעובדות ואף הופרכו. לה-טויה טענה שאמא שלה, קתרין ג'קסון, הראתה לה צ'קים שמייקל נתן להורים של ילדים עם "סכומים גדולים של כסף". היא בנוסף טענה שאמה כינתה את מייקל "הומו ארור". קתרין ג'קסון הכחישה את הטענות האלה. בעלה ומנהלה האישי של לה-טויה בזמנו, ג'ק גורדון, הוסיף וטען בעיתונות שמייקל איים לרצוח את לה-טויה וניסה לחטוף אותה פעמיים, “כדי להשתיק אותה”. בראיון אחר למורי פוביץ', לה-טויה טענה שהיא מעולם לא ראתה את מייקל במיטה עם אף ילד, אבל היא מאמינה שאח שלה אשם. היא אמרה שהיא ראתה צ'ק על סך מיליון דולר שנכתב עבור אבא של ילד. היא בנוסף אמרה שהיא לא מאמינה שאח שלה באמת מכור לסמים ושזה סיפור בדוי (כיום ידוע כי מייקל אכן סבל מהתמכרות באותה תקופה והוא אף עבר תהליך גמילה באירופה). הסיפור של לה-טויה על הצ'קים שכביכול ראתה מופיע בצהובונים גם בהווה, כהוכחה לכך שיש משפחות שקיבלו דמי שתיקה. אך האמת היא, שגם אם היא ראתה צ'קים שאח שלה כתב למשפחות מסוימות, להגיד שהם שימשו כ"דמי שתיקה" זו הסקת מסקנות שרירותית למדי. יש הרבה סיבות שיכולות להסביר בהיגיון למה בן אדם מסיום רושם צ'ק לבן אדם אחר. כאשר שאלו את-לה-טויה ישירות אם היא יודעת אם מדובר בדמי שתיקה, היא הודתה שהיא לא יודעת להגיד. מה קרה ללה-טויה? בתחילת שנת 1988 לה-טויה עזבה את בית משפחת ג'קסון והתחתנה עם מנהלה האישי, ג'ק גורדון. גורדון הוא איש עסקים מבוגר (בין השניים פער של 26 שנים) שהורשע בעבירות שוחד. בשנת 1994 הסוכנות הפדרלית (FBI) צותתו לשיחות של גורדון וגילו שהוא מקושר לחברי מאפיה (ג'יימס "ג'ימי הקטן" אידה, ממשפחת הפשע ג'נובס). באותן שיחות גורדון תכנן מעקב אחרי לה-טויה בטיול לרוסיה ובמשך שנתיים שילם להם כדי שישמרו עליה מתקיפות של אויביו מהמאפיה. לה-טויה חשפה שנים לאחר מכן שגורדון היה אלים כלפיה והכריח אותה לעשות הרבה דברים בניגוד לרצונה, כמו למשל לנתק את הקשר עם משפחתה, להצטלם בעירום למגזין פלייבוי וכדומה. בספר האוטוביוגרפי של לה-טויה "Starting Over" שיצאה לאור בשנת 2012, היא מספרת שגורדון היה מכה אותה באופן קבוע, סרסר בה ואיים שירצח אותה ואת שני אחיה הצעירים והמפורסמים, מייקל וג'נט ג'קסון. גורדון ניתק אותה מהמשפחה ומהעולם, ואף אסר עליה לקרוא או לראות טלוויזיה, היא היתה תחת שליטתו המוחלטת של גורדון האלים. גורדון תיעב את מייקל וחגג כאשר הגיחו ההאשמות של 1993. לדבריה של לה-טויה, גורדון הכריח אותה למסור את ההצהרה הידועה לשמצה בישראל ואמר לה שהיא חייבת להיות משכנעת ככל יכולתה, אחרת הוא יפגע בה. גורדון גם איים שהוא או חבריו מהמאפיה ירצחו את מייקל, אם לה-טויה לא תמלא אחר הוראותיו: "לאחר מכן גיליתי שגורדון ניסה לסחוט כסף ונכסים מאנשיו של מייקל, הוא אמר להם שאם הם לא יענו לדרישותיו, הוא יגרום לי למסור את אותה הצהרה," היא כתבה בספרה. לאחר מכן, גורדון הכריח אותה להשתתף במספר תוכניות טלוויזיה ולדבר נגד אחיה. באחד הראיונות לה-טויה נתפסה על חם עם אוזנייה שדרכה הורה לה בדיוק מה להגיד. לבסוף לה-טויה הצליחה להשתחרר מידיו של בעלה המתעלל בשנת 1996 היא ברחה מהדירה שלו אחרי שהצליחה ליצור קשר עם אחיה רנדי שהגיע לעזרתה. מאז, היא תומכת באדיקות במייקל אחיה ומגנה עליו בראיונות. בשנת 2005 היא ליוותה אותו לבית המשפט באופן קבוע. לה-טויה כתבה בספרה שהיא מרגישה אשמה וחרטה עמוקה על מה שהיא עשתה למייקל: "מסיבת העיתונאים שלי הדהדה בכל העולם. זה היה בשיא התהילה של מייקל. הוא היה כוכב-על בממדים הגדולים ביותר, אבל הוא גם לא הובן נכון על ידי הרבה אנשים בעולם, אחרי שנים של סיפורים כוזבים שגרמו לו להיראות הזוי ולא יציב. החדשות על ההאשמות נגדו כבר הטריפו את התקשורת. סיפורים שליליים בתקשורת זה בדיוק מה שהאנשים שפעלו נגד מייקל רצו. גורדון קינא במייקל כי חשבתי שמייקל היה הכי קרוב שיש לאלוהים, והוא שנא את זה שסגדתי למייקל – למרות שזאת לא הייתה סגידה, זאת הייתה אהבה – הוא שמח שהשם של מייקל הוחרב, גם אנשים אחרים היו שמחים. כל מי שהיה מעורב בסיטואציה הזאת קיבל מה שהוא רוצה, חוץ ממייקל וממני. הסלידה שהמעריצים של מייקל הרגישו כלפיי אחרי מסיבת העיתונאים מעולם לא תשתווה לסלידה שלי מעצמי. לו יכולתי לחזור בזמן, הייתי בוחרת למות בידו של גורדון, מאשר לתת לו את מה שהוא רצה". האם באמת יש קשר בין טענותיה של לה-טויה לטענות בסרט "לעזוב את נוורלנד"? לה-טויה אומרת בראיון הנ"ל שהיא ראתה את הצ'קים בשנת 1984. בראיון להרלדו ריברה ב-21 בפברואר 1994, היא טענה שהצ'ק נכתב לילד שאבא שלו איש שעוסק ב"איסוף זבל". על סמך טענות אלה, גורמים בתקשורת הצהובה (ביניהם דיאן דימונד, שהיתה מקושרת למשפחת צ'נדלר ולטום סנדון, התובע המחוזי במשפט נגד ג'קסון) הגיעו למסקנה שהילד המדובר הוא ג'יימס סייפצ'אק – מכיוון שלאביו, ג'יימס האב, הייתה חברה של איסוף אשפה, ולפיכך הטענות של סייפצ'אק כיום מוכיחות שלה-טויה דברה אמת ב-1993 (או שטענותיה של לה-טויה תומכות בטענותיו של סייפצ'אק). במציאות, לעומת זאת, הטענות שלהם סותרות זו את זו. משפחת סייפצ'אק לא הכירה את מייקל לפני 1987, ואילו לה-טויה טוענת שהיא ראתה את הצ'קים בשנת 1984. ידוע כי לה-טויה עזבה את בית משפחת ג'קסון במאי 1988 ואולצה לנתק הקשר מהוריה ואחיה לחלוטין על ידי ג'ק ג'ורדון. לא קיימת אפשרות שהיא ראתה את הצ'קים אחרי שעזבה את הבית. בנוסף, סייפצ'אק עצמו טוען שההטרדה שכביכול עבר הייתה מיוני 1988, אז גם אין אפשרות שקיבל "דמי שתיקה" לפני כן. למעשה, הטענות הנוכחיות של סייפצ'אק לא מזכירות שום "דמי שתיקה". להפך, גם היום משפחת סייפצ'אק לא טוענת שקיבלו דמי שתיקה ממייקל ג'קסון. ג'יימס טוען שהוא אמר להוריו על ההטרדה לכאורה רק שהיה כבר מבוגר, אז ברור שהוריו לא יכלו לקבל "דמי שתיקה" בשנות השמונים. שמו של ג'יימס סייפצ'אק היה ידוע בתקשורת באותה תקופה. עיתונים ומגזינים הזכירו את שמו לעיתים קרובות בכתבות על מייקל ג'קסון, כך שאם מישהו היה רוצה להמציא סיפור על "דמי שתיקה" בשנת 1993, זאת לא הייתה בעיה להשתמש בפרטים של סייפצ'אק, שנראה בסביבתו של הזמר. הדבר הכי קרוב לטענותיה של לה-טויה בכל הנוגע למשפחת סייפצ'אק הוא ההלוואה שהם קיבלו ממייקל כדי לקנות בית בשנת 1992. סטפאני סייפצ'אק בעצמה אומרת שזאת היתה הלוואה: "רצינו לקנות בית נוסף ומייקל נתן לנו הלוואה עם ריבית מאוד נמוכה. בעלי ואני כבר מסרנו תצהיר. היינו בצד של מייקל. הבן שלי גם בצד של מייקל. ואחרי שהכל נאמר מייקל ויתר לנו על החוב. מייקל אמר 'אני לא רוצה שתשלמו לי יותר', אמר, 'זאת מתנה'. אז הוא קנה לנו בית. זה היה רק צירוף מקרים, הוא לא קנה אותנו בכסף, אבל התזמון שם. פשוט נשמע רע, כן". במסמכים שנחשפו מאז הקרנת הסרט, ההלוואה ניתנה למשפחת סייפצ'אק ב-11 במאי, 1992, עבור סכום של 305,000 דולר (לא מיליון דולר כפי שטענה לה-טויה בראיונות). זאת הייתה הלוואה לכל דבר ועניין והמשפחה הייתה אמורה להחזיר למייקל את הכסף. בסרט "Leaving Neverland" ("לעזוב את נוורלנד") סטפאני סייפצ'אק מצהירה בעצמה שההלוואה לא הייתה דמי שתיקה ("זה היה צירוף מקרים, הוא לא קנה אותנו בכסף"), אבל היא עדיין מאוד ניסתה לגרום לזה להיראות כמשהו לא כשר. טענותיה של סטפאני סייפצ'אק שג'קסון פשוט "ויתר להם על החוב" וקנה להם בית במתנה אחרי שהעידו לטובתו שקריות גם הן. סייפצ'אק רומזת שמייקל ג'קסון פשוט ויתר להם על החוב מיד אחרי שהעידו לטובתו כסוג של פרס. זה לא הגיוני, כי גם אם ג'קסון היה מנסה לשחד אותם, הוא היה אומר להם מראש שהוא יוותר להם על החוב אם יעידו לטובתו – מה שלא קרה, גם על פי גרסתם של הסייפצ'אקים. המסמכים של ההלוואה מוכיחים אין שום קשר להאשמות בשנת 1993 ולתצהירים שמסרו באותה שנה: את ההלוואה הם קיבלו בשנת 1992 (שנה לפני ההאשמות נגד ג'קסון) ועורכי הדין של ג'קסון ויתרו למשפחה על החוב רק ביוני 1997 (אחרי שנכשלו להחזיר את החוב שלהם שוב ושוב) – יותר משלוש שנים אחרי שמסרו את העדות שלהם לטובתו בשנים 1993-1994. אף פרט מהטענות של משפחת סייפצ'אק לא תואם לסיפורה של לה-טויה מלפני 27 שנים. סכום ההלוואה היה 305,000 דולר, לא מיליון דולר, והיא ניתנה למשפחה זמן רב אחרי שלה-טויה יכלה לראות או לדעת על צ'קים כאלה. קראו על הפרטים המלאים של אותה הלוואה והויתור על החוב של משפחת סייפצ'אק

הראיון המפורסם והנצפה ביותר בשידור חי בכל הזמנים, "מייקל ג'קסון אצל אופרה ווינפרי", שהתקיים בחודש פברואר 1993 מחזיק בשיא של כל הזמנים עם למעלה מ- 62 מליון צופים. 14 שנים של שתיקה מאז ראיונו האחרון ב- 1979 מול מצלמות הטלויזיה ולאחר ששבר שיאי מכירות עם אלבומיו האייקוניים, "Thriller" ו "Bad", שינה את תעשיית הוידאוקליפים, הופיע מול מליוני אנשים, זכה בשלל פרסים, כבש מצעדים ואת העולם כולו- מלך הפופ הסכים לדבר בגילוי לב על השמועות הביזאריות שהפיצה התקשורת וענה לשאלותיה הרלוונטיות וגם הפולשניות של ווינפרי. מייקל ג'קסון קיווה בתום לב שיפסיקו לשפוט אותו על פי המראה שלו ויתייחסו בכבוד ליצירותיו. בין היתר, הראיון שופך אור על השמועות שסבבו את ג'קסון באותה תקופה: כיצד השתנה צבע עורו? איך זה הרגיש להתבגר באור הזרקורים? מדוע הוא בנה את אחוזת נוורלנד? והחברות המיוחדת עם אליזבת טיילור. החשיפה של ווינפרי בזכות ראיון זה הפכה אותה לידוענית בכל העולם, והעניין בג'קסון זינק אחרי ראיון זה, בסמוך להופעה המפורסמת בחצי הגמר של הסופרבול שלושה שבועות לפני הראיון. אין ספק שמסמך קצר זה הינו הצצה מיוחדת לחייו של האמן הגדול של המאה ה-20.

"25 Five Lies They Told You in Leaving Neverland" (English) A „Leaving Neverland” célja az volt, hogy a nézőket mellbevágja részletekkel és sokkoló leírásokkal. Több kritikus és újságíró ismételten úgy mutatott rá erre a tényre, mint a film „legmeggyőzőbb” elemére. Azt azonban elfelejtették elmondani, hogy bármikor, amikor Wade Robson és James Safechuck megpróbálkozik leírni a helyszíneket, időpontokat, vagy specifikus eseményeket, akkor teljesen megcáfolják őket a tények. Mivel ez a helyzet, Íme egy lista nem kevesebb, mint huszonöt hazugságról, amit a „Leaving Neverland” tartalmaz. 1-es számú hazugság: Robson és Safechuck története hasonló, pedig nem ismerték egymást A ”Leaving Neverland” promóciója során a film készítői többször is hangsúlyozták a filmbemutatón a Sundance fesztiválon 2019 januárján, hogy Wade Robson és James Safechuck története hasonló, pedig sosem találkoztak „felnőttként”, és ezért a történeteiket nem hangolhatták össze előre. Ez az állítás egy nyilvánvaló hazugság – a hasonlóságok távol állnak attól, hogy véletlenek legyenek. Wade Robson saját, 2016-os tanúvallomása szerint (hónapokkal azelőtt, hogy a film produkciója elkezdődött) legalább egyszer találkozott James Safechuckkal 2014 elején. Ez pontosan akkor volt, amikor James Safechuck arra készült, hogy csatlakozik Robsonhoz egy többmilliós perben a Michael Jackson hagyatékkezelő és cégek ellen. Az ügy legelejétől kezdve ugyanaz az ügyvéd képviseli Robsont és Safechuckot. Sőt, annyira össze vannak hangolva, hogy 2016 júliusában mindketten elhagyták az ügyvédüket, újakat fogadtak, és tökéletes összhangban megváltoztatták az állításaikat. 2-es számú hazugság: „Michael lecserélt egy fiatalabb fiúra” Robson és Safechuck nem álltak meg a saját történeteik bemutatásánál – azt állították, hogy voltak más, „fiatalabb áldozatok” akiket Jackson molesztált amikor Robson és Safechuck már túl idősek volt neki. Safechuck beszélt egy chicagói éjjelről, amikor véglegesen le lett cserélve Brett Barnes-ra, és a kanapén kellett eltöltenie az éjszakát, sírva. Robson szintén megemlítette Barnes-t mint a „másik ausztrál fiút” akit Jackson állítólagosan molesztált. De Brett Barnes a mai napig megvédi Jacksont és kitart amellett, hogy őt sosem molesztálta. Közvetlenül reagált is a filmre és az ügyvédei követelték, hogy távolítsák el belőle ezeket az állításokat: „a filmbeli erőteljes célzás, miszerint Mr. Barnes-t szexuálisan molesztálta az egyik legjobb barátja, felháborító. A tény, hogy még csak meg sem próbálta senki felvenni a kapcsolatot Mr. Barnes-szal, hogy megkérdezzék őt az efféle vádakról, túlmegy a határon.” [...] Röviden, Mr. Barnes nem akarja, hogy bármi köze legyen a filmhez, nem járul hozzá a képének vagy képmásának a filmbeli felhasználásához, és úgy kívánja, hogy hagyják békén,” olvasható az HBO-nak címzett levelében. 2013 májusában, amikor Barnes először hallott Robson Michael Jackson hagyatékkezelője ellen indított peréről, tiltakozott ellene a Twitteren: „Bárcsak rájönnének az emberek, hogy az utolsó percekben, amit eltöltenek ezen a Földön, a világ összes pénze sem ad megnyugvást. A tiszta lelkiismeretem igen.” 3-as számú hazugság: „Michael lecserélt a fiatal Macaulay Culkinre” Wade Robson is azt állította, hogy Jackson lecserélte őt egy fiatalabb fiúra – a „Reszkessetek, Betörők!” gyerekszínészére. Robson és az anyja azt állítják, hogy mire Amerikába költöztek, változást észleltek Jackson velük szembeni viselkedésében, és hogy a fiatal Macaulay Culkin kapta meg helyettük az összes figyelmet. Valójában azonban Culkin két évvel idősebb, mint Robson. Robson ilyeneket állított, holott Macaulay Culkin az évek során újra és újra visszautasította ezeket az állításokat.A „Leaving Neverland” után Culkin ismét megvédte Jacksont és elmondta, hogy sosem molesztálta: „Nézd, ez nem duma, ez az igazság: Sosem csinált velem semmit. Nem láttam, hogy bármit csinált volna. És főleg ebben a kiélezett időszakban nem lenne semmi okom, hogy bármit elhallgassak. A fickó elhunyt. Nem mondom, hogy stílusos volna, de ez egy megfelelő időszak a megszólaláshoz. És ha lenne bármi, amiről beszélhetnék, akkor azonnal megtenném. De nem, sosem láttam, hogy tett volna bármit. sosem tett semmit.” Amikor a rendezőt, Dan Reedet megkérdezték Culkinről és Barnes-ról, azt mondta, hogy „olvasott róluk”, de valamilyen oknál fogva sosem vette a fáradságot, hogy beszéljen velük, mielőtt hamisan áldozatként mutatná be őket. „Nem akarom kényszeríteni Macaulay-t vagy Brettet, hogy bevalljanak bármit, amit nem akarnak bevallani, vagy szembenézzenek bármivel, amivel jelenleg nem akarnak szembenézni.„ Közölte Reed. 4-es számú hazugság: Michael távol tartott minket egymástól Robson és Safechuck azt állítják, hogy Jackson nem akarta, hogy az állítólagos áldozatai tudjanak egymásról, és gondoskodott róla, hogy sose tartózkodjanak egy helyen egy időben. Azonban bizonyíték van rá, hogy a két férfi találkozott gyerekként, ami bizonyítja, hogy nem volt ilyesfajta törekvés, ami őket különválasztotta volna. Továbbá tucatnyi kép és videófelvétel tanúsítja, hogy a gyerekek, akik meglátogatták Neverlandet tudtak egymásról, és sok időt töltöttek együtt, beelértve Wade Robsont, James Safechuckot, Brett Barnes-t, Frank Casciót, és még Jordan Chandlert is. Robson maga is tanúskodott 2005-ben, miszerint egyszer eltöltött egy éjszakát Neverlanden Culkinnel és Chandlerrel. 5-ös számú hazugság: a képzeletbeli vasútállomás Safechuck egy folytatólagos molesztálásról számol be Neverland kisvasútállomásán. Azt állítja, hogy ő és Jackson ott „szexelt” a Jacksonnal való „kapcsolata” elején 1987 novembere és 1990 januárja között: „A vasútállomáson, volt egy felső szoba... És ott is szexeltünk. Ez mindennapos volt. Betegen hangzik, de ez olyan volt, mint amikor először elkezdesz valakivel randizni, és sokat csináljátok, szóval eléggé olyan volt.” Safechuck állítása szerint utolsó alkalommal 1992-ben molesztálták, amikor betöltötte a 14-et és „túl idős” lett Jackson számára. Hetekkel azután, hogy a „Leaving Neverland” lement adásban, Safechuck hazugsága lelepleződött: az ikonikus állomás akkoriban még nem is létezett. Az építési engedélyek mutatják,hogy az épület építésének jóváhagyása csak 1993 szeptemberében lépett hatályba, és az építés 1994 telén fejeződött be – legalább négy évvel Safechuck történetének időkerete után. 6-os számú hazugság: A láthatatlan kastély Az abúzus egyéb helyszínei között James Safechuck megemlíti a neverlandi kastélyt és a játéktermet, „kicsi ágyakat”. Három különböző ember, aki Neverlanden dolgozott, cáfolja ezeket az állításokat. Az első, a karbantartó Alan Scanlan kijelentette, hogy sosem voltak ágyak ezeken a helyeken. Brad Sundberg, Neverland hangmérnöke megerősítette ezt a tényt – nem voltak ágyak a kastélyban, amelynek nagy ablakai voltak. 2013-ban Rob Swinson, Neverland vidámparki gépi tanácsadója és fejlesztője egy interjúban így jellemezte a a kastélyt: „volt egy kis TV a sarokban, és semmi más.” Ráadásul a kastély sem létezett még az említett években, és az építés 1991-ben éret véget. 7-es számú hazugság: hazug, hazug, hamis tárgyak a tűzön A „Leaving Neverland” egy drámai jelenettel ér véget, amiben Robson lángra gyújtja a tárgyakat, amelyeket állítólag Jacksontól kapott az évek során. Ezek a tárgyak valójában hamisak: Robson elárverezte az eredeti Jackson tárgyakat a Julien’s Auctions-ön 2011-ben. Az elégetett tárgyak közül egyik sem állt korábban Jackson tulajdonában (egy lezárt példánya a Thriller 25-nek, egy ’Billie Jean’ kesztyű replika, The Michael Jackson Opus, stb.) – nem úgy, mint a drága tárgyak, amiket Robson eladott több mint százezer dollárért, hónapokkal azelőtt, hogy „rádöbbent” volna, hogy molesztálták. 2019 februárjában a Julien’s Auctions megerősítette, hogy Robson eladta az értékes tárgyait, mondván, hogy „szüksége van a pénzre”. További érdekesség, hogy azt is mondták, hogy Robson névtelenül próbálta eladni a tárgyakat, de ők nem egyeztek bele. Robson eredeti Michael Jackson kesztyűje és fedora kalapja, 2011-ben árusítva: 8-as számú hazugság: Joy Robson megvált mindentől, ami Jacksonnal kapcsolatos Joy Robson azt mondja, hogy eltávolított mindent, „amin Michael Jackson neve, vagy aláírása” szerepelt, amint Wade beszélt neki a vádjairól 2012-ben. Ennek ellenére a „Leaving Neverland”-ben (amit 2017-ben forgattak) képeket, hangfelvételeket, születésnapi videókat és faxokat mutat be, amelyeket láthatóan nem akart eldobni. A Robson család azután is árult Jacksontól kapott értékes tárgyakat, miután Wade beadta a keresetét a hagyatékkezelő ellen. 2015 augusztusában listáztak egy bekeretezett Michael Jackson képet, 1100 dolláros irányárral. A kép aláírásán az állt: „Wade-nek, az univerzum legjobb barátjának. Szeretettel, Michael”. Az aukciót az eBay-re tették fel, a tulajdonosai identitásának felfedése nélkül. 9-es számú hazugság: „Michael arra tanított minket, hogy utáljuk a lányokat” Wade és James azt állítják, hogy Jackson utálta a lányokat és azt mondta nekik, hogy nekik is utálniuk kell őket. Először is, nincs rá bizonyíték, hogy Jacksonnak valaha is ellenérzései lettek volnak a lányok vagy nők iránt. Lányok és fiúk egyaránt meglátogatták Neverlandet és töltöttek időt Jacksonnal. Továbbá, 2019 februárjában Brandi Jackson, Michael Jackson unokahúga elárulta, hogy a nagybátyja mutatta be őt Wade Robsonnak, akivel évekig jártak. „Wade és én több, mint 7 évig voltunk együtt, de fogadok, hogy ez nincs benne a ’dokumentumfilmjében’, mert elrontaná az idővonalát. És említettem már, hogy a nagybátyám, Michael Jackson hozott minket össze? Wade nem áldozat.” Ezzel Brandi Jackson teljesen ellentmond annak, amit Robson és Safechuck mondott a fillmben. 10-es számú hazugság: A Robson család faxai Mindkét család bemutatott Jacksontól származó régi emlékeztetőket, de egyik sem mutat be olyan bizonyítékot, ami alátámasztaná bármelyik ellene irányuló állításukat. A Robson család mutatott egy 27 éves fax üzenetváltást Jackson és Joy között, amit úgy prezentáltak, mint Wade-nek szóló „szerelmes leveleket”. A faxos jelenetet még be is állították úgy, mint a „Leaving Neverland öt legsokkolóbb jelenete” egyikét, mintha csaknem egy közvetlen bizonyíték lenne. Azonban a faxos jelenet célja az, hogy elterelje a nézők figyelmét a bizonyítékok nyilvánvaló hiányáról. Ezeknek a faxoknak a tartalma egyáltalán nem szolgál gyanú alapjául – mivel csupán Jacksonnak a Robson család iránt kifejezett szeretetét mutatják be, amit mások iránt is hasonlóképpen mutatott ki. Joy Robson 2016-os tanúvallomása szerint mindegyik faxot neki küldték. Joy azt mondta, hogy legtöbbször Jackson személyi asszisztense küldte őket – egyszerűen csak azért, mert Jackson nem tudta, hogy küldje el őket. A bírósági fájlok majdnem 40 faxot tartalmaznak, amit az egész családnak küldtek: „Joy, mindannyiótokat szeretlek”, „Joy, bármiben is tudok segíteni, segítekni fogok”, és „Chantal, szeretlek, mert nagyon kedves és aranyos vagy” – ilyen leveleket sosem mutattak be a „Leaving Neverland”-ben, mert nem illenek össze Robson állításaival. 11-es számú hazugság: A Safechuck család szalagjai Az egyetlen ’bizonyíték’, amit James Safechuck bemutat a Leaving Neverlandben, az egy szalag egy interjúról, amit ő készített Jacksonnal, miután elutazott Hawaii-ra a Safechuck családdal. A filmben hallható Jackson, amint azt mondja: „a legjobb dolog Hawaii-n a Jimmy-vel eltöltött idő volt,” nyilvánvaló szándék, hogy az interjút szuggesztívként állítsák be. Azonban a bírósági dokumentumok bemutatják a szalag teljes átiratát, ami bemutatja, hogy a szalagot megvágták, mert valójában Jackson ezt mondta: „A legjobb dolog Hawaii-n a Jimmy-vel eltöltött idő volt, szeretem Jimmy családját és szeretek velük együtt lenni” 12-es számú hazugság: Mark Geragos meghamisított nyilatkozata A film egyik pontján látható egy archív felvétel, amiben Jackson egyik ex-ügyvédje sajtótájékoztatót tart 2003-ban. A videó célja az volt, hogy bizonyítsa Jackson úgynevezett agresszív és fenyegető módszereit az áldozatok elhallgattatására, hogy azok ne merjenek ellene tanúskodni a 2005-ös bírósági tárgyaláson. A probléma az, hogy az eredeti kétperces videó így egy kontextus nélküli 15 másodperces klip lett. Geragos (aki nem képviselte Jacksont 2005-ben) egy teljesen más ügyről beszélt: a nyilatkozat kifejezetten annak a két férfinak szólt, akik illegálisan lehallgatták a beszélgetéseit Michael Jacksonnal. A két mondat, amiben Geragos megemlíti ezt a két férfit, egyszerűen ki lett hagyva a filmből. A manipulatív szerkesztés megtekinthető a következő videóban: (baloldalta „Leaving Neverland” verziója, jobb oldalon az eredeti videó) 2019 márciusában Geragos kommentálta a manipulatív jelenetet: 13-as számú hazugság: az idézés, ami sosem volt Robson azt állítja, hogy sosem akart tanúskodni Jackson védelmében 2005-ben,de rákényszerült, miután kapott egy bírósági idézést. Amikor 2016-ban kérdezték erről, Robson azt mondta, hogy emlékszik arra, hogy kapott egy idézést, de arra nem, hogy mikor és hol volt ez, és hogy volt-e vele valaki. Robson sosem mutatta be az idézést bíróságon és bizonyítékot sem mutatott arra, hogy bármikor beidézték volna. Scott Ross állítása szerint - aki Jackson 2005-ös tárgyalásának védelmi nyomozója volt – sosem küldtek Robsonnak idézést: „Ami a tárgyalásra való kényszerítést illeti – nagyon szeretném, ha Wade Robson megmutatná nekem az idézést, amit sosem kapott. Egyszerűen felhívtam, és megmondtam neki ’figyelj, szükségünk van rád, hogy idejöjj ezen, vagy azon a napon’.Állandó kapcsolattartásban voltam a nővérével, aki tanúskodott, állandó kapcsolattartásban voltam az anyjával, aki tanúskodott. Szóval ahogy mondtam, amikor meghallom némelyik ilyen vádat – próbálom nem azt mondani, hogy a hülyeség szintje – az abszurditás szintje elképesztő!” Jackson 2005-ös ügyvédje, Thomas Meserauközölte, hogy sosem hallott arról, hogy a csapatából bárki is küldött volna idézést Robsonnak.„[Robson állítása] megdöbbent [...] ő, az anyja és a nővére mind eljöttek Neverlandre, készen állva arra, hogy támogassák Michael Jacksont a tárgyalótermen kívül és belül egyaránt. És így is tettek.” 14-es számú hazugság: a telefonhívás, amit senki sem hívott James Safechuck állítja, hogy „a tárgyalás vége felé” megpróbálták őt arra kényszeríteni, hogy Jackson védelmében tanúskodjon. Azt mondja, hogy Jackson és a személyi asszisztense, Evvy Tavasci felhívták, és könyörögtek neki, hogy tanúskodjon. Amikor ő erre nemet mondott, Jackson dühös lett és „megfenyegette őt”. De valójában James Safechuck irreleváns volt a 2005-ös tárgyalás számára és a tanúvallomására sosem volt szükség. 2005 március 28-án a bíró, Rodney Melville már eldöntötte, hogy „semmilyen Jimmy Safechucktól származó bizonyíték nem lesz engedélyezve”. Már a tárgyalás korai részében eldöntötte a bíróság, hogy James Safechuck „jelentéktelen személy”, mivel nem voltak vele kapcsolatos vádak vagy szemtanúk, és mivel maga Safechuck nyilatkozta eskü alatt, hogy sosem molesztálták. Ebből kifolyólag a védelemnek nem volt oka rá, hogy Safechuckot tanúként hívják be és rajta sem volt a szemtanúk listáján – még úgy sem, mint „character witness”. (egy tanú, aki a vádlott jelleme, jóhírneve szempontjából nyilatkozik) „James Safechucknak semmi köze nem volt a tárgyaláshoz, azon kívül, hogy talán nézte a TV-ben. Ez volt a maximum”. - mondta Ross. Azt is hangsúlyozta, hogy Jackson és az asszisztense sosem álltak kapcsolatban a szemtanúkkal, és hogy ez egyedül az ő feladata volt. 15-ös számú hazugság: a Grammy díjátadó A Jackson hagyatékkezelő és cégek elleni polgári keresetében Safechuck állítja, hogy Jackson elvitte őt repülővel New Yorkba, hogy megnézzék a Grammy előadását 1989 februárjában. A panasza szerint egyedül volt Jacksonnal az út során, és „folyamatos szexuális zaklatás történt”. A probléma az, hogy Jackson részt sem vett az 1989-es Grammy-n, amit igazából Los Angeles-ben tartottak. Ez nem csak egy apró hiba az idővonalon. Jackson valóban előadott az 1988-as Grammy-n, és James és az anyja mindketten elkísérték őt New Yorkba. Safechuck saját nyilatkozata szerint az utazás idején az anyja nem engedte meg, hogy Jackson szobájában aludjon, és egy külön szobában aludtak az anyjával. Egy „folyamatos zaklatás” nem történhetett meg azon az úton. Safechuck maga állítja, hogy a molesztálása 1988 júniusában kezdődött egy párizsi hotelszobában. 16-os számú hazugság: a nyílt színen Annak ellenére, hogy Jacksont egy paranoiás és nagyon óvatos zaklatóként festik le, aki sok erőfeszítést tett annak érdekében, hogy ne bukjon le, James Safechuck állítja, hogy molesztálták őt Neverland minden lehetséges – és lehetetlen – sarkában. Köztük olyan helyeken, amelyek kültéren vannak, és bárki láthat, bármikor. Safechuck állítása szerint neverlandi úszómedencében is molesztálták. Azonban a neverlandi úszómedence egy központi területen van, amit bármilyen látogató vagy alkalmazott láthatott a távolból. Továbbá az úszómedencét 24 órában körbevették térfigyelő kamerák, biztonsági őrök és santa barbara-i ügyeletes tisztek. James Safechuck beszámol egy alkalomról, amikor őt és Jacksont kishíján rajtakapta az anyja: „A mozinak volt két privát szobája, nagy üvegablakai voltak, tehát láthattad a mozit. Szexeltünk ezekben a szobákban. Ami egy kicsit veszélyes volt, de izgalom is volt benne.” James anyja, Stephanie megerősítette ezt a történetet azzal, amikor drámaian leírta, hogy egy éjjel megpróbált bejutni a moziba amikor Jackson ott volt a fiával – de az ajtók be voltak zárva belülről. Ez a jelenet is lehetetlennek bizonyult: a neverlandi moziteremnek vészkijáratuk volt. (amelyen angol nevén (crash bar van) Alan Scanlan, a neverlandi mozi építőjének beszámolója szerint csak kívülről lehetett bezárni az ajtókat, és csak a biztonsági őröknek volt kulcsuk hozzá. 17-es számú hazugság: a becenevek A film a becenevekkel is foglalkozik, amiket Jackson adott Robsonnak és Safechucknak: Rubba Head, Doo-Doo Head, (kb.: Kakafej) Apple Head, (Almafej) azt sugallva, hogy ezek szuggesztív és szexuális nevek. Egy korábbi gyereksztár, Emmanuel Lewis, aki egyike volt Jackson barátainak, elmagyarázta, hogy ő volt az, aki kitalálta a Rubba nevet: „mindenki mindenkit Rubbának hívott. Semmi jelentése nem volt.” Valóban, tucatnyi online videó megerősíti, hogy Jackson mindenkit ezeken a beceneveken szólított: a barátait, a saját gyerekeit, az unokahúgait, unokaöcséit, és unokatestvéreit. „mi voltunk az első rubba, doo doo, és almafejek.” írta Yashi Brown, a filmre reagálva. 18-as számú hazugság: kamera, máskor A „Leaving Neverland”-ben Robson azt mondja, 14 éves korában Jackson „szexuális szívességi ajándék” gyanánt adott neki egy videókamerát, közvetlenül az utolsó állítólagos abúzus után: „másnap reggel adott nekem egy új kamerát, amit azért szerzett, hogy szórakozhassak vele.” De 2002-ben Wade egy teljesen más sztorit történetet közölt arról, hogy hogyan és mikor szerezte a kamerát: Még azelőtt, hogy először elkezdtem volna érdeklődni a filmrendezés iránt, ami még hét éves koromban volt. Már akkor vett nekem egy videókamerát, de ahelyett, hogy odaadta volna nekem, a kezembe adta, és azt mondta ’itt egy videókamera – szakíts rá egy hetet, tanuld meg használni – csinálj felvételeket. Ha csináltál valami érdekeset, megtarthatod, ha csak hülyéskedsz vele, akkor visszaveszem. „ Email váltások Wade és az anyja, Joy Robson között szintén megerősítik, hogy Wade akkor kapta a kamerát, amikor először utaztak az Egyesült Államokba és ő 7 éves volt, nem pedig 1996-ban. Ez az email váltás 2012 októberéből való, abból az időből, amikor Robson könyvet írt, és a keresetére készült. 19-es számú hazugság: A valódi ok, amiért Robson Jackson védelmében tanúskodott Azóta, hogy Robson 2013-ban benyújtotta a keresetét, folyamatosan azt állította, hogy ő „nem fogta fel, hogy molesztálták” és hogy „nem tudta, hogy ez helytelen”és hogy ezért tanúskodott a bíróságon, ahol azt mondta, Jackson sosem molesztálta. Mindazonáltal, Robson ellentmond a saját állításának – a filmben – és a keresetében. A film egyik részében elmagyarázza, hogy azért döntött úgy, hogy tanúskodik Jackson javára, mert sajnálta a három gyerekét, és nem akarta, hogy elveszítsék az apjukat. Robson aggodalma azt sugallja, hogy nagyon is tisztában volt azzal, hogy egy ilyesfajta kapcsolat helytelen volna. A bíróságon eskü alatt egyértelmű és kifejezett kérdésekre adott választ, és kijelentette, hogy tisztában van azzal, hogy Jackson börtönbe kerülhet, ha elítélik. Wade Robson, közvetlenül azután, hogy Jackson védelmében tanúskodott 2005-ben Q. (kérdés) Mr. Jackson időszakosan megcsókolta önt, nem? – A. (válasz) Nem. Q. Időszakosan megölelte? – A. Igen. Q. Megérintette? – A. Megölelt. Ez -- Q. Hozzányúlt-e a kezével a hajához? – A. Nem. Q. Hozzáért-e a fejéhez és az arcához? – A. Igen. Q. Arcon csókolta-e valaha? – A. Igen. Q. Szájon csókolta-e valaha? – A. Nem. Ahogy a vallomása haladt előre, Robson további kérdésekre is ugyanígy felelt: Q. Azokon az alkalmakon, amikor egy ágyban aludt Mr. Jacksonnal, egymáshoz bújtak-e valaha az ágyban? – A. Nem. Q. Feküdtek-e egymás mellett? – A. Nem. Q. Megérintették egymást? – A. Nem. Q. Helytelennek találná-e, ha egymáshoz bújtak volna?A. – Kérem? Q. Helytelennek találná-e, ha egymáshoz bújtak volna? A. – Nem. A 11 éves Wade Robson 1993-ban „betegnek” nevezi a Jackson elleni vádakat: 20-as számú hazugság: Michael házat ajándékozott Safechuckéknak, mert megvédték őt "Akartunk venni még egy házat, és Michael adott nekünk egy nagyon alacsony százalékos kölcsönt. A férjemnek már megvolt a tanúvallomása, Michael oldalán álltunk, a fiam is, és amikor ez mind kész volt, akkor Michael elengedte a tartozást. Michael azt mondta: ’nem, már nem akarom, hogy fizessetek nekem, ez egy ajándék’. Szóval tényleg vett nekünk egy házat. Véletlenszerű volt, nem fizetett le minket, de az időzítés sokatmondó. Egyszerűen rosszul hangzik.” Stephanie Safechuck arra célzott, hogy Jackson egy házzal ajándékozta meg őket, miután a védelmében tanúskodtak 1994-ben. A valódi idővonal azonban teljesen ellentmond a célzásnak. Dokumentumok mutatják, hogy James Safechuck szülei megkérdezték Jacksont, hogy tudna-e nekik segíteni venni egy új házat. 1992 májusában Jackson beleegyezett abba, hogy segít, és adott nekik egy 305,000 dolláros fix kölcsönt alacsony kamatlábbal. A szerződésükben fel van tüntetve, hogy Safechuckék vissza kell, hogy adják a kölcsönt. A felek aláírták a szerződést jóval a Chandler vádak előtt, és azelőtt, hogy Jacksonnak szüksége lett volna bárkinek a tanúvallomására. Még a tanúskodás után is meg lettek kérve, hogy fizessenek. Safechuckék a továbbiakban kiterjesztéseket kértek. 1997 júniusában, öt évvel később, Jackson ügyvédei úgy döntöttek, hogy elengedik a tartozást, amit Safechuckék nem fizettek ki. Az elengedett adósságnak semmi köze nem volt a vádakhoz vagy Safechuckék támogatásához. 21-es számú hazugság: Robson és Safechuck semmit sem akarnak nyerni ebből A film készítői kitartanak amellett, hogy Robsont és Safechuckot olyan emberként állítsák be, akiknek „nincsen pénzügyi érdekük”. A halála utáni keresetük Jackson cégei ellen csak nagyon röviden van megemlítve, mint apró, jelentéktelen tényező – de nem ez a helyzet.A „Leaving Neverland” egy olyan többmillió dolláros pereskedés mögötti vádakról szól, ami a mai napig tart. A film egyértelműen arra szolgált, hogy támogassa a keresetüket. Még egy törvény megváltoztatására is használták, [Code of Civil Procedure section 340.1], ami most már megengedi, hogy a keresetük folytatódjon. Továbbá, amióta a „Leaving Neverland” először lement adásban, különféle dokumentumok leplezték le Robson és Safechuck bizonytalan anyagi és munkaügyi helyzetét. Wade Robson folyamatosan próbált profitálni a Jacksonnal való ismeretségéből azáltal, hogy értékes tárgyakat próbált eladni, Jacksonnal kapcsolatos munkákat próbált szerezni, és még egy könyvet is megpróbált eladni hónapokkal a keresete beadása előtt. 22-es számú hazugság: táncoló Stephanie Stephanie Safechuck azt mondta, hogy az ágyban feküdt, amikor először hallott Michael Jackson 2009-es hirtelen haláláról. (amit egyébként amerikai idő szerint délután kettőkor jelentettek be) „Táncoltam, amikor meghallottam, hogy meghalt. Feküdtem az ágyon, bejöttek a hírek, és felkeltem az ágyból. Én meg: ’Ó, köszönöm Istenem, nem bánthat több gyereket’ – ezek voltam a gondolataim. Olyan boldog voltam, hogy meghalt.” Ám a fia arról számolt be, hogy addig senkinek sem beszélt a zaklatásokról és fel sem fogta, hogy molesztálták, amíg nem látta Wade Robson interjúját 2013-ban – és csak akkor árulta el a családjának. Stephanie nem tudhatott az állítólagos zaklatásról négy évvel azelőtt, hogy a fia beszélt volna neki erről. 23-as számú hazugság: „Michael eltávolított a családjainktól” Az egyik fals állítás a „Leaving Neverland”-ben, hogy Jackson elválasztotta a gyerekeket a családjuktól, hogy az irányítása alá vegye őket. Neverlandi alkalmazottak, és különböző Jacksonnal dolgozó emberek beszámolója szerint James Safechuckkal mindig ott voltak a szülei – látogatásokon és utazásokon egyaránt. Jackson személyi asszisztense, Evvy Tavasci a 2016-os tanúvallomásában közölte, hogy a Safechuck család „számos alkalommal” meglátogatta Neverlandet a 90-es évek elején, de Jackson alig volt jelen a látogatásaik alkalmával, bár továbbra is nagylelkű volt velük. Egy másik neverlandi alkalmazott, Judi Brisse írt a twitteren közvetlenül azután, hogy a film lement adásban: Joy Robson is ellentmond a fia állításainak. A saját tanúvallomásai (1992 és 2016) és a 2005-ös vallomása szerint ott volt Neverlanden minden alkalommal, amikor Wade is ott volt (kivéve egy alkalmat 1993-ban) azt is kijelentette, hogy nem érezte úgy, hogy bárki is megpróbálná őt távol tartani Michael hálószobájától. Joy szerint a családja meglátogatták Neverlandet további 40-50 alkalommal, amikor Jackson nem volt ott. Más családok, akik az évek során összebarátkoztak Jacksonnal, mindig kitartottak amellett, hogy az egész családdal töltött időt – testvérekkel, szülőkkel, és különböző rokonokkal. 24-es számú hazugság: a soha el nem hagyott Sohaország A film Robson és SafechuckNeverlanden szerzett traumatikus tapasztalataira koncentrál – Michael Jackson híres birtokán. De egészen a keresetük idejéig Neverland nem kevesebb, mint egy „csodálatos”, és „szent föld” volt a szemükben. Az évek során Robson és Safechuck mindig visszamentek Neverlandre, akár ott volt Jackson, akár nem. Robson tanúvallomása szerint ő és a családja legalább 40 alkalommal meglátogatták Neverlandet Jackson távollétében. Amikor interjúkban kérdezték a helyről, így áradozott: „olyan, mint Disneyland, a legjobb dolog a világon!”. 2008-ban Wade és a felesége, Amanda csináltak egy filmet Neverlanden és a film végén megköszönték Jacksonnak: „Szeretnénk megköszönni MJ-nek, hogy megengedte nekünk, hogy használjuk a szent földjét”. James Safechuck is készített egy videót Neverlanden. Sőt, a legtöbb kép, ami megjelenik a „Leaving Neverland”-ben, azokat Safechuck csinálta az 1996-os filmje készítése közben. Robson annyira szerette Neverlandet, hogy úgy döntött, ott veszi feleségül Amandát és a szertartás is Jackson házában történt. 2019 márciusában Jackson személyi asszisztense és dajkája, Grace Rwaramba felfedte Robson Jackson 2005-ös tárgyalásának a közepén jövő furcsa kérését. Ahogy Rwaramba felidézte: „Emlékszem, így feleltem komoran: ’Komolyan azt várod tőlem, hogy megkérdezzem Michaelt épp most – a tárgyalás közben – hogy használhatod-e a birtokot Wade esküvőjére?’ [...] Miért akarná bárki, aki azt állítja, hogy hét évig molesztálták, élete egyik legszentebb eseményét azon a helyen tartani, ahol a zaklatások állítólagosan zajlottak?’” 25-ös számú hazugság: „Semmi sem merült fel, ami kétségbe vonná, amit elmondtak” Ha idáig elolvastad, a hazugság már elég nyilvánvaló. „Leaving Neverland” rendezője, Dan Reed megvédte a film sok hibáját, és kijelentette, hogy a kutatása teljesen tökéletes volt: „Semmi sem merült fel, ami bármennyire is kétségbe vonná amit elmondtak nekem és ami a filmben van. Nem csak egyszer beszéltem velük. Újra és újra beszéltem velük. Sosem láttam semmit, ami alapján gyanakodni kezdtem volna, hogy bármi mást mondanak az igazat leszámítva.” De a valóságban Dan Reed kitartott amellett, hogy csak Robsonékkal, Safechuckékkal, és a a 2005-ös ügy „ügyészségi nyomozóival” beszélt – és ez minden. Bevallottan figyelmen kívül hagyta azokat a gyerekeket, akiknek más jellegű történetük volt (beleértve Culkint és Barnes-t, akiket fals módon áldozatként állít be), elkerülte azt, hogy beszéljen a Jackson családdal, védőügyvédekkel, neverlandi dolgozókkal, bárkivel, aki Jackson oldalát erősítené. Reed még Robson és Safechuck nyilatkozatait és tanúvallomásait sem vizsgálta meg, amelyek a jelenlegi, Jackson cégei elleni keresetükben vannak és amelyek könnyen elérhetőek bárki számára, aki kész belefogni egy megfelelő nyomozásba.A fent említett tényezők mindegyike egy teljesen más végeredményt hozott volna – egy professzionális, tényszerű, és esetlegesen kiegyensúlyozottabb dokumentumfilmet. Nézd meg most: „Lies of Leaving Neverland” (A Leaving Neverland hazugságai)

"Michael is one of the most important people in my life. He was my best friend. We were strongly connected because he knew what I was going through. Stress, abuse, an oppressive family. He was always present and understanding. " Marc Maron's podcast (2018) “He enjoyed my youthfulness. He liked being a kid with me. It never struck me as odd. I never felt uncomfortable. That was just the way he was.” Culkin says that after the trial “[Michael] didn’t wanna go back home. Everything in his life felt tainted. That was what happened with that last trial [in 2005], everything felt tainted. The only thing that was important to him was his immediate family.” Attorney Thomas Mesereau about Macaulay Culkin (2011) "I have to say, Chris Tucker and Macaulay Culkin will always go down in my book as loyal, good friends. They had managers and agents, and lawyers who didn't want them to get involved [in Jackson's 2005 trial] and they both told me 'Michael needs us, we're going to be there'." February 2020 (Esquire Interview) Jackson got in touch with Mack after Home Alone, and suddenly they were hanging out. His parents neither encouraged nor discouraged the friendship. The way Mack sees it, Michael had a similar childhood, which is to say that he didn’t really have one, because his father was forcing fame upon him. So, at twenty-two years older than Mack, living in a place called Neverland, he felt the same age, in a way. Mack and Jackson used to prank call people. Jackson used to do these voices, real nerdy—“Hello, I’d like to buy a refrigerator. How big are your refrigerators?” And Mack would laugh and laugh. The last time Mack saw him was in the men’s room at the Santa Barbara County Superior Courthouse in 2005. Mack was twenty-four. Michael was forty-six. Mack was testifying in Jackson’s defense in People v. Michael Jackson, in which the singer was charged with intoxicating and molesting a thirteen-year-old boy who had cancer. He was eventually acquitted. There was a short recess during Mack’s testimony. Mack took a leak, and Michael came in. Jackson said, “We better not talk. I don’t want to influence your testimony.” They laughed a little at this. Michael Jackson, who had been more famous perhaps even than Macaulay Culkin when he was eight, ten, eleven years old, looked whipped. Exhausted. Drained. They hugged. [...] “Look, I’m gonna begin with the line—it’s not a line, it’s the truth: He never did anything to me. I never saw him do anything. And especially at this flash point in time, I’d have no reason to hold anything back. The guy has passed on. If anything—I’m not gonna say it would be stylish or anything like that, but right now is a good time to speak up. And if I had something to speak up about, I would totally do it. But no, I never saw anything; he never did anything." Kieren Culkin In June 2003, Kieren Culkin reacted to the criticism against Jackson after “Living with Michael Jackson” was aired. Jackson told Martin Bashir that Macaulay Culkin, Kieren Culkin, and their sisters would sleep in his bed and go on hot air balloon flights with him. "Have you ever been in a balloon. It's fucking cool! When you're up you can see everything so clearly, it's exactly like flying, and you can go so low you can see the expressions on people's faces ... " Kieran has never talked about his relationship with Michael Jackson, or Martin Bashir's documentary, and he's not about to today. Through a series of cat'n'mouse questions, mostly unanswered, a nod here, a grimace there, this is what we glean: he's loyal, he'd like to defend his friend, but he can't because if he did, it would become a balloon-sized media event, flying around the world in a day. "I'd like to talk about it," he says, pulling his hair so high it's now vertical, "but it's kinda weird as I haven't spoken with Michael for over two years." He doubts if Martin Bashir will ever be granted an exclusive interview again. He saw journalistic deception, and he wasn't surprised. "I've just always been totally skeptical, obviously," he says, suddenly aging 10 years, suddenly becoming battle-hard Igby, "from a really young age. I read stuff all the time in newspapers that I know for a fact is bullshit. And people believe it all. So, I don't even read any of it anymore." Currently working for HBO, Kieren Culkin declined to comment on “Leaving Neverland”: “The only thing I can say is that I can’t really say anything and the reason for that is I can’t be helpful to anyone. To me, it seems like there’s two sides to this thing and because I can’t be helpful on one side or the other, anything I say and anything that gets put out in print could only hurt somebody and there’s already a lot of really hurt feelings." Excerpts from "Lost Boy" by Kit Culkin, Macaulay's father (2005) “Michael’s bedroom (an enormous room with alcoves and dressing rooms and a fireplace and French doors leading out to a private garden, as well as a stairway leading to the entire upstairs) was almost always an open place to hang out in, as was most all of the rest of the house. My children would sit on the bed, as would I, to play cards or checkers, or watch television or whatever, but then we would do so most everywhere else also. They might of occasion fall asleep there, just as they might of occasion fall asleep most anywhere else, and at most any daylight hour. While they had a bedtime, I rarely enforced it, as they were, after all, at Neverland to play; and as is most always the case with children (as any parent will tell you), they never enforced it themselves, thinking that they should get some rest so as to be better rested to play again the coming day. Children don’t worry about “the coming day”. Therefore, I was constantly and most usually after suppertime, having to round them up and often carry them (sometimes by golf cart) to their accommodations. They’d fall asleep watching a movie at the movie theater or playing with the toy trains in the toy trains room, and there was one occasion, I well remember, when one of them was actually found asleep on the carousel!” He also wrote: “First of all, I never saw or heard anything at all during my early days of knowing Michael to suggest that he was a pedophile. I would note that a busload or two of kids might arrive at the estate of an afternoon and be taken straight to the amusement park or the movie theater, and then just as swiftly be bused back off the grounds. In fact, I believe that there was an entire office in an adjacent building and an entire staff that was responsible for overseeing these visits; and I noted also that on no occasion at all did any of these children ever get asked to the house for any reason whatsoever. These were all strictly well-planned and well-supervised excursions, and the people who made them up quite apart from the people (such as those of my own family) who were actual guests. And while we’re on the subject of guests, this list was hardly confined to children. Indeed, adults roamed most everywhere, many of them from the world of government, including (just for instance) former President and neighbor Ronald Reagan, together with “Just-Say-No” Nancy, as well as Secretary of Defense William Cohen and not a few others that I’ve since forgotten; none of whom certainly gave one the feeling that the estate was (goodness knows) a den of pedophilia.” Sources [1] https://consequenceofsound.net/2018/01/macauley-culkin-opens-up-about-relationship-with-michael-jackson-it-never-struck-me-as-odd-i-never-felt-uncomfortable/ [2] https://www.voici.fr/news-people/actu-people/la-drogue-michael-jackson-l-enfer-hollywoodien-macaulay-culkin-se-livre-comme-jamais-596512 https://www.closermag.fr/people/macaulay-culkin-emu-par-le-souvenir-de-michael-jackson-il-a-ete-mon-meilleur-ami-622495 [3] https://www.esquire.com/entertainment/movies/a30680749/macaulay-culkin-interview-life-now-after-home-alone-2020/ [4] https://www.theguardian.com/film/2003/jun/14/features https://uk.news.yahoo.com/macaulay-culkin-kieran-culkin-michael-jackson-abuse-allegations-100021397.html [5] Kit Culkin – Lost Boy (May 09, 2005, the book was published and distributed exclusively through KitCulkin.com)

"25 Five Lies They Told You in Leaving Neverland" (English) "Leaving Neverland" pretendía abrumar a sus espectadores con detalles y descripciones impactantes. Muchos críticos y periodistas señalaron repetidamente este hecho como el aspecto más "convincente" de la película. Sin embargo, lo que olvidaron decirnos es que cada vez que Wade Robson y James Safechuck intentan describir lugares, fechas o eventos específicos, los hechos concretos los desacreditan enormemente. Y como ese es el caso, aquí hay una lista de al menos veinticinco mentiras que nos dijeron en "Leaving Neverland". Mentira # 1: las historias de Robson y Safechuck son similares a pesar de que no se conocían". Durante la promoción de "Leaving Neverland", los creadores de la película enfatizaron repetidamente que las historias de Wade Robson y James Safechuck son similares a pesar de que nunca se conocieron "como adultos" antes del estreno de la película en el festival Sundance en enero de 2019, y por lo tanto sus acusaciones no pudieron haber sido coordinadas de antemano. Esta afirmación es una mentira descarada: las semejanzas están lejos de ser una coincidencia. Según la propia declaración de Wade Robson en 2016 (meses antes de que comenzara la producción de la película), se reunió con James Safechuck al menos una vez a principios de 2014. Esto es exactamente cuando Safechuck se estaba preparando para unirse a Robson con una demanda multimillonaria contra el Estate de Michael Jackson. Desde el comienzo temprano de este asunto, Robson y Safechuck están representados por los mismos abogados. De hecho, los dos están tan sincronizados, que, en julio de 2016, ambos dejaron ir a sus primeros abogados, contrataron a nuevos y cambiaron sus reclamos en perfecta armonía. Mentira # 2: "Michael me reemplazó con el joven Macaulay Culkin" Robson y Safechuck no se detuvieron en presentar sus propias historias: afirmaron que hay otras "víctimas más jóvenes" que Jackson abusó cuando Robson y Safechuck eran "demasiado viejos" para él. Safechuck habló sobre la noche en Chicago, donde finalmente fue reemplazado por Brett Barnes y luego tuvo que pasar la noche llorando en el sofá. Robson también mencionó a Barnes como el "otro chico australiano" al que Jackson presuntamente abusó. Pero Brett Barnes hasta el día de hoy defiende a Jackson e insiste en que nunca ha sido molestado. Incluso respondió directamente a la película y sus abogados exigieron que tales reclamos se eliminen de ella: "[la] película implica que el Sr. Barnes fue abusado sexualmente por uno de sus mejores amigos es indignante. Que nadie haya intentado contactar y preguntar al Sr. Barnes sobre tal acusación está más allá de lo [...] pálido En pocas palabras, el Sr. Barnes no quiere tener nada que ver con la película, no consiente en usar su imagen y semejanza en la película, y desea quedarse fuera. " Se lee su carta a HBO. En mayo de 2013, cuando Barnes se enteró por primera vez de la demanda de Robson contra la propiedad de Jackson, protestó contra ella en Twitter: "Desearía que la gente se diera cuenta, en sus últimos momentos en esta tierra, que todo el dinero del mundo no será de ninguna comodidad. Mi conciencia tranquila lo hará ". Mentira # 3: "Michael me reemplazó con el joven Macaulay Culkin" Wade Robson también afirmó que Jackson lo reemplazó por un niño más joven, el niño actor de "Home Alone", Macaulay Culkin. Robson y su madre afirman que cuando se mudaron a Estados Unidos, notaron un cambio en la actitud de Jackson hacia ellos y que el joven Macaulay Culkin llamó toda su atención. De hecho, Culkin es en realidad dos años mayor que Robson. Robson hizo estas afirmaciones a pesar de que Macaulay Culkin las ha rechazado continuamente a lo largo de los años. Después de "Leaving Neverland", Culkin volvió a defender a Jackson y dice que nunca ha sido maltratado: "Mira, voy a comenzar con la línea, no es una línea, es la verdad: nunca me hizo nada". Nunca lo vi hacer nada. Y especialmente en este momento crítico en el tiempo, no tendría ninguna razón para retener nada. El chico ha fallecido. En todo caso, no voy a decir que sería elegante o algo así, pero en este momento es un buen momento para hablar. Y si tuviera algo de qué hablar, lo haría totalmente. Pero no, nunca vi nada; nunca hizo nada ". Cuando se le preguntó al director Dan Reed sobre Culkin y Barnes, dijo que había "leído sobre ellos", pero por alguna razón, nunca se molestó en hablar con ellos antes de decidir presentarlos falsamente como víctimas. "No quiero presionar a Macaulay o Brett para que admitan nada que no quieran admitir o confrontar cualquier cosa que no quieran enfrentar en este momento", afirmó Reed. Mentira # 4: Michael nos mantenía separados Robson y Safechuck afirman que Jackson no quería que sus presuntas víctimas se conocieran y se aseguraron de que nunca estuvieran en el mismo lugar al mismo tiempo. Sin embargo, la evidencia muestra que los dos se conocieron cuando eran niños, lo que demuestra que no hubo tal esfuerzo para mantenerlos separados. Además, hay docenas de imágenes y videos que demuestran que los niños que visitaron Neverland se conocían y pasaban mucho tiempo juntos, incluidos Wade Robson, James Safechuck, Brett Barnes, Frank Cascio e incluso Jordán Chandler. El mismo Robson testificó en 2005 que una vez pasó una noche en Neverland con Culkin y Chandler. Mentira # 5: la estación de tren imaginaria Safechuck alega un abuso continuo en la estación de tren Neverland. Afirma que él y Jackson solían 'tener relaciones sexuales' allí al comienzo de su 'relación' con Jackson entre noviembre de 1987 y enero de 1990: "En la estación de tren, había una habitación en el piso de arriba ... y tendríamos relaciones sexuales" allí también. Eso sucedió todos los días. Suena mal, pero es como cuando sales con alguien por primera vez, y haces mucho, así que fue muy parecido a eso ". Según Safechuck, la última vez que fue abusado fue en 1992, cuando cumplió 14 años y era "demasiado viejo" para Jackson. Semanas después de que se emitiera "Leaving Neverland", se descubrió la mentira de Safechuck: la icónica estación de tren ni siquiera existía en esos años. Los permisos de construcción muestran que la aprobación del edificio se produjo solo en septiembre de 1993, y el proceso de construcción finalizó en el invierno de 1994, al menos cuatro años después del plazo de la historia de Safechuck. Mentira # 6: El castillo invisible Otros lugares que James Safechuck menciona como lugares de abuso fueron el castillo de Neverland y la sala de juegos, "en camas pequeñas". Tres personas diferentes que trabajaron en Neverland también desacreditaron estas afirmaciones. El primero, el gerente de mantenimiento Alan Scanlan declaró que nunca había camas de ningún tipo en estos lugares. Brad Sundberg, el ingeniero de sonido de Neverland, también confirmó este hecho: no hay camas en el castillo que estén rodeadas de grandes ventanas. En 2013, Rob Swinson, el consultor y desarrollador del recorrido Neverland, describió el castillo en una entrevista: "había una pequeña televisión en la esquina y nada más". Curiosamente, el castillo tampoco existió en los años antes mencionados, y el proceso de construcción solo terminó en 1991. Mentira # 7: Mentiroso, mentiroso, artículos falsos en llamas "Leaving Neverland" termina con una escena dramática donde Robson prende fuego a los regalos que supuestamente recibió de Jackson a lo largo de los años. De hecho, estos artículos son falsos: Robson subastó los artículos originales de Jackson en Julien's Auctions en 2011. Ninguno de los artículos quemados era propiedad de Jackson (una copia sellada de Thriller 25, una réplica de guantes de 'Billie Jean', The Michael Jackson Opus, etc.) - a diferencia de los artículos caros que Robson vendió por más de cien mil dólares, meses antes de que él se diera cuenta de que había sido abusado. En febrero de 2019, Julian's Auctions confirmó que Robson vendió sus artículos valiosos y dijo que "necesitaba el dinero". Curiosamente, también dicen que Robson intentó vender sus artículos de forma anónima, pero no estuvieron de acuerdo. Guantes y fedora originales Michael Jackson de Robson, vendidos en 2011: Mentira # 8: Joy Robson se deshizo de todo lo relacionado con Jackson Joy Robson dice que se deshizo de todo lo que tenía "el nombre o la firma de Michael Jackson" una vez que Wade le contó sobre sus acusaciones en 2012. Y, sin embargo, en "Leaving Neverland" (filmado en 2017), presenta fotos, cintas, videos de cumpleaños y faxes que claramente nunca se molestó en tirar. La familia Robson siguió vendiendo artículos valiosos que recibieron de Jackson incluso después de que Wade entablara una demanda contra su patrimonio. En agosto de 2015, enumeraron una imagen enmarcada de Michael Jackson, con el precio inicial de $ 1,100. La inscripción de la imagen decía "a Wade, el mejor amigo del universo, con amor, Michael". La subasta se publicó en eBay sin revelar la identidad de los propietarios. Mentira # 9: "Michael nos enseñó a odiar a las chicas" Wade y James afirman que Jackson odiaba a las niñas y les dijo que también deben odiar a las niñas. Primero, no hay evidencia de que Jackson haya tenido sentimientos negativos hacia las niñas o las mujeres. Lejos de ello, niñas y niños visitaron Neverland por igual y pasaron tiempo con Jackson a lo largo de los años. Además, en febrero de 2019, Brandi Jackson, la sobrina de Michael Jackson, reveló que su tío le presentó a Wade Robson, quien se convirtió en su novio de toda la vida: "Wade y yo estuvimos juntos por más de 7 años, pero apuesto a que eso no está en su "documental” porque arruinaría su línea de tiempo. ¿Y mencioné que fue mi tío, Michael Jackson, quien nos presentó? Wade no es una víctima ". Con eso, Brandi Jackson contradice completamente lo que Robson y Safechuck dijeron en la película. Mentira # 10: Los faxes de la familia Robson Ambas familias presentaron algunos viejos recuerdos de Jackson, pero ninguno de ellos proporcionó evidencia que pueda corroborar ninguno de sus reclamos contra él. La familia Robson mostró correspondencia por fax de 27 años entre Jackson y Joy, que describieron como "cartas de amor" para Wade. La escena de los faxes incluso fue declarada como uno de los "cinco momentos más impactantes en Leaving Neverland", como si estos faxes proporcionaran nada menos que una pistola humeante. Pero la escena del fax tenía la intención de distraer a los espectadores de la evidente ausencia de evidencia a lo largo de la película. El contenido de estos faxes claramente no es incriminatorio, ya que todo lo que muestra es que Jackson expresa su afecto hacia la familia Robson, como lo haría a menudo con los demás también. Según la declaración de 2016 de Joy Robson, se le enviaron todos esos faxes. Joy dijo que la mayoría de las veces fue el asistente personal de Jackson quien los envió, simplemente porque Jackson no sabía cómo hacerlo. Los archivos de la corte contienen casi 40 faxes dirigidos a toda la familia: "Joy, los amo a todos", "Joy, lo que sea que pueda hacer para ayudar, lo haré" y "Chantal, los amo porque son muy amables y dulces ", tales cartas nunca se presentaron en" Leaving Neverland ", porque no se ajustan a las afirmaciones de Robson sobre los faxes. Mentira # 11: Las cintas de la familia Safechuck La única 'evidencia' que James Safechuck presenta en Leaving Neverland es una grabación de una entrevista que hizo con Jackson después de su viaje a Hawái con la familia Safechuck. En la película, podemos escuchar a Jackson decir "lo mejor de Hawái fue pasar tiempo con Jimmy", un intento obvio de hacer que la entrevista parezca sugerente. Sin embargo, los documentos de la corte muestran la transcripción completa de la cinta, que muestra que la cinta fue editada, porque, en realidad, Jackson dijo: "Lo mejor de Hawái fue pasar tiempo con Jimmy, [amo] a la familia de Jimmy y quiero pasar tiempo con ellos " Mentira # 12: Declaración manipulada de Mark Geragos En algún momento durante la película, hay un video de archivo de uno de los ex abogados de Jackson dando una conferencia de prensa en 2003. El video tenía la intención de probar los llamados métodos agresivos e intimidantes de Jackson para silenciar a sus víctimas, para que no se atrevieran a testificar contra él en el juicio de 2005. El problema es que el video original de dos minutos ahora se ha convertido en un video de 15 segundos sin contexto. Geragos (que no representó a Jackson en 2005) abordó un tema completamente diferente: estaba específicamente dirigido a los dos hombres adultos que interceptaron ilegalmente sus conversaciones con Michael Jackson. Las dos oraciones en las que Geragos menciona a estos dos hombres simplemente se omiten de la película. Puedes ver la edición manipulativa en el siguiente video: (on the left "Leaving Neverland" version, on the right - the original video) In March 2019, Geragos addressed the manipulative scene: Mentira # 13: La citación que nunca fue Robson afirma que no quería testificar en la defensa de Jackson en 2005, pero se vio obligado a hacerlo después de recibir una citación. Cuando se le preguntó al respecto en 2016, Robson dijo que recuerda haber recibido la citación, aunque no recordaba cuándo y dónde estaba, y si alguien estaba con él. Robson nunca presentó la citación en la corte ni proporcionó ninguna prueba de que alguna vez fue citado. Según Scott Ross, el investigador de la defensa en el juicio de Jackson en 2005, nunca le enviaron una citación a Robson: "En cuanto a hacer que alguien testifique, me encantaría que Wade Robson me mostrara la citación que nunca recibió. Simplemente lo llamé y yo le dije "escucha, necesitamos que vengas aquí cada día". Estaba en comunicación regular con su hermana, quien testificó, estaba en comunicación regular con su madre, quien testificó. Entonces, nuevamente cuando escuché algo de estas acusaciones, estoy tratando de no decir el nivel de estupidez, ¡el nivel de lo absurdo es una locura! " El abogado de Jackson en 2005, Thomas Mesereau, declaró que nunca había oído que alguien en su equipo enviara una citación a Robson: "[La afirmación de Robson] me sorprende [...] Él y su madre y su hermana vinieron a Neverland listos para apoyar voluntariamente a Michael Jackson en y fuera de la sala del tribunal. Y eso fue lo que hicieron “. Mentira # 14: la llamada telefónica que nadie realizó James Safechuck alega que "hacia el final del juicio", hubo un intento de obligarlo a testificar a favor de Jackson. Él dice que Jackson y su asistente personal Evvy Tavasci lo llamaron y le rogaron que testificara y que una vez que se negó a hacerlo, Jackson se enojó y "lo amenazó". Sin embargo, de hecho, James Safechuck fue irrelevante para el juicio de 2005 y su testimonio nunca fue necesario. El 28 de marzo de 2005, el juez Rodney Melville ya había dictaminado que "no se permitirán pruebas de Jimmy Safechuck". Desde las primeras etapas del juicio, el tribunal decidió que James Safechuck era una "no entidad", ya que no había acusaciones al respecto, ni testigos, y porque el mismo Safechuck declaró bajo juramento que nunca había sido molestado. Por lo tanto, la defensa no tenía ninguna razón para llamar a Safechuck al estrado y no estaba en la lista de testigos, ni siquiera como testigo de personaje. "James Safechuck had nothing to do with the trial at all, other than maybe he was watching it on TV, that's the closest he got to it," said Ross. He also stressed that Jackson or his assistant were never in contact with the witnesses and that it was solely his job to do it. Mentira # 15: Los Premios Grammy En su demanda civil contra el patrimonio y las empresas de Jackson, Safechuck afirma que Jackson lo llevó a Nueva York para ver su actuación en los Grammy en febrero de 1989. Según su denuncia, estaba solo con Jackson en este viaje y " ocurriría un abuso sexual continuo ". El problema es que Jackson ni siquiera asistió a los Grammys de 1989, que en realidad se celebraron en Los Ángeles. Esto no es solo un error menor en la línea de tiempo. Jackson actuó en los Grammys de 1988, y tanto James como su madre lo acompañaron a ese viaje a Nueva York. Según la propia queja de Safechuck, en el momento de su viaje en 1988, su madre no le permitió dormir en la habitación de Jackson, y él dormía en una habitación separada con su madre. Un "abuso continuo" no pudo haber ocurrido durante ese viaje. El propio Safechuck alega que su abuso sexual comenzó en junio de 1988, en una habitación de hotel en París. Mentira # 15: Los Premios Grammy En su demanda civil contra el patrimonio y las empresas de Jackson, Safechuck afirma que Jackson lo llevó a Nueva York para ver su actuación en los Grammy en febrero de 1989. Según su denuncia, estaba solo con Jackson en este viaje y " ocurriría un abuso sexual continuo ". El problema es que Jackson ni siquiera asistió a los Grammys de 1989, que en realidad se celebraron en Los Ángeles. Esto no es solo un error menor en la línea de tiempo. Jackson actuó en los Grammys de 1988, y tanto James como su madre lo acompañaron a ese viaje a Nueva York. Según la propia queja de Safechuck, en el momento de su viaje en 1988, su madre no le permitió dormir en la habitación de Jackson, y él dormía en una habitación separada con su madre. Un "abuso continuo" no pudo haber ocurrido durante ese viaje. El propio Safechuck alega que su abuso sexual comenzó en junio de 1988, en una habitación de hotel en París. James Safechuck cuenta una vez que él y Jackson casi fueron atrapados en el acto por su madre: "El cine tenía estas dos salas privadas, tenía grandes ventanas de vidrio para que puedas ver el teatro y así tuviéramos sexo en esas habitaciones "Eso fue un poco peligroso, pero hay un poco de emoción allí". La madre de James, Stephanie, corroboró su historia cuando describió dramáticamente cómo una noche intentó entrar al cine cuando Jackson estaba allí con su hijo, pero las puertas estaban cerradas por dentro. Este escenario también resultó imposible: las puertas del teatro en Neverland tenían dispositivos de salida de pánico ( también conocidos como barras de choque ) y no podían haber sido bloqueadas desde el interior. Según Alan Scanlan, quien construyó el teatro Neverland, cerrar las puertas solo era posible desde el exterior, y los únicos que tenían la llave eran los hombres de seguridad. Mentira # 17: Los apodos La película también trata sobre los apodos que Jackson le dio a Robson y Safechuck: Rubba Head, Apple Head y Doo-Doo Head, lo que implica que estos nombres son sugerentes y sexuales. El ex niño estrella Emmanuel Lewis, quien era uno de los amigos de Jackson, explicó que él fue quien se le ocurrió el nombre de Rubba: "Todos llamaron a todos Rubba. No significaba nada". De hecho, docenas de videos en línea confirman que Jackson llamó a todos por estos apodos: sus amigos, sus propios hijos, sus sobrinas, sobrinos y primos. "Fuimos los primeros rubba, doo doo y cabezas de manzana", escribió Yashi Brown, la sobrina de Jackson en reacción a la película. Mentira # 18: Lejos de la cámara En "Leaving Neverland", Robson dice que Jackson le regaló una cámara de video como un "obsequio de favor sexual" justo después de su último presunto abuso a la edad de 14 años: "A la mañana siguiente me entregó una cámara nueva que había recibido. con el que podría jugar ". Pero en 2002 Wade contó una historia completamente diferente sobre cómo y cuándo obtuvo esa cámara: "Incluso cuando comencé a interesarme por la dirección de películas, que era cuando tenía siete años. Incluso entonces me compraría una cámara de video, pero en lugar de solo dármelo, él me lo daba y me decía 'Aquí hay una cámara de video - Tómate una semana, aprende a usarla, toma algunas cosas. Si has hecho algo interesante, puedes guardarlo, si perder el tiempo voy a recuperarlo ". La correspondencia por correo electrónico entre Wade y su madre, también conocida como Joey Robson, confirma que Wade consiguió su cámara en su primer viaje a los Estados Unidos cuando tenía 7 años, y no en 1996. Esta correspondencia por correo electrónico es de octubre de 2012, cuando Robson estaba escribiendo su libro y preparándose para su demanda. Había intercambiado varios correos electrónicos con su madre sobre todos los detalles de su relación con Jackson, que luego afirmó que nunca había olvidado. Mentira # 19: La razón por la cual Robson testificó en la defensa de Jackson Desde que Robson presentó su demanda en 2013, afirmó en repetidas ocasiones que "no se dio cuenta de que había sido abusado" y que "no sabía que estaba mal" y por eso testificó en la corte que Jackson nunca lo había molestado. Sin embargo, Robson contradice su propio reclamo, en la película, y en su demanda. Una vez durante la película, explica que decidió testificar a favor de Jackson porque se sentía mal por sus tres hijos y no quería que perdieran a su padre. La preocupación de Robson sugiere que era muy consciente de que tal relación sería incorrecta e inapropiada. En el estrado, respondió preguntas específicas y explícitas bajo juramento y declaró que sabía que Jackson podría terminar en prisión si era declarado culpable. P. El Sr. Jackson te besaría periódicamente, ¿o no? - R. No. P. ¿Periódicamente abrazarte? -R. Si. P. ¿Tocarte? -R. Abrázarme. Eso sería -- P. ¿Te pasó las manos por el pelo? -R. No. P. ¿Te toca la cabeza y la cara? -R. Si. P. ¿Alguna vez te besó en la mejilla? -R. Si. P. ¿Alguna vez te besó en los labios? -R. No. A medida que avanzaba su testimonio, Robson respondió más preguntas de la misma naturaleza: P. En las ocasiones en que te quedaste en la cama con el Sr. Jackson, ¿alguna vez te acurrucaste en la cama? -R. No. P. ¿Se acostaban uno al lado del otro? -R. No. P. ¿Lo tocabas? -R. No. P. ¿Consideraría que hubiera sido inapropiado acurrucarse en la cama? -R. ¿Lo siento? P. ¿Habría considerado inapropiado acurrucarse en la cama? -R. No. Robson, de 11 años, dice que las acusaciones contra Jackson están en 1993 son "enfermas" : Mentira # 20: Michael le dio una casa a los Safechucks porque lo defendieron "Queríamos comprar otra casa y Michael nos dio un préstamo a una tasa de porcentaje muy baja. Mi esposo ya había hecho una declaración, estábamos en el campamento de Michael, mi hijo también y después de eso todo estaba listo cuando Michael perdonó la deuda. Michael dijo, 'no, no quiero que me pagues más, es un regalo'. Así que nos compró una casa. Es una coincidencia, no nos estaba comprando, pero el momento es el correcto allí. Simplemente suena mal ". Stephanie Safechuck insinuó que Jackson les regaló una nueva casa después de que testificaran en su defensa en 1994. Sin embargo, la línea de tiempo real refuta completamente sus insinuaciones. Los documentos muestran que los padres de James Safechuck le preguntaron a Jackson si podía ayudarlos a comprar una nueva casa. En mayo de 1992, Jackson acordó ayudar y en su confianza les proporcionó un préstamo fijo por $ 305,000 con una tasa de interés baja. Su acuerdo establecía que los Safechucks iban a devolver el préstamo. Las partes firmaron el acuerdo mucho antes de las acusaciones de Chandler y dos años antes de que Jackson necesitara que alguien testificara por él. Incluso después de que la familia tomó el puesto, se les pidió que pagaran su préstamo. Safechuck continuó pidiendo extensiones. En junio de 1997, cinco años después, los abogados de Jackson decidieron perdonar la deuda que los Safechucks no pudieron pagar. La deuda perdonada no tenía nada que ver con las acusaciones ni con el apoyo de Safechucks. Mentira # 21: Robson y Safechuck no tienen nada que ganar Los creadores de la película insisten en presentar a Robson y Safechuck como personas que "no tienen ningún interés financiero". Sus demandas póstumas contra las compañías de Jackson se mencionan brevemente como un problema menor, pero ese no es el caso. "Leaving Neverland" se ocupa de las acusaciones detrás de una demanda multimillonaria que aún continúa en la actualidad. La película estaba claramente destinada a respaldar sus demandas. Incluso se usó para respaldar un cambio de ley [Código de Procedimiento Civil, sección 340.1], que ahora permite que su demanda continúe. Además, desde que se emitió "Leaving Neverland", varios documentos expusieron la inestable situación financiera y laboral de Robson y Safechuck. Wade Robson continuamente trató de sacar provecho de su relación con Jackson vendiendo artículos valiosos, tratando de obtener trabajos relacionados con Jackson e incluso comprando un costoso negocio de libros meses antes de presentar su demanda. Mentira # 22: Stephanie la bailarina Stephanie Safechuck dijo que estaba acostada en la cama cuando se enteró de la muerte repentina de Michael Jackson en 2009 (que en realidad se informó alrededor de las 2 pm GMT): “Bailé cuando escuché que murió. Estaba acostada en la cama, llegaron las noticias y salí de la cama. “Pensé 'Oh, gracias a Dios, ya no puede lastimar a más niños', esos fueron mis pensamientos. Estaba tan feliz de que muriera ". Pero según su hijo, él nunca le contó a nadie sobre su abuso y no se dio cuenta de que fue abusado hasta que vio la entrevista de Wade Robson en 2013, y solo entonces se lo contó a su familia. Stephanie no podría haber sabido sobre el supuesto abuso cuatro años antes de que James le contara al respecto. Mentira # 23: "Michael nos alejó de nuestras familias" Otra afirmación falsa en "Leaving Neverland" fue que Jackson separaría a los niños de sus familias para poder controlarlos. Según los empleados de Neverland y varias personas que trabajaban para Jackson, James Safechuck siempre estuvo acompañado por sus padres, en visitas y viajes. La asistente personal de Jackson, Evvy Tavasci, declaró en su declaración de 2016 que toda la familia Safechuck visitó Neverland "numerosas veces" a principios de los 90, pero Jackson casi nunca estuvo allí durante sus visitas, aunque todavía era generoso con ellos. Judi Brisse, otra empleada de Neverland, tuiteó justo después de que se emitiera la película: Joy Robson también contradice la afirmación de su hijo. Según sus declaraciones (en 1993 y 2016) y su testimonio de 2005, ella estaba en Neverland cada vez que Wade estaba allí (excepto una vez en 1993). También testificó que nunca sintió que alguien intentara mantenerla alejada de la habitación de Michael. Según Joy, su familia visitó Neverland 40-50 veces más cuando Jackson no estaba allí. Otras familias que se hicieron amigos de Jackson a lo largo de los años siempre han sostenido que pasaría tiempo con toda la familia: hermanos, padres y diferentes familiares. Mentira # 24: Nunca te fuiste de Neverland La película se centra en las experiencias traumáticas de Robson y Safechuck en Neverland, el famoso rancho de Michael Jackson. Pero a pesar de sus demandas, Neverland no era menos que "maravilloso" y una "tierra sagrada" en sus ojos. A lo largo de los años, Robson y Safechuck volvieron a Neverland, independientemente de que Jackson estuviera allí o no. Según el testimonio de Robson, él y su familia visitaron Nunca Jamás al menos 40 veces en ausencia de Jackson. Cuando se le preguntó sobre el lugar en las entrevistas, dijo: "¡Es como Disneylandia, es lo mejor del mundo!". En 2008, Wade y su esposa Amanda crearon una película en Neverland y agradecieron a Jackson en los créditos: "Nos gustaría agradecer a MJ por permitirnos usar su tierra sagrada". James Safechuck también grabó un video en Neverland. De hecho, la mayoría de las imágenes que aparecen en "Leaving Neverland" fueron imágenes que Safechuck tomó durante el rodaje de su película en 1996. Robson amaba a Neverland tanto que decidió casarse con Amanda y pidió hacer la ceremonia de boda allí en la casa de Jackson. En marzo de 2019, la asistente personal y la niñera de Jackson, Grace Rwaramba, revelaron la extraña solicitud de Robson en medio del juicio de Jackson en 2005. Rwaramba recordó: "Recuerdo haber respondido con una severa '¿realmente esperas que le pregunte a Michael, ahora mismo, durante el juicio, si puedes usar el rancho para la boda de Wade?' [...] ¿Por qué alguien que alega haber sido asaltado durante más de siete años querría tener uno de los eventos más sagrados en su vida en la misma propiedad donde supuestamente tuvieron lugar los ataques?" Mentira # 25: "no ha surgido nada que ponga en duda lo que dijeron" Si llegaste tan lejos, esta mentira debería ser bastante obvia. El director de "Leaving Neverland", Dan Reed, defendió los muchos defectos de su película y declaró que su investigación fue perfecta: "No ha surgido nada que ponga en duda lo que me dijeron y lo que hay en la película. No solo vamos a hablar una vez. Te hablamos una y otra y otra vez. Salimos contigo. Nunca pude ver nada que me hiciera sospechar que eran algo menos que sincero ". En realidad, Dan Reed insistió en hablar solo con los Robson, los Safechucks y los "investigadores de la fiscalía" del caso de 2005, y eso es todo. Indudablemente ignoró a los niños que tienen diferentes historias que contar (incluidos Culkin y Barnes, a quienes presentó falsamente como víctimas), se negó a hablar con la familia Jackson, los abogados defensores, los trabajadores de Neverland y cualquier persona que pudiera validar el lado de la historia de Jackson.Reed ni siquiera estudió las propias declaraciones y declaraciones de Robson y Safechuck en sus demandas actuales contra las compañías Jackson, que son fácilmente accesibles para cualquiera que esté dispuesto a realizar una investigación adecuada. Todos los factores antes mencionados habrían arrojado un resultado completamente diferente: un documental profesional, fáctico y posiblemente más equilibrado. Mira ahora: "Mentiras de Leaving Neverland"

"25 Five Lies They Told You in Leaving Neverland" (English) “Leaving Neverland” objetivava dominar seus espectadores com descrições detalhadas e impactantes. Muitos críticos e jornalistas apontaram isso repetidamente como o aspecto mais "convincente" do filme. Contudo, o que eles esqueceram de nos contar é que a cada vez que Wade Robson e James Safechuck tentaram descrever lugares, datas, ou acontecimentos específicos, eles foram amplamente desmascarados pelos fatos concretos. E já que este é o caso, eis aqui uma lista de não menos do que vinte e cinco mentiras que nos contaram em "Leaving Neverland". Mentira 1: os relatos de Robson e Safechuck são similares e eles nem se conheciam De acordo com o depoimento do próprio Wade Robson em 2016 (meses antes da produção do filme começar), ele encontrou com James Safechuck no mínimo uma vez no começo de 2014. Isto é, exatamente quando Safechuck estava preparando-se para juntar-se a Wade Robson num processo multi milionário contra as empresas e o espólio de Michael Jackson. Desde o começo desta questão, Robson e Safechuk têm sido representados pelos mesmos advogados. Os dois estão efetivamente tão sincronizados que em julho de 2016 ambos deixaram os seus primeiros advogados, contrataram novos, e mudaram as alegações em perfeita concordância um com o outro. Durante a divulgação de “Leaving Neverland”, os criadores do filme enfatizaram repetidamente que os relatos de Wade Robson e James Safechuck são semelhantes mesmo sem eles nunca terem se encontrado como adultos antes do lançamento do filme no Festival Sundance em janeiro de 2019. E, sendo assim, as alegações deles não poderiam ter sido articuladas previamente. Essa afirmação é uma mentira gritante - tais semelhanças estão bem longe de serem coincidência. Mentira 2: "Michael me substituiu por um menino mais novo" Robson e Safechuck não somente apresentaram seus próprios relatos - – eles alegam que há outras "vítimas mais jovens" que Jackson teria abusado quando Robson e Safechuck ficaram "velhos demais" pra ele. Safechuck falou sobre a noite em Chicago, onde ele foi where finalmente substituído por Brett Barnes e então teve que passar a noite chorando no sofá. Robson, igualmente, também mencionou Brett Barnes como "o outro menino australiano" que Jackson também teria molestado. Mas Brett Barnes permanece defendendo Jackson e insiste que ele nunca foi molestado. Ele inclusive respondeu diretamente sobre o filme e seus advogados solicitaram que tais alegações fossem removidas do filme: "Que vocês façam um filme insinuando fortemente que o senhor Barnes foi sexualmente abusado por um de seus melhores amigos é ultrajante. Que ninguém sequer tentou contactar o senhor Barnes para perguntá-lo sobre tal acusação é inadmissível. Dito de maneira simples, o senhor Barnes não quer ter nada a ver com o filme, ele não consente com o uso de sua imagem ou retratação no filme, e deseja ser deixado em paz", diz a carta dele à HBO. Em maio de 2013, quando Barnes soube do processo civil de Wade Robson contra o espólio de Michael Jackson, ele protestou no Twitter dizendo: "Eu gostaria que as pessoas se dessem conta de que, nos seus últimos momentos na Terra, todo o dinheiro do mundo não te servirá de conforto. A minha consciência limpa sim". Mentira 3: "Michael me substituiu pelo jovem Macaulay Culkin" Depois de "Leaving Neverland", Culkin novamente defendeu Jackson e diz que ele jamais foi abusado: "Olha, eu vou começar com uma frase - não é uma frase, é a verdade: ele nunca me fez nada. Eu nunca o vi fazer nada. E especificamente a essa altura, eu não teria motivo algum para esconder nada. O cara já se foi. Inclusive, eu não vou dizer que seria moda nem nada disso, mas agora seria justamente um bom momento pra falar. E se eu tivesse algo para falar sobre, eu definitivamente diria. Mas não, eu nunca vi nada, ele nunca fez nada". Wade e sua mãe alegam que quando eles se mudaram para os Estados Unidos, eles perceberam uma mudança no comportamento de Jackson em relação a eles e que o jovem Macaulay Culkin havia tomado toda a atenção dele. Macaulay é, na verdade, mais velho que Wade dois anos. Wade fez essas alegações mesmo embora Macaulay Culkin as tem rejeitado continuamente ao longo dos anos. Quando o diretor Dan Reed foi questionado sobre Culkin e Barnes, ele disse que tinha "lido sobre eles" mas, por alguma razão, ele nunca se deu ao trabalho de conversar com eles antes de decidir retratá-los falsamente como vítimas. "Eu não quero empurrar Macaulay ou Brett para eles admitirem nada ou fazê-los confrontar qualquer coisa que eles não queiram confrontar agora", declarou Reed. Mentira 4: "Michael nos mantinha separados" Robson e Safechuck alegam que Jackson não queria que suas supostas vítimas soubessem um do outro e garantia que eles nunca estivessem no mesmo lugar ao mesmo tempo. Contudo, provas mostram que os dois se encontravam sim quando crianças, o que prova que não havia tal esforço para mantê-los separados. Além disso, há dúzias de fotos e vídeos que provam que as crianças que visitavam Neverland não só conheciam umas as outras como também passavam muito tempo juntas, incluindo Wade Robson, James Safechuck, Brett Barnes, Frank Cascio, e até Jordan Chandler. O próprio Wade testemunhou em 2005 que uma vez ele passou a noite em Neverland com Macaulay Culkin e Jordan Chandler. Mentira 5: A estação de trem imaginária Safechuck alega um abuso contínuo na estação de trem de Neverland. Ele alega que ele e Jackson costumavam "ter sexo" ali no começo do "relacionamento" com Jackson. Entre novembro de 1987 e janeiro de 1990: "Na estação de trem há um quarto no segundo andar… E nós tínhamos sexo lá também. Isso acontecia todos os dias. Soa doentio mas é tipo quando como você tá começando a namorar com alguém, sabe. Aí você quer fazer bastante. É bem tipo isso". De acordo com Safechuck, a última vez que ele foi abusado foi em 1992, quando ele fez 14 anos e se tornou "velho demais" para Jackson. Semanas depois de "Leaving Neverland" ser lançado, a mentira de Safechuck foi exposta: a icônica estação de trem nem sequer existia naqueles anos. Os alvarás mostram que a permissão para a construção só aconteceu em setembro de 1993. E o processo de construção acabou no inverno de 1994 - no mínimo 4 anos depois do período que Safechuck alega em seu relato que ia todos os dias ao local. Mentira 6: O castelo invisível Outros lugares mencionados por James Safechuck como locais de abuso foram o castelo de Neverland e os salões de fliperama, "em pequenas camas". Três diferentes pessoas que trabalharam em Neverland desmentem isso também. O primeiro, o gerente de manutenção Alan Scanlan, declarou que não havia camas de tipo nenhum nesses lugares. Brad Sundberg, o engenheiro de som de Neverland confirma também este fato - nenhuma cama no castelo, que era cercado de janelas grandes. Em 2013, Rob Swinson, o consultor e desenvolvedor de brinquedos do parque de diversões de Neverland descreveu o castelo em uma entrevista: "havia uma pequena TV no canto e nada mais". Peculiarmente, o castelo também não existia nos anos mencionados. E a construção terminou em 1991. Mentira 7: Asneira, asneira, itens falsos na fogueira "Leaving Neverland" termina com uma cena dramática na qual Wade taca fogo em supostos presentes recebidos de Jackson ao longo dos anos. Esses itens eram falsos: Wade os leiloou na casa de leilões Julien's Auctions em 2011. Nenhum dos itens queimados pertenceu a Jackson (uma cópia embalada do disco Thriller 25, uma réplica da luva de Billie Jean, o livro Michael Jackson Opus, et cetera) - ao contrário dos caros itens que Wade vendeu por mais de cem mil dólares meses antes de ele "perceber" que foi abusado. Em fevereiro de 2019, a casa Julian's Auctions confirmou que Wade vendeu seus valiosos itens, dizendo que ele "precisava do dinheiro". É bastante interessante que eles também disseram que Wade tentou vender anonimamente, mas eles não concordaram. Luvas e chapéu originais que pertenceram a Michael Jackson e Wade vendeu em 2011: Mentira 8: Joy Robson se livrou de qualquer coisa relacionada a Jackson Joy Robson diz que ela se livrou de qualquer coisa que tinha "o nome ou assinatura de Michael Jackson" assim que Wade lhe contou sobre suas alegações em 2012. E ainda em "Leaving Neverland" (gravado em 2017), ela mostra fotos, fitas, vídeos de aniversário, mensagens de fax, os quais ela claramente nunca se preocupou em jogar fora. A família Robson continuou vendendo itens valiosos recebidos de Jackson mesmo depois que Wade processou o espólio dele. Em agosto de 2015, eles catalogaram um retrato de Michael Jackson emoldurado, com o pedindo a quantia de mil e cem dólares. A inscrição na foto diz: "para Wade, o melhor amigo no universo, com amor, Michael". A venda foi publicada no eBay sem revelar a identidade dos proprietários. Mentira 9: "Michael nos ensinou a odiar garotas" Wade Robson namorou com a sobrinha de Michael Jackson, Brandi Jackson, por mais de 7 anos, incluindo o período no qual ele alega que tinha uma relação com Michael Jackson. Em fevereiro de 2019 Brandi Jackson, sobrinha de Michael Jackson,revelou que o tio dela a apresentou a Wade Robson, quem veio a se tornar seu namorado de longa data: "Wade e eu estivemos juntos por mais de 7 anos, mas eu aposto que isso não está no "documentário" dele porque isso arruinaria a linha do tempo dele. E eu já mencionei que foi meu tio Michael que nos apresentou? Wade não é uma vítima". Com isso, Brandi Jacksoncontradiz completamente o que Wade Robson e James Safechuck disseram no filme. Wade e James alegam que Jackson odiava garotas e lhes disse que eles também deveriam odiá-las. Primeiro, não há evidência de que Jackson jamais teve sentimentos negativos para com garotas ou mulheres. Longe disso, meninas e meninos igualmente visitavam Neverland e passavam tempo com Jackson ao longo dos anos. Mentira 10: As mensagens de fax da família Robson Ambas famílias apresentaram algumas lembranças antigas de Jackson, mas nenhuma delas fornece nenhuma evidência que corrobora com qualquer das alegações contra ele. A família Robson mostrou correspondências de 27 anos atrás trocadas entre Joy e Jackson, o que eles descrevem no filme como "cartas de amor" para Wade. A cena que mostra os fax foi até declarada como um dos "5 momentos mais chocantes de Leaving Neverland," como se aqueles fax fornecessem nada menos do que provas cabais. Mas a cena dos fax pretendia despistar os espectadores da óbvia ausência de evidências ao longo do filme. O conteúdo dos fax é claramente nada incriminador - uma vez que tudo que eles mostram é Jackson expressando afeto para com a família Robson, assim como ele fazia com outras também. De acordo com o depoimento de 2016 dado por Joy Robson, todos aqueles fax foram enviados para ela. Joy disse que, na maioria das vezes, era a assistente pessoal de Jackson que os enviava - simplesmente porque Jackson não sabia fazer isso. Os documentos do tribunal contêm quase 40 fax que eram endereçados à família inteira: "Joy, eu amo todos vocês", "Joy, qualquer coisa que eu puder fazer para ajudar, eu farei", e "Chantal, eu amo você porque você é muito gentil e doce" - tais mensagens jamais foram apresentadas em "Leaving Neverland," porque elas não se encaixam na alegação de Wade sobre os fax. Mentira 11: A fita cassete da família Safechuck A única "evidência" que James Safechuck mostra em Leaving Neverland, é uma fita de uma entrevista de Michael Jackson que ele gravou de brincadeira depois da viagem para o Havaí com a família Safechuck family. Na gravação, podemos ouvir Jackson dizer: "a melhor coisa no Havaí foi passar tempo com o Jimmy" uma óbvia tentativa de fazer a entrevista soar insinuante. Contudo, documentos mostram a transcição completa da fita, o que mostra que a gravação foi cortada e editada porque na realidade Jackson disse: "A melhor coisa no Havaí foi passar tempo com Jimmy, eu adoro a família dele e adoro passar tempo com eles" Mentira: A declaração de Mark Geragos manipulada Em certo momento do filme, há um vídeo de um dos antigos advogados de Jackson dando uma coletiva de imprensa em 2003. A intenção do vídeo era provar que Jackson tinha um método agressivo e intimidador de silenciar vítimas para que elas não se atrevessem a testemunhar com ele no julgamento de 2005. O problema é que o vídeo original, de 2 minutos, foi transformado em 15 segundos sem contexto. Geragos, que não representava Jackson no julgamento de 2005, se referia a uma questão completamente diferente: ele se dirigia especificamente diretamente aos dois homens adultos que grampearam ilegalmente o telefone de Michael Jackson. As frases nas quais Geragos menciona esses homens foram simplesmente omitidas do filme. Você pode ver a edição manipuladora no vídeo a seguir: (na esquerda: a versão Leaving Neverland", na direita - o vídeo original) In March 2019, Geragos addressed the manipulative scene: "Aquela coletiva de imprensa não tinha nada a ver com os acusadores dele. Era direcionada especificamente a dois homens adultos que grampearam MJ e foram indiciados e se declararam culpados e foram pra prisão federal. Mas obrigado por levantar essa bola porque assim agora talvez eu tenha uma causa de ação. #éumfilme é um empurrão" Mentira 13: A intimação que nunca existiu Wade alega que ele não queria testemunhar a favor de Jackson em 2005 mas foi obrigado a fazer isso por ter sido intimado. Quando perguntado sobre isso em 2016, Wade disse que ele se lembra de receber a intimação. Mas não lembra quando, nem onde estava, nem se alguém estava com ele. Wade nunca apresentou a intimação em tribunal nem forneceu nenhuma prova de que ele foi intimado em algum momento. De acordo com Scott Ross, o investigador da defesa de Jackson no julgamento de 2005, eles nunca mandaram intimação alguma para Wade: "Sobre fazer alguém testemunhar - Eu adoraria que o Wade me mostrasse a intimação que ele nunca recebeu. Eu simplesmente liguei pra ele e disse: "nós precisamos que você esteja aqui no dia tal na hora tal" Eu estava me comunicando regularmente com a irmã dele, que também testemunhou, eu estava em constante contato com a mãe dele, que também testemunhou. Então, novamente, quando eu ouço algumas dessas alegações, eu estou tentando não dizer o nível de estupidez - o nível do absurdo é insano!". O advogado de Jackson em 2005, Thomas Mesereau, declarou que ele nunca ouviu falar de ninguém da equipe dele ter enviado intimação a Wade: "[essa alegação] me choca [...] Ele e a mãe dele e a irmã todos vieram voluntariamente a Neverland determinados a apoiar Michael Jackson dentro e fora do tribunal. E foi isso que eles fizeram". Mentira 14: O telefonema que ninguém deu James Safechuck alega que "quando o fim do julgamento se aproximava", houve uma tentativa de obrigá-lo a testemunhar a favor de Jackson. Ele diz que Jackson e sua assistente Evvy Tavasci ligavam e imploravam que ele testemunhasse e quando ele se recusou, Jackson ficou com raiva "o ameaçou". Na realidade, porém, James Safechuck era irrelevante para o julgamento de 2005 e seu testemunho nunca foi necessário. Dia 28 de março de 2005, o juiz Rodney Melville já havia decidido que "não serão permitidas no julgamento evidências relacionadas a Jimmy Safechuck". Desde os primeiros estágios do julgamento, o tribunal decidiu que James Safechuck era uma "pessoa nula" uma vez que não havia alegação que o envolvesse, nem testemunhas que o envolvessem, e porque o próprio Safechuck havia declarado sob juramento que ele jamais havia sido molestado. Portanto a defesa não teria razão para chamar Safechuck para a bancada e ele não estava na lista de testemunhas, nem como testemunha de reputação sequer. "James Safechuck não teve nada a ver com o julgamento, em absoluto. No máximo ele assistiu pela TV, esse é o mais perto que ele chegou do julgamento" disse Ross. Ele também enfatizou que Jackson ou a assistente dele nunca estiveram em contato com as testemunhas. Esse era um trabalho somente de Ross. Mentira 15: A premiação do Grammy Em seu processo civil contra o espólio de Michael Jackson e suas empresas, Safechuck alega que Jackson o levou para Nova Iorque para assistir à performance de Michael no Grammy em fevereiro de 1989. De acordo com sua declaração, ele estava sozinho com Jackson nessa viagem, e "abuso contínuo acontecia". O problema é que Jackson sequer esteve no Grammy de 1989, que na verdade, aconteceu em Los Angeles. Isso não é apenas um pequeno erro de datas. Jackson se apresentou de fato no Grammy de 1988 e ambos James e sua mãe Stephanie o acompanharam na viagem a Nova Iorque. De acordo com o próprio processo de Safechuck, à época dessa viagem em 1988, a mãe dele não permitiu que ele dormisse no quarto de Jackson, e ele dormiu em um quarto separado, junto com a mãe. Um "abuso contínuo" não poderia estar acontecendo durante tal viagem, o próprio Safechuck alega que seu abuso sexual começou em junho de 1988, num quarto de hotel em Paris. Mentira 16: À vista de todos Apesar de retratar Jackson como um abusador muito cuidadoso e paranoico que aplicava um elevado grau de esforço em cuidado para não ser pego, James Safechuck também alega que ele foi molestado em todos os cantos possíveis -- e impossíveis -- de Neverland. Entre eles estão lugares que são abertos e qualquer um poderia ver o tempo inteiro. Safechuck alega ter sido molestado na piscina de Neverland. Contudo, a piscina de Neverland está localizada numa área central onde qualquer visitante ou funcionário poderia ver de longe. Além disso, a piscina era cercada de câmeras de vigilância do Departamento de Bombeiros de Santa Barbara 24 horas por dia, todos os dias. James Safechuck conta de uma vez que ele e Jackson quase foram pegos no ato pela mãe dele: "O cinema tinha aqueles dois quartos, que tinham janelas grandes de vidro, que dá para ver o cinema, e a gente também tinha sexo nesses quartos. Isso era um pouco perigoso, mas tem um pouco de excitação nisso". Stephanie, a mãe de James, corroborou este relato quando ela descreveu dramaticamente como numa noite ela tentou entrar no cinema quando Jackson estava lá com o filho dela "mas as portas estavam trancadas por dentro". Essa situação também vem a ser impossível: as portas do cinema são portas de saídas de emergência (se abrem ao pressionar a maçaneta) e não podem ser trancadas por dentro. De acordo com Alan Scanlan, que construiu o cinema de Neverland, só era possível trancar as portas pelo lado de fora, o somente os seguranças tinham a chave. Mentira 17: Os apelidos O filme também aborda apelidos dados por Jackson a Wade e James: Rubba Head, Apple Head, e Doo-Doo Head, insinuando que esses apelidos são provocantes e sexuais. O ex ator mirim Emmanuel Lewis, que era amigo de Jackson, explicou que foi ele que inventou o apelido Rubba: "Todo mundo chamava um ao outro de Rubba. Não significava nada". De fato, dúzias de vídeos disponíveis online confirmam que Jackson chamava a todos por esses apelidos: seus amigos, seus próprios filhos, suas sobrinhas, sobrinhos e primos. "Nós fomos os primeiros rubba, doo doo, e appleheads," escreveu Yashi Brown, sobrinha de Jackson, em reação ao filme. Mentira 18: Bem fora da câmera Em "Leaving Neverland", Wade diz que Jackson lhe deu uma câmera de vídeo como "recompensa por favor sexual" logo depois do seu último suposto abuso aos 14 anos: "Na manhã seguinte ele me entregou uma, tipo, uma câmera nova que ele tinha conseguido que eu podia brincar com ela". Mas em 2002 Wade contou uma versão completamente diferente sobre como e quando ele ganhou a câmera: "Mesmo quando eu comecei o meu interesse por direção de filmagem, que faz bastante tempo, quando eu tinha 7 anos, ele comprava uma câmera para mim, mas em vez de apenas me dar, ele me dava e dizia: aqui está uma câmera de vídeo, tire uma semana para aprender a usar - grave algumas coisas, se você fizer algo interessante você pode ficar com ela, se fizer mal feito eu vou tomar de volta". Trocas de e-mail entre Wade e sua mãe, também conhecida como Joey Robson, confirmam que Wade ganhou a câmera na primeira viagem deles aos Estados Unidos, quando ele tinha 7 anos, e não em 1996. Essa troca de e-mails é de outubro de 2012, quando Wade estava escrevendo seu livro e preparando o processo civil. Ele havia trocado muitos e-mails com a mãe sobre os detalhes da relação deles com Jackson, os quais eles mais tarde alegou nunca ter esquecido. Mentira 19: A razão pela qual Wade testemunhou a favor de Jackson Desde que Wade fez o processo de 2013, ele alega repetidamente que "não tinha percebido que tinha sido abusado" e que "não sabia que era errado" e que por isso ele testemunhou no tribunal que Jackson nunca o molestou. Todavia, Wade contradiz sua própria alegação, a do filme e a do processo. Em um momento durante o filme, ele explica que decidiu testemunhar a favor de Jackson porque ele se sentiu mal pelos três filhos dele e não queria que eles perdessem o pai deles. A preocupação de Wade sugere que ele estava, sim, bastante ciente de que o "relacionamento" que ele diz que não sabia até 2012 que seria um abuso, seria errado e inapropriado. No tribunal ele respondeu perguntas explícitas e específicas sob juramento e declarou que ele estava ciente de que Jackson seria preso se fosse condenado. P. O senhor Jackson beijava você periodicamente, não é? -R. Não. P. Periodicamente abraçar você? -R. Sim. P. Tocar você? -R. Me abraçar. Isto é... P. Passar as mãos dele pelos seus cabelos? -R. Não. P. Tocar sua cabeça e seu rosto? -R. Sim. P. Ele já beijou você na bochecha? -R. Sim. P. Ele já beijou você nos lábios? -R. Não. À medida que o testemunho prosseguia, Wade respondia a mais perguntas dessa natureza: P. Nas ocasiões que você deitou na cama com o senhor Jackson, vocês em algum momento se aconchegavam um ao outro na cama? -R. Não. P. Vocês se deitavam perto um do outro? -R. Não. P. Ele tocava você? -R. Não. P. Você consideraria inapropriado que tivessem se aconchegado um ao outro na cama? -P. Desculpe? P. Você consideraria inapropriado que tivessem se aconchegado um ao outro na cama? -R. Não. Wade aos 11 anos diz que as alegações contra Jackson são "doentias", em 1993: Mentira 20: Michael deu uma casa aos Safechuck porque eles o defenderam "Nós queríamos comprar outra casa e Michael nos deu um empréstimo a juros muito baixos. Meu marido já tinha dado o depoimento dele, nós estávamos do lado do Michael, meu filho também, e depois que tudo já estava terminado e resolvido foi quando Michael perdoou a dívida. Michael disse: "não, eu não quero mais que você pague, é um presente". Então ele comprou sim uma casa pra gente. É coincidente, ele não estava nos comprando, mas a coincidência está aí. Só que soa mal" Stephanie Safechuck insinuou que Jackson lhes presenteou com uma casa nova depois que eles testemunharam a favor dele em 1994. A verdadeira sequência dos fatos refuta completamente as insinuações dela: Documentos mostram que os pais de James Safechuck pediram ajuda a Jackson para comprar uma casa nova. Em maio de 1992, Jackson concordou em ajudar a fez um contrato fiduciário que lhes fixou uma garantia para o empréstimo de 305 mil dólares com juros baixos. O acordo deles declarava que os Safechuck teriam que pagar de volta o empréstimo. As partes assinaram o acordo muito tempo antes das alegações de Chandler, dois anos antes de Jackson precisar que qualquer um testemunhasse a favor dele. Mesmo depois da família testemunhar, a pagamento ainda foi cobrado deles. Os Safechuck continuaram pedindo mais prazo. Em junho de 1997, 5 anos mais tarde, os advogados de Jackson decidiram perdoar a dívida que os Safechuck não pagavam. O perdão da dívida não foi subsequente às alegações ou ao apoio dos Safechuck. Mentira 21: "Wade e Safechuck não têm nada a ganhar" Os criadores do filme insistiram em apresentar Wade e James como pessoas que "não têm interesse financeiro". Os processos póstumos deles contra as empresas de Jackson são mencionados brevemente como uma questão insignificante, mas não é. "Leaving Neverland" trata de alegações por trás de um processo multimilionário que ainda corre até hoje. O filme claramente pretendia apoiar os processos deles. Esse filme foi até usado em apoio a uma mudança na lei [Código de Processo Civil, seção 340.1], a qual permite que os processos deles agora sigam adiante. Inclusive, desde que "Leaving Neverland" foi ao ar, vários documentos expuseram a situação financeira instável de Wade e Safechuck e a situação empregatícia deles. Wade Robson tentou continuamente lucrar a partir da relação dele com Jackson. Vendendo itens valiosos, tentando conseguir trabalhos relacionados a Jackson, e até buscando um caro caro contrato editorial para a publicação de um livro caro meses antes do processo dele. Mentira 22: A Stephanie dançante Stephanie Safechuck disse que estava deitada na cama quando ela ficou sabendo da morte repentina de Michael Jackson em 2009 (que aconteceu por volta das 2 da tarde no fuso horário dela): “Eu dancei quando eu ouvi que ele tinha morrido. Eu estava deitada na cama, as notícias saíram e eu saí da cama e eu estava tipo "Oh, graças a Deus ele não pode mais ferir nenhuma criança", esses foram meus pensamentos. Eu estava tão feliz que ele tinha morrido." Mas, de acordo com o filho dela, ele nunca contou a ninguém sobre abuso e nem sequer havia percebido que tinha sido abusado até ver a entrevista de Wade Robson na TV em 2013 - e somente aí ele contou à família dele sobre isso. Stephanie não poderia ter sabido sobre o suposto abuso 4 anos antes de James contar a ela sobre isso. Mentira 23: "Michael nos afastou de nossas famílias" Outra falsa alegação de "Leaving Neverland" foi que Jackson separava crianças de suas famílias para poder controlá-las. De acordo com funcionários de Neverland e várias pessoas que trabalharam para Jackson, James Safechuck estava sempre acompanhado por seus pais - em visitas e na viagem. A assistente de Jackson, Evvy Tavasci, declarou em seu depoimento de 2016 que a família Safechuck inteira visitou Neverland "muitas vezes" no começo dos anos 90, mas Jackson raramente estava lá durante essas visitas, embora ele ainda era generoso com eles. Outra funcionária de Neverland, Judi Brisse tuitou assim que o filme foi ao ar: Joy Robson também contradiz a alegação do filho dela. De acordo com os depoimentos dela, de 1993 e 2016, e o testemunho de 2005, ela estava em Neverland todas as vezes que o filho dela esteve lá, excetuando uma única vez em 1993. Ela também testemunhou que nunca sentiu que ninguém estaria tentando afastá-la do quarto de Michael. De acordo com Joy, a família dela visitou Neverland entre 40 e 50 outras vezes quando Michael Jackson não estava lá. Outras famílias que eram amigas de Jackson ao longo dos anos sempre sustentaram que ele passava tempo com a família inteira. Mentira 24: Nunca "Deixaram Neverland" O filme foca em experiências traumáticas de Wade e James em Neverland, o famoso rancho de Michael Jackson. Mas nos processos deles, Neverland era nada menos do que "maravilhoso" e uma "terra sagrada" aos olhos deles. Ao longo dos anos, Wade e James continuaram indo a Neverland, estando Jackson lá ou não. De acordo com o testemunho de Wade Robson, ele e sua família visitaram neverland mais de 40 vezes na ausência de Jackson. Quando ele foi perguntado sobre o lugar em entrevistas, ele exaltou: "É como a Disney, é o melhor lugar do mundo!". Em 2008 Wade e sua esposa Amanda criaram um filme em Neverland e agradeceram a Michael Jackson nos créditos: "Nós gostaríamos de agradecer MJ por por nos permitir usar a terra sagrada dele". James Safechuck fez um vídeo em Neverland também. Efetivamente, a maioria das fotos que aparecem em "Leaving Neverland" foram tiradas por Safechuck durante a filmagem do filme dele em 1996. Wade amava tanto Neverland que quando ele decidiu se casar com Amanda, ele pediu para realizar a cerimônia exatamente lá, na casa de Jackson. Em março de 2019, a assistente e babá dos filhos de Jackson, Grace Rwaramba, revelou o esquisito pedido de Wade feito no meio do julgamento de Jackson em 2005. Rwaramba lembrou: "Eu lembro de responder firme: ‘você realmente acha que eu vou pedir isso ao Michael bem agora - durante o julgamento - se você pode usar o rancho dele para seu casamento? [...] Por que alguém que supostamente foi molestado por mais de 7 anos quereria ter um dos eventos mais sagrados da vida dele no mesmo lugar que os ataques supostamente aconteceram?" Mentira 25: "não surgiu nada que lance qualquer dúvida sobre o que eles disseram" Se você chegou até aqui, essa mentira deve ser bastante óbvia. O diretor de "Leaving Neverland", Dan Reed, defendeu as muitas falhas de seu filme e declarou que a pesquisa dele foi nada menos do que perfeita: "Não surgiu nada que lance qualquer dúvida sobre o que eles me contaram e sobre o que está no filme. A gente não conversa com a pessoa só uma vez. A gente fala com ela de novo, de novo, e de novo. A gente convive com a pessoa. Eu nunca peguei nem um relance de nada que me fizesse suspeitar de que eles estivessem sendo menos do que verdadeiros". Na realidade, Dan Reed insistiu em falar somente com a família Robson e família Safechuck, e "investigadores da acusação" do caso de 2005 - e só. Ele admitiu ter ignorado quem tivesse convivido com Michael Jackson quando criança e que têm algo diferente para contar sobre ele. Incluindo Macaulay Culkin e Brett Barnes, os quais ele apresentou falsamente como vítimas de Jackson. Se recusou a falar com a família Jackson, trabalhadores de Neverland, e qualquer um que validasse o lado de Jackson. Reed nem sequer estudou as declarações dos próprios Wade e James e os depoimentos do processo deles que corre contra as empresas MJJ, os quais são facilmente acessíveis a qualquer um que esteja disposto a conduzir uma investigação adequada. Todos os fatores acima mencionados teriam produzido um resultado completamente diferente - um documentário profissional, factual, e possivelmente mais ponderado. As Mentiras de Leaving Neverland com legendas em português Assista online

"25 Five Lies They Told You in Leaving Neverland" (English) Le but de "Leaving Neverland" était de bombarder les téléspectateurs de détails sordides et choquants. Plusieurs critiques et journalistes ont souligné cet aspect comme étant le plus «accablant» du film. Cependant, ils oublient de préciser que chaque tentative de description des lieux, dates, événements spécifiques initiée par James Safechuck et Wade Robson a été fortement démentie avec des preuves solides à l’appui. Voici une liste de 25 mensonges de "Leaving Neverland" mis en lumière. Mensonge nº 1 : Les histoires respectives de Robson et Safechuck sont similaires alors qu’ils ne se connaissaient pas Pendant la promotion de "Leaving Neverland", le réalisateur du film n’a cessé de mettre l’accent sur le fait que Wade Robson et James Safechuck ont des histoires similaires bien qu’ils ne se soient jamais rencontrés à l’âge adulte avant la Première du film au Festival Sundance en Janvier 2019. Cette affirmation est fausse car la ressemblance des deux narrations n’est pas une coïncidence. En effet, selon une déposition de Wade Robson en 2016 (c’est-à-dire des mois bien avant le début de la production du film), James Safechuck et Robson s’étaient déjà rencontrés au moins une fois, début 2014. C’est à ce moment précis que James Safechuck a rejoint Wade Robson qui s'apprêtait à intenter un procès contre la succession et les sociétés de Michael Jackson, procès mettant en jeu des millions de dollars. Dès le début de cette affaire, Robson et Safechuck sont représentés par le même avocat. Les deux étaient en parfait accord, tellement qu’au début du mois de Juillet 2016, d’un commun accord, ils décidèrent de renvoyer leurs avocats, et de changer leurs accusations. Mensonge nº 2 : «Michael m’a remplacé par Brett Barnes» Robson et Safechuck ne se sont pas arrêtés là. Ils ont clamé que d’autres victimes «plus jeunes» avaient aussi été abusées par Jackson lorsqu’eux-mêmes sont devenu trop vieux pour lui. Safechuck évoque une soirée à Chicago où il aurait été remplacé par Brett Barnes, et aurait passé la nuit à pleurer seul dans le canapé. Robson mentionne aussi Barnes comme étant «le petit Australien» que Jackson aurait molesté. Cependant, jusqu’à aujourd'hui, Barnes continue à défendre Jackson en insistant sur le fait que ce dernier ne l’a jamais touché. Barnes et ses avocats ont même adressé un courrier direct aux réalisateurs et à HBO pour leur demander de retirer ces affirmations du film. La lettre dit : «Les fortes insinuations selon lesquelles notre client Brett Barnes aurait été sexuellement molesté par un de ses meilleurs amis sont outrageantes. Le fait même que personne n’ait tenté de contacter Mr. Barnes pour lui demander son avis sur la question est pitoyable. Pour faire simple, Mr. Barnes ne veut rien à voir à faire avec ce film et ne consent ni à l’usage de son image ni à ce qui y ressemble. Il souhaite simplement qu’on le laisse tranquille». En mai 2013, à l’annonce d’une action en justice contre la succession de Jackson, Bret Barnes écrit sur Twitter : «Je veux que les gens réalisent que dans les derniers instants d'une vie, tout l’argent du monde ne sera d'aucune aide. Avoir la conscience tranquille, si.». Mensonge nº 3 : "Michael m’a remplacé par le jeune Macaulay Culkin. » Robson affirme aussi qu’il a été remplacé par un garçon plus jeune, l’acteur de "Maman J’ai raté l’Avion", Macaulay Culkin. Robson déclare qu’à l’époque où sa mère et lui ont déménagé pour les Etats-Unis, l’attitude de Michael avait complètement changé. Il accordait toute son attention à Macaulay Culkin. Mais Culkin est en réalité plus âgé que Robson de deux ans et continue jusqu’aujourd’hui à nier les accusations de Robson depuis des années. Après "Leaving Neverland", Culkin a de nouveau pris la défense de Jackson : "Écoutez, je vais commencer par dire une phrase qui est la réalité : il ne m'a jamais rien fait. Je ne l'ai jamais vu faire quoi que ce soit. Et surtout en ces moments d'indignation, je n'ai aucune raison de tenir ma langue. Le mec est décédé. S'il s'était passé quoi que ce soit - je ne dis pas que ce serait élégant de le faire - mais ce serait le bon moment pour en parler. Et si j'avais quelque chose à dire, je l'aurais totalement fait. Mais non, je n'ai jamais rien vu, il n'a jamais rien fait." Quand le réalisateur, Dan Reed fut questionné à propos de Brett Barnes et Macaulay Culkin, celui-ci répondit qu’il ne s’est jamais préoccupé de les interroger avant de les présenter comme de fausses victimes, il déclare : «Je ne veux pas pousser Culkin et Barnes à avouer quoi que ce soit. Pour l’instant, ils ne veulent rien admettre et ne veulent aucune confrontation». Mensonge nº 4 : Michael nous gardait à l’écart les uns des autres Robson et Safechuck déclarent que Jackson ne voulait pas que ses victimes présumées se connaissent et s’assurait qu’elles ne se trouvent jamais au même endroit, au même moment . Cependant, des preuves montrent que Robson et Safechuck se sont rencontré étant enfants et qu’il n’y avait donc aucun effort de la part de Michael de les garder à l’écart les uns des autres. Il y a aussi des dizaines de photos et de vidéos montrant que les enfants qui visitaient Neverland se connaissaient et passaient beaucoup de temps ensemble, y compris Robson, Safechuck, Barnes, Cascio et même Jordan Chandler. Robson lui-même, témoigne en 2005 qu’il a passé une nuit à Neverland en compagnie de Macaulay Culkin et Chandler. Mensonge nº 5 : La gare imaginaire Safechuck affirme qu’il aurait été abusé à plusieurs reprises dans la gare de Neverland. Il clame que Jackson et lui avaient l’habitude d’avoir des rapports sexuels au début de leur relation entre novembre 1987 et janvier 1990. Il déclare : «Dans la gare, il y avait une pièce à l’étage dans laquelle nous avions l’habitude d’avoir des rapports sexuels. On en avait tous les jours. Ça a l’air dingue, mais c’est un peu comme quand un couple commence à se fréquenter. Les premières fois , on le fait tout le temps.» Selon Safechuck, la dernière fois qu’il aurait été abusé est en 1992, à l’âge de 14 ans, considéré trop âgé pour Jackson . Sauf que quelques semaines après la diffusion de "Leaving Neverland", l’histoire de la gare perdit toute crédibilité : Il s’avère que la fameuse gare n’existait même pas au moment des faits présumés. Sur le permis de construire, il est inscrit que l'autorisation n’a été délivrée qu’en septembre 1993, les travaux ont pris fin en hiver 1994, donc au moins 4 ans après la période citée par Safechuck. Mensonge nº 6 : Le château invisible James Safechuck évoque un autre endroit dans lequel il aurait été abusé : Le château de Neverland et les arcades, «dans des petits lits». Mais 3 personnes travaillant à Neverland à cette époque ont complètement démenti ces affirmations. D’abord, le responsable de la maintenance, Alan Scanlan. Celui-ci déclare qu’il n’y a jamais eu aucun lit à cet endroit. Brad Sundberg, l’ingénieur du son de Neverland confirme ce fait : aucun lit dans le château qui était entouré de fenêtres. En 2013, Rob Swinson, le guide de Neverland et responsable de développement décrit le château comme suit dans une interview : «Il y avait une télévision dans un coin, et rien d’autre». Autre incohérence, le château non plus n’existait pas à l’époque évoquée, et la construction ne s’est terminé qu’en 1991. Mensonge nº 7 : Faux objets brûlés Le film "Leaving Neverland" se termine sur une scène dramatique dans laquelle on voit Robson mettre le feu à des objets qu’il aurait soit-disant reçus de Jackson en guise de cadeaux au fil des années. Ces objets sont en réalité des faux. On découvrira par la suite que Robson a mis aux enchères les articles originaux sur le site de ventes aux enchères Julien's Auction en 2011. Aucun des articles brûlés apparaissant dans le film n’appartenait à Jackson originellement (une copie de l’album Thriller 25, une réplique du gant de Billie Jean, l’Opus Michael Jackson). Robson a mis les véritables articles en vente pour la rondelette somme de 100 000 dollars des mois avant qu’il réalise qu’il a été «abusé». En février 2019, Julien’s Auction confirme que Roson a bien vendu ses articles de valeur. Il déclare qu'"il avait besoin d’argent». Chose intéressante, Julien’s Auction déclare aussi que Robson a essayé de vendre ses objets anonymement mais qu’ils ont refusé. Les gants originaux et le chapeau de MJ ont été eux aussi vendus en 2011 par Robson. «Wade nous a adressé directement sa collection, c’est lui qu’on a payé quand il a vendu sa collection, il avait besoin d’argent" Julien's Auction, Twitter. «Wade a demandé à rester anonyme, il ne voulait pas qu'on sache que c’est lui qui vendait ces articles en 2011. Mais nous avons refusé et avons nommé ces articles «Collection de Wade Robson». Il a consigné plusieurs articles, et a demandé à ce qu’on vende tous les articles de valeur." Julien’s Auctions, Twitter. Gants et chapeau originaux Michael Jackson vendu par Wade Robson en 2011 Mensonge nº 8 : Joy Robson s’est débarrassée de tout objet ayant un lien avec Jackson Joy Robson déclare qu’elle s’est débarrassée de tout objet ayant un quelconque lien avec Michael Jackson dès que Wade lui a parlé des abus en 2012. Pourtant, dans "Leaving Neverland" (tourné en 2017), on peut voir Joy s’afficher avec des photos, des cassettes, des vidéos d’anniversaire et des fax dont elle n’a clairement jamais pris la peine de se débarrasser. La famille Robson a continué à vendre des objets appartenant à Jackson même après avoir lancé une action en justice contre la succession de Jackson. En août 2015 , ils ont listé une photo encadrée de Michael Jackson au prix de 1100 dollars sur laquelle on peut lire «À Wade, le meilleur ami au monde. Amicalement Michael ». L’enchère a été postée sur eBay sans révéler l’identité du propriétaire. Mensonge nº 9 : "Michael nous a appris à haïr les femmes" Wade et James déclarent que Jackson détestait les femmes et les encourageait à en faire autant. D’abord, sachons qu’il n’y a aucune preuve montrant que Jackson ait jamais eu le moindre sentiment négatif envers les femmes ou les filles. Bien au contraire, il y avait autant de filles qui visitaient Neverland que de garçons, et elles ont passé autant de temps avec Jackson que les garçons au fil des années. De plus, en février 2019, Brandi Jackson, la nièce de Michael Jackson déclare que Jackson lui-même l’a présentée à Wade, devenu par la suite son petit ami. Elle déclare «Wade et moi sommes restés ensemble pendant 7 ans, mais je suppose que ce n’est mentionné nulle part dans le «documentaire» car ça risquerait d'apporter des incohérences dans leur chronologie. Et est-ce que je l’ai déjà dit ? C’est mon oncle, Michael Jackson, qui a joué les intermédiaires entre Wade et moi. Wade n’est pas une victime». Avec ça, Brandi contredit totalement les déclarations de Wade dans le film. Mensonge nº 10 : Les fax de la famille Robson Les familles Robson et Safechuck présentent de vieux souvenirs provenant de Jackson dans le film, mais aucune d’entre elles n’a pu fournir de preuves pour corroborer leurs accusations. Les Robsons montrent par exemple un échange de fax entre Joy et Jackson vieux de 27 ans qu’ils décrivent comme étant des «lettres d’amour» à l’attention de Wade. La scène des fax est considérée comme étant l’un des cinq moments les plus choquants de "Leaving Neverland", comme si ces fax présentaient des preuves irréfutables. La vérité est que cette scène a été tournée afin de détourner l’attention du téléspectateur du manque criard de preuves tangibles dans le film. En effet, le contenu de ces fax n’a absolument rien d’incriminant, ils montrent juste Jackson exprimant son affection pour la famille Robson comme il le faisait souvent pour beaucoup d’autres personnes. Dans sa déposition faite en 2016, Joy Robson déclare que tous ces fax lui étaient adressés à elle et sa famille. Joy dit que la plupart du temps, c’était l’assistante de Jackson qui les envoyait car lui-même ne savait pas comment le faire. Les documents judiciaires contiennent au moins 40 fax envoyés à la famille entière. On peut y lire «Joy, je vous aime tous", ou «Joy, si je peux vous aider, je le ferai volontiers», ou encore «Chantal, je t’aime car tu es douce et gentille». Ces lettres ne sont évidemment jamais mentionnées dans "Leaving Neverland" car elles ne correspondent pas à la trame portée par les accusations de Robson. Mensonge nº 11 : Les enregistrements des Safechuck La seule preuve que James Safechuck apporte dans "Leaving Neverland" est un enregistrement que Michael a fait lors d’une interview après son voyage à Hawaï avec les Safechuck. Dans le film, on peut y entendre Michael dire «la meilleure chose qui me soit arrivée à Hawaï fut de passer du temps avec Jimmy». Sauf qu’après vérification des documents judiciaires et des transcriptions officielles, on découvre que la phrase a été coupée au montage. En réalité, Jackson déclare «La meilleure chose qui me soit arrivée à Hawaï fut d’avoir passé du temps avec Jimmy. J’adore la famille de Jimmy et j’adore passer du temps avec eux". Mensonge nº 12 : Falsification des déclarations de Mark Geragos A un moment donné du film, on voit une vidéo d’archives d’un des anciens avocats de Jackson donnant une conférence de presse en 2003. Le but de cette inclusion étant de démontrer la soi-disant stratégie d’intimidation de Jackson dans sa volonté agressive de faire taire les victimes et de les empêcher de témoigner contre lui pendant le procès de 2005. Sauf que la vidéo, qui dure à la base 2 minutes, a été réduite à 15 secondes sans donner de contexte. Geragos, qui n’a pas représenté Jackson au procès de 2005, parlait d’un problème tout à fait différent, celui des deux hommes qui ont illégalement mis Jackson sur écoute. Ces deux phrases où Geragos mentionne ces hommes ont tout simplement été omises dans le film. On peut clairement voir la tentative de manipulation dans la vidéo ci-dessous : En mars 2019, Geragos s'est exprimé sur la scène en question : «Cette conférence de presse n’a rien à voir avec les accusations. Je m’adressais directement aux hommes qui ont mis MJ sur écoute, ont été inculpés et ont plaidé coupables. Ils ont été envoyés à la prison fédérale. Merci de m’avoir prévenu, ça me donne une raison pour intenter une action en justice» Geragos Twitter. En réponse à ce tweet : «Une des pires personnes dans l’affaire Jackson est @markgerados, qui devrait s’excuser d’avoir harcelé et découragé d’autres enfants à parler». Mensonge n° 13 : l'assignation à comparaître qui n'a jamais eu lieu Robson affirme qu'il ne voulait pas témoigner en faveur de Jackson en 2005, mais qu'il a été contraint de le faire après avoir reçu une assignation à comparaître. Interrogé à ce sujet en 2016, Robson a déclaré qu'il se souvenait avoir reçu une assignation, bien qu’il ne sache plus quand ni où elle a eu lieu, ni si quelqu'un était avec lui. Robson n'a jamais présenté l'assignation à comparaître devant le tribunal et n'a fourni aucune preuve qu’il n’ait jamais été assigné à comparaître. Selon Scott Ross, l'enquêteur de la défense lors du procès Jackson en 2005, aucune assignation n’a jamais été faite à Robson : "Quant à faire témoigner qui que ce soit, j'aimerais bien que Wade Robson me montre l'assignation qu'il n'a jamais reçue. Je l'ai simplement appelé et je lui ai dit : Écoute, nous avons besoin que tu viennes ici tel ou tel jour. J'étais en communication régulière avec sa sœur, qui a témoigné ; j'étais en communication régulière avec sa mère, qui a témoigné de ces allégations… j'essaie de ne pas le dire, mais le niveau de stupidité, le niveau d'absurdité de cette déclaration est dingue. " L'avocat de Jackson en 2005, Thomas Mesereau, a déclaré qu'il n'avait jamais entendu parler d’une assignation adressée à Robson par un membre de son équipe : "[La réclamation de Robson] me choque [...] Lui, sa mère et sa sœur sont tous venus à Neverland prêts à soutenir volontairement Michael Jackson dans et à l'extérieur de la salle d'audience. Et c'est ce qu'ils ont fait. " Mensonge n° 14 : l'appel téléphonique que personne n'a passé James Safechuck prétend que "vers la fin du procès", on a tenté de le forcer à témoigner en faveur de Jackson. Il dit que Jackson et son assistant personnel Evvy Tavasci l'ont appelé et l'ont supplié de témoigner, et quand il a refusé de le faire, Jackson s'est mis en colère et l'a "menacé". Dans les faits, le témoignage de James Safechuck n’avait aucun poids dans le procès de 2005, il n'a jamais été nécessaire de le faire témoigner. Le 28 mars 2005, le juge Rodney Melville avait déjà statué que "la preuve concernant Jimmy Safechuck ne serait pas reçue". Dès le début du procès, le tribunal a décidé que James Safechuck était une "non-entité" parce qu’il n'y avait aucune allégation à son égard, aucun témoin, et parce que Safechuck lui-même avait déclaré sous serment qu'il n'avait jamais été agressé. Par conséquent, la défense n'avait aucune raison d'appeler Safechuck à la barre et il n'était pas sur la liste des témoins, même pas en tant que témoin de moralité. "James Safechuck n'avait rien à voir avec le procès, à part peut-être qu'il le regardait à la télévision, c'est le lien le plus proche qu’il a eu avec ce procès", déclare Ross. Il souligne également que Jackson ou son assistant n'étaient jamais en contact avec les témoins et que c'était exclusivement de son ressort. Mensonge n° 15 : Les Grammy Awards Dans son procès civil contre la succession et les sociétés de Jackson, Safechuck prétend que Jackson l'a emmené à New York pour qu’il assiste à sa prestation aux Grammy Awards en février 1989. Selon sa plainte, il était seul avec Jackson lors de ce voyage et "des abus sexuels à répétition se seraient produits". Le problème est que Jackson n'a même pas assisté aux Grammys de 1989, qui se sont déroulés à Los Angeles. Il ne s’agit pas simplement d’une erreur chronologique mineure. Jackson s'est produit aux Grammys de 1988, et James et sa mère l'ont accompagné lors de ce voyage à New York. Selon la propre plainte de Safechuck, au moment de leur voyage en 1988, sa mère ne lui a pas permis de dormir dans la chambre de Jackson et il a passé la nuit dans une pièce séparée, avec sa mère. Des "abus à répétition" n'auraient pas pu se produire pendant ce voyage. Safechuck lui-même prétend que ces abus sexuels ont commencé en juin 1988, dans une chambre d'hôtel à Paris. Mensonge n° 16 : En plein air Bien qu'il dépeigne Jackson comme un agresseur paranoïaque et très prudent qui mettrait beaucoup d'efforts pour ne pas se faire prendre, James Safechuck affirme qu'il a été agressé dans tous les endroits possibles - et impossibles - de Neverland. Parmi eux, des endroits en plein air accessibles à la vue de tous. Safechuck prétend avoir été agressé dans la piscine de Neverland. Cependant, la piscine de Neverland était située dans une zone centrale que tout visiteur ou employé pouvait voir de loin. De plus, la piscine était entourée de caméras de surveillance et de sécurité, et les agents de garde de Santa Barbara avaient l’œil dessus 24h/24 et 7j/7. James Safechuck raconte qu’une fois lui et Jackson ont failli être pris en flagrant délit par sa mère : "Le cinéma avait ces deux salles privées, il avait de grandes baies vitrées pour que vous puissiez voir le théâtre, et donc on faisait l'amour dans ces pièces. C'était un peu dangereux, mais c’était aussi assez excitant." La mère de James, Stephanie, a corroboré son histoire en décrivant de façon dramatique comment, une nuit, elle a essayé d'entrer dans le cinéma au moment où Jackson s’y trouvait avec son fils, mais les portes étaient verrouillées de l'intérieur. Ce scénario s'avère impossible : les portes du théâtre de Neverland avaient des dispositifs de sortie d’urgence (également connus sous le nom de barres de protection) et ne pouvaient pas être verrouillées de l'intérieur. Selon Alan Scanlan, qui a construit le théâtre de Neverland, le verrouillage des portes n'était possible que de l'extérieur, et les seuls détenteurs de la clé étaient les agents de sécurité. Mensonge n° 17 : Les surnoms Le film traite également des surnoms que Jackson a donnés à Robson et Safechuck : Rubba Head, Apple Head et Doo-Doo Head, impliquant que ces noms sont suggestifs et sexuels. L’ancien enfant star Emmanuel Lewis, qui était l'un des amis de Jackson, explique que c'était lui qui avait créé le nom Rubba : "Tout le monde appelait tout le monde Rubba. Cela ne voulait rien dire." En effet, des dizaines de vidéos en ligne confirment que Jackson appelait tout le monde par ces surnoms : ses amis, ses propres enfants, ses nièces, neveux et cousins. "Nous étions les premiers Rubba, Doo doo et Applehead", écrit Yashi Brown, la nièce de Jackson, en réaction au film. Mensonge n° 18 : Preuves et caméra à l’appui Dans "Leaving Neverland", Robson dit que Jackson lui a offert une caméra vidéo comme "cadeau de faveur sexuelle" juste après son dernier abus présumé à l'âge de 14 ans : "Le lendemain matin, il m'a offert une nouvelle caméra, avec laquelle je pouvais jouer. Mais en 2002, Wade a raconté une histoire complètement différente sur la façon et le moment où il a obtenu cet appareil : "Même lorsque j'ai commencé à m’intéresser à la réalisation de films, ce qui remonte à mes sept ans, même alors, il m'a acheté une caméra, mais au lieu de me la donner, il me l’a passée en disant : "Voici une caméra vidéo. Prends une semaine, apprends à l'utiliser, filme quelques trucs. Si tu fais quelque chose d'intéressant, tu peux la garder, si tu déconnes, je vais la reprendre." Une correspondance par mail entre Wade et sa mère, également connue sous le nom de Joy Robson, confirme que Wade a obtenu sa caméra lors de leur premier voyage aux États-Unis à l'âge de 7 ans, et non en 1996. Cette correspondance par mail date d'octobre 2012, à l'époque où Robson écrivait son livre et préparait son procès. Il avait échangé plusieurs mails avec sa mère au sujet de tous les détails de leur relation avec Jackson, qu'il a ensuite affirmé n'avoir jamais oubliés. Mensonge n° 19 : La raison pour laquelle Robson a témoigné en faveur de Jackson Depuis que Robson a déposé sa plainte en 2013, il a affirmé à plusieurs reprises qu'il "ne s'était pas rendu compte qu'il avait été maltraité" et qu'il "ne savait pas que c'était mal", et c'est pourquoi il avait déclaré au tribunal sous serment que Jackson ne l'avait jamais agressé. Néanmoins, Robson se contredit lui-même, dans le film et au tribunal. À un moment, pendant le film, il explique avoir décidé de témoigner en faveur de Jackson parce qu'il se sentait mal vis-à-vis de ses trois enfants et ne voulait pas que ceux-ci perdent leur père. La préoccupation de Robson suggère qu'il était bien conscient qu'une telle relation était inappropriée et réprimandable. Devant la cour, il répond sous serment à des questions spécifiques et explicites et déclare qu'il savait que Jackson pourrait se retrouver en prison s'il était reconnu coupable. (Under the image : Wade Robson, juste après son témoignage en faveur de Jackson en 2005) Q. Mr. Jackson vous embrassait souvent, n'est-ce pas ? - A. Non. Q. Il vous enlaçait régulièrement ? - A. Oui. Q. Il vous touchait ? - A. Un câlin, oui. C’était -- Q. Il mettait ses mains dans vos cheveux ? - A. Non. Q. Il vous touchait la tête et le visage ? - A. Ouais. Q. Vous a-t-il jamais embrassé sur la joue ? - A. Ouais. Q. Vous a-t-il jamais embrassé sur les lèvres ? - A. Non. À mesure que son témoignage se poursuivait, Robson a répondu à d'autres questions de même nature : Q. Lorsque vous restiez au lit avec Mr. Jackson, est-ce que vous vous faisiez des câlins ? -A. Non. Q. Vous vous couchiez côte à côte ? -A. Non. Q. Vous touchiez-vous ? - A. Non. Q. Considérez-vous qu'il aurait été inapproprié de vous faire un câlin dans son lit ? - A. Pardon ? Q. Auriez-vous jugé inapproprié de vous câliner au lit ? -A. Non. Robson, 11 ans, affirme que les allégations contre Jackson sont "un truc de malades" en 1993 Mensonge n° 20 : Michael a offert une maison aux Safechuck parce qu'ils l'ont défendu "Nous voulions acheter une autre maison et Michael nous a fait un prêt à un taux très bas. Mon mari avait déjà fait une déposition, nous étions dans le camp de Michael, mon fils aussi était pour Michael, et quand tout a été ok, là Michael a effacé la dette. Michael a dit : "Non, je ne veux plus que tu me payes, c'est un cadeau." Alors il nous a acheté une maison. C'est juste une coïncidence, il ne nous a pas achetés, mais le moment était le bon. Ça sonne juste mal. " Stephanie Safechuck a insinué que Jackson leur avait offert une nouvelle maison après avoir témoigné en sa faveur en 1994. Cependant la chronologie réelle réfute complètement ses insinuations. Les documents montrent que les parents de James Safechuck ont ​​demandé à Jackson s'il pouvait les aider à acheter une nouvelle maison. En mai 1992, Jackson a accepté de les aider et ils reçurent un prêt fixe de 305 000 $ à faible taux d'intérêt. Leur accord stipulait que les Safechuck devaient rembourser le prêt. Les parties ont signé l'accord bien avant les allégations de Chandler et deux ans avant que Jackson ait besoin de quelqu'un pour témoigner en sa faveur. Même après que la famille eut pris la parole, il leur a été demandé de rembourser leur prêt. Les Safechuck continuaient à demander d’allonger la durée de remboursement. En juin 1997, cinq ans plus tard, les avocats de Jackson ont décidé d’effacer la dette que les Safechuck n'avaient pas payée. L’effacement des dettes n’est en aucun cas une tentative de faire retirer les accusations ni de recevoir le soutien des Safechuck. Mensonge n° 21 : Robson et Safechuck n'ont rien à gagner Les créateurs du film insistent pour présenter Robson et Safechuck comme des personnes qui n'ont "aucun intérêt financier". Leurs procès posthumes contre les entreprises de Jackson sont mentionnés très brièvement comme un problème mineur - mais ce n'est pas le cas. "Leaving Neverland" traite des allégations dans le contexte d’un procès à plusieurs millions de dollars, procès qui se poursuit encore à ce jour. Le film était clairement destiné à soutenir leurs poursuites. Il a même été utilisé à l'appui d'une modification de la loi [Code de procédure civile, article 340.1], qui permet désormais à leur affaire de se poursuivre. En outre, depuis la première diffusion de "Leaving Neverland", divers documents ont révélé la situation financière et d'emploi instable de Robson et Safechuck. Wade Robson a continuellement essayé de profiter de sa relation avec Jackson en vendant des objets de valeur, en essayant d'obtenir des emplois liés à Jackson et même en tentant de vendre son livre à un prix exorbitant des mois avant de déposer sa plainte. Mensonge n° 22 : La danse de Stéphanie Stephanie Safechuck a déclaré qu'elle était au lit lorsqu'elle a appris la nouvelle de la mort subite de Michael Jackson en 2009 (en fait signalée vers 14 heures GMT) : « J’ai dansé en apprenant qu'il était mort. J'étais allongée dans mon lit, la nouvelle est arrivée et je suis sortie du lit. Je me suis exclamée ‘Dieu merci, il ne peut plus faire de mal aux enfants’, telles étaient mes pensées. J'étais tellement heureuse qu'il soit mort." Mais selon son fils, il n'a jamais parlé à personne de mauvais traitements qu’il avait reçus et ne s'est rendu compte qu'il avait peut-être été maltraité qu'après avoir vu l'interview de Wade Robson en 2013 ; il n'en a alors parlé qu'à sa famille. Stephanie ne pouvait donc pas avoir connaissance des abus présumés quatre ans avant que James ne lui en parle. Mensonge n° 23 : "Michael nous a éloignés de nos familles" Un autre mensonge dans "Leaving Neverland" est que Jackson séparait les enfants de leurs familles afin de pouvoir les contrôler. Selon les employés de Neverland et diverses personnes qui travaillaient pour Jackson, James Safechuck était toujours accompagné de ses parents lors des visites et des voyages. L'assistant personnel de Jackson, Evvy Tavasci, a déclaré dans sa déposition de 2016 que toute la famille Safechuck avait visité Neverland "plusieurs fois" au début des années 90, mais Jackson n'était presque jamais là lors de leurs visites, bien qu'il se montrât toujours généreux envers eux. Une autre employée de Neverland, Judi Brisse, a tweeté juste après la diffusion du film : Joy Robson contredit également l'affirmation de son fils. Selon ses dépositions (en 1993 et 2016) et son témoignage de 2005, elle était à Neverland chaque fois que Wade était là (sauf une fois en 1993). Elle a également déclaré qu'elle n'avait jamais senti que quelqu'un essayait de l'éloigner de la chambre de Michael. Selon Joy, sa famille a visité Neverland plus de 40 à 50 fois lorsque Jackson n'était pas là. D'autres familles qui se sont liées d'amitié avec Jackson au fil des ans ont toujours affirmé qu'il passait du temps avec toute la famille - frères et sœurs, parents et autres membres de la famille. Mensonge n° 24 : Neverland, l’endroit trop bien pour le quitter Le film se concentre sur les expériences traumatisantes de Robson et Safechuck à Neverland, le célèbre ranch de Michael Jackson. Mais jusqu'à leurs procès, Neverland n'était rien de moins que « merveilleux » et une « terre sacrée » à leurs yeux. Au fil des ans, Robson et Safechuck sont retournés continuellement à Neverland, que Jackson y soit ou non. Selon le témoignage de Robson, lui et sa famille s’y sont rendus au moins 40 fois en l'absence de Jackson. Lorsqu'il est interrogé sur Neverland dans les interviews, Robson est enthousiaste : "C'est comme Disneyland, c'est la meilleure chose au monde !". En 2008, Wade et sa femme Amanda ont tourné un film à Neverland et ont remercié Jackson dans le générique : "Nous tenons à remercier MJ de nous avoir permis d'utiliser sa terre sacrée". James Safechuck a également tourné une vidéo à Neverland. En fait, la plupart des photos qui apparaissent dans "Leaving Neverland" étaient des photos prises par Safechuck lors du tournage de son film en 1996. Robson aimait tellement Neverland qu'il a décidé de s’y marier avec Amanda. Il a demandé que la cérémonie de mariage ait lieu à cet endroit, dans la maison de Jackson. En mars 2019, l'assistante personnelle et nounou de Jackson, Grace Rwaramba, a révélé la demande étrange de Robson en plein cœur du procès de Jackson en 2005. Rwaramba se rappelle : « Je me souviens avoir répondu avec sévérité : 'Vous attendez-vous sérieusement à ce que je demande à Michael, en ce moment, pendant le procès, si vous pouvez utiliser le ranch pour le mariage de Wade ?' […] Pourquoi quelqu'un qui prétend avoir été agressé pendant plus de sept ans voudrait que l'un des événements les plus sacrés de sa vie se déroule sur la même propriété où les abus auraient eu lieu ? » Mensonge n° 25 : "Rien n’a fait surface qui remette en cause ce qu’ils ont dit" Si vous êtes arrivés jusqu'ici, ce mensonge devrait être assez évident. Le réalisateur de "Leaving Neverland", Dan Reed, a défendu les nombreux défauts de son film et a déclaré que ses recherches n'étaient rien de moins que parfaites : "Rien n'est apparu qui jette le moindre doute sur ce qu'ils m'ont dit et ce qu'il y a dans le film. Nous ne nous contentons pas de vous parler une fois. Nous vous parlons encore et encore et encore. Nous passons du temps avec vous. Je n'ai jamais entrevu quoi que ce soit qui m'ait fait soupçonner qu'ils étaient tout sauf véridiques." En réalité, Dan Reed a insisté pour ne parler qu'aux Robsons, aux Safechucks et aux "enquêteurs du parquet" de l'affaire de 2005, et c'est tout. Il a complètement ignoré les enfants qui ont des histoires différentes à raconter (y compris Culkin et Barnes, qu'il a faussement présentés comme des victimes), il a refusé de parler à la famille Jackson, aux avocats de la défense, aux travailleurs de Neverland et à quiconque pourrait valider l'histoire du point de vue de Jackson. Reed n'a même pas étudié les propres déclarations et dépositions de Robson et Safechuck dans leurs affaires en cours contre les sociétés Jackson, qui sont facilement accessibles à tous ceux qui souhaitent mener une enquête appropriée. Tous les facteurs susmentionnés auraient donné un résultat complètement différent, un documentaire professionnel, factuel et peut-être plus équilibré. "

ניקול ריצ'י והוריה, ליונל וברנדה ריצ'י, היו חברים קרובים של מייקל ג'קסון ומשפחתו. לא הרבה יודעים, אבל ריצ'י היתה בת הסנדקות של ג'קסון והתארחה בנוורלנד פעמים רבות. לאורך השנים משפחת ריצ'י יצאה להגנתו של ג'קסון מול התקשורת. נובמבר 2003 ניקול ריצ'י, תומכת בג'קסון נגד הטענות על התנהוגת מינית בלתי הולמת עם ילדים. בנושא הזה, היא סיפרה על הילדות שלה בחוות נוורלנד של ג'קסון, בה גם ישנה בחדר השינה של ג'קסון פעמים רבות. "כל החבורה ישנה באותו החדר. לא היה שם שום דבר מעבר למבוגר שרוצה להיות שוב ילד. אתם יודעים, פשוט נהנה מחברת הילדים. גדלתי איתו. ביליתי הרבה ערבים וימים שם. אני יכולה לדבר רק על עצמי - שום דבר לא קרה." ניקול הוסיפה שהיא לא היתה שותקת אם ג'קסון היה מנסה לעשות לה משהו "אני לא בן אדם שקט. אם משהו היה קורה, הייתי אומרת 'מי אתה?' ומספרת להורים שלי. אבל ההורים שלי מעולם לא השאירו אותי עם מישהו שהם חשבו שהוא מסוכן. מעולם לא היתה לי אף טענה, ואני אוהבת את מייקל". כיום ברנדה ריצ'י, אמה של ניקול, לוקחת חלק פעיל במלחמה נגד השקרים של התקשורת על ג'קסון, ובמיוחד נגד הסרט "לעזוב את נוורלנד". תגובתו של ליונל ריצ'י להאשמות של ווייד רובסון (2013): גם אחותה הצעירה של ניקול, סופיה ריצ'י (בתו של ליונל ריצ'י מנישואים שניים) שיתפה בראיון: "חוות נוורלנד היתה הדיסנילנד של [אנשי] בוורלי הילס. מייקל היה בן אדם ממש מתוק." מקורות: [1] https://www.realitytvworld.com/news/nicole-richie-defends-michael-jackson-while-paris-hilton-blows-off-letterman-2017.php [2]https://www.youtube.com/watch?v=zJPyBm1TYeo [3] https://www.dailymail.co.uk/tvshowbiz/article-6141423/Rock-royalty-Sofia-Richie-reveals-like-Michael-Jackson-godfather.html

Nicole Richie, daughter of singer Lionel Richie and Brenda Richie, was Michael Jackson's goddaughter. In 2003, she defended the star and shared her fond memories of Neverland. November 2003 Nicole, in particular, supported Jackson against the charges of improper sexual behavior with children. To that end, she offered tales of her own childhood romps at Jackson's Neverland Ranch, during which she often slept in Jackson's bedroom. "“You know, a group of us would all sleep in the same room,” she said. “It was like, absolutely nothing more than just…an adult kind of wanting to be a kid again. Just, you know, enjoying the company of children. I grew up with him. I have spent many evenings there and many days there." Noting that she could "only speak for myself," she still added "that absolutely nothing went on.” Nicole also said that she wouldn't have held her tongue had Jackson tried anything with her. "I'm not a quiet person,” she said. “If there was something going on, I'd be like 'who are you?’… and I'd tell my parents. But my parents would never put me in hands that they thought were dangerous. I never had any complaints, and you know, I love him.” Her parents, Lionel and Brenda Richie were close friends with Michael Jackson. Brenda takes an active part in the efforts to defend Michael Jackson on social media. Lionel Richie Reaction to Wade Robson's Allegations (2013) Nicole's younger sister, the famous model and fashion designer Sofia Richie (daughter of Lionel Richie and Diane Alexander) also shared her memories of Michael Jackson: "He was a really sweet guy. [Neverland Ranch] was the Disneyland of Beverly Hills." Sources: [1] https://www.realitytvworld.com/news/nicole-richie-defends-michael-jackson-while-paris-hilton-blows-off-letterman-2017.php [2] https://www.youtube.com/watch?v=zJPyBm1TYeo [3] https://www.dailymail.co.uk/tvshowbiz/article-6141423/Rock-royalty-Sofia-Richie-reveals-like-Michael-Jackson-godfather.html

ב-20 בדצמבר, 1993, מייקל ג'קסון היה נתון לחיפוש גופני משפיל (וכמעט חסר תקדים) שבו שוטרים הגיעו לביתו וצילמו תמונות וסרטונים של איבריו המוצנעים שלו מעשרות זוויות ותנוחות. הרשויות רצו להשוות בין התמונות לתיאור שהמתלונן נגדו, ג'ורדן צ'נדלר, מסר למשטרה על פניו כדי להוכיח את הטענות שלו בדבר הטרדה מינית לכאורה מצד ג'קסון. האם התיאור עלה בקנה אחד עם המציאות? תחילה, יש לציין את מה שאמור להיות מובן מאליו. העובדה שלא הוצא צו מעצר נגד ג'קסון מיד לאחר בדיקת הממצאים, כמו גם העובדה שבשני כינוסים של חבר מושבעים גדול (חבר מושבעים שחוקר את הממצאים והעדויות הקיימים ומחליט אם יש עילה להגיש כתב אישום) החליטו פעמיים שאין שמץ של ראייה שמקשרת את ג'קסון לפשע בו הוא מואשם, מצביעות על כך שהתיאור של ג'ורדן צ'נדלר את איברי מינו של מייקל ג'קסון היה שגוי ולא תאם את המציאות. זאת אומרת שלו היתה התאמה בין התיאור של צ'נדלר לבדיקות ולתמונות שנאספו בחיפוש הגופני, היה בכך עילה מספקת לעצור את ג'קסון ללא דיחוי וללא צורך במידע נוסף ואף להעמיד אותו לדין - מה שכמובן לא קרה. זהו ללא ספק אחד החורים בעלילה שהתובע המחוזי טום סנדון, הצ'נדלרים והתקשורת ניסו לטייח לאורך זמן. למרות שהתשובה לשאלה "האם התיאור התאים?" היא תשובה פשוטה וחד משמעית של "כן" או "לא", מתנגדיו ויריביו של ג'קסון ניסו לספק הסברים מרושלים ולהשאיר את הנושא מעורפל ככל הניתן. הדיווחים הראשונים לאחר החיפוש הגופני בינואר 1994 (בסוכנות הידיעות Reuters ובעיתון USA Today) מצטטים מקורות בכירים מרשויות החוק שהצהירו שהתיאור של הנער לא התאים לתצלומים של איברי המין של ג'קסון. הטענה שהתצלומים התאימו לתיאור הופצו בתקשורת רק בשלב מאוחר יותר – אחרי ראיון של טום סנדון אצל מורין אורת' בעיתון Vanity Fair בשנת 1995, בו הוא טען שהתצלומים התאימו לתיאור של ג'ורדן. סנדון ידבוק בנרטיב הזה גם בהמשך במשפט של ג'קסון בשנת 2005. אך האמירות של סנדון בריאיון נסתרות לחלוטין בבית המשפט כשנה וחצי לפני כן. כאשר אימו של מייקל ג'קסון נקראה להעיד מול חבר המושבעים הגדול של לוס אנג'לס, באביב 1994, החוקרים ביקשו לדעת אם בנה שינה את המראה של איבריו המיניים. ב-16 במרץ, 1994, לוס אנג'לס טיימס דיווחו על הדיון: "אימו של ג'קסון התראיינה לעיתים קרובות והופיעה בתקשורת כדי להגן על בנה, אבל מקורות קרובים לחקירה מדווחים שהיא כנראה תישאל על המראה הגופני של בנה. החוקרים מנסים לקבוע אם ג'קסון עשה משהו בגופו כדי לשנות את המראה שלו כדי שלא יתאים לתיאור שניתן להם מהקורבן לכאורה, שחגג 14 בינואר האחרון". כלומר החוקרים ואנשיו של סנדון היו נחושים להסביר כיצד התיאור של ג'ורדן לא תואם את המציאות ופנו בנואשות לאמא של ג'קסון בניסיון למצוא לכך תשובה. זאת לא היתה הפעם הראשונה או האחרונה שסנדון הציג בתקשורת מידע באופן מעוות או כוזב. בספטמבר 1994 למשל הוא הצהיר במסיבת עיתונאים שהוא מצא מתלונן נוסף – ברט בארנס, זאת למרות שבארנס מעולם לא טען שג'קסון הטריד אותו והוא ממשיך להעיד לטובתו עד ליום זה. ב-25 במאי, 2005, כשבוע לפני שהסתיים המשפט של מייקל ג'קסון (שנמשך ארבעה חודשים), סנדון ניסה להציג את התיאור והשרטוט של ג'ורדן כראייה בבית המשפט, יחד עם התצלומים של איברי המין של ג'קסון. בעתירה לבית המשפט הוא טען: "התמונות מראות כתם על הצד הימני של הפין של הנאשם, בערך במקום היחסי שבו נמצא כתם קטן בשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר של הפין הזקוף של הנאשם. אני מאמין שהבדלי הצבע שצ'נדלר זיהה בשרטוט שלו זה לא משהו שהוא היה יכול לנחש, או היה יכול לראות בטעות. אני מאמין שהייצוג הגראפי של האזור המוכתם של הפין של הנאשם, נתמכות באופן ניכר על ידי התמונות שצולמו על ידי חוקרי משטרת סנטה ברברה לאחר מכן ... המידע שג'ורדן צ'נדלר מסר ב-1 בדצמבר, 1993, הוא רלוונטי מכיוון שהוא היה יכול לדעת אותו רק מתוך היכרות קרובה ואינטימית עם הנאשם". אותו כתם קטן הוא הדבר היחיד שמוזכר בעתירה של סנדון – אין התייחסות לשום מאפיין או סממן אחר בתיאור או השרטוט של צ'נדלר או בתמונות. זאת מכיוון שמכל התיאורים הוא לא הצליח למצוא דבר מעבר לכתם אחד שלכאורה "התאים" (לפי הערכתו האישית של סנדון) וגם אז זה היה רק "בערך" ו"במקום היחסי". תזמון העתירה של סנדון, שהוגשה כמהלך של הרגע האחרון שבוע לפני שנגמר המשפט, גורם לה להראות כניסיון נואש להסית את חבר המושבעים לאחר שהטענות של משפחת ארוויזו וההאשמות על "פשעים קודמים" הופרכו. לאור העובדה שג'ורדן צ'נדלר סירב להעיד בשנת 2005 (ומכאן שלא היה נתון לחקירה נגדית), הסיכוי שהשופט רודני מלוויל היה מאפשר להציג את התיאור והתמונות היה קלוש ממילא, והוא אכן לא איפשר זאת. דוקטור ריצ'רד סטריק, הרופא (דרמטולוג - מומחה לעור) שנכח בזמן החיפוש הגופני מטעם הרשויות, ציין בראיון לפוקס ניוז (Fox News) באוקטובר 2009 שהוא לא הגיע למסקנה שיש התאמה אלא שמישהו אחר אמר לו שהיתה התאמה: "איברי המין היו מוכתמים באופן מוזר בעור בהיר ועור כהה. נאמר לי לאחר מכן שהתצהיר והתמונות שצולמו לחלוטין התאימו למה שהילד תיאר". מדבריו של דוקטור סטריק עולה כי הוא לא ראה את התיאורים והשרטוטים של ג'ורדן צ'נדלר, ורק אמרו לו שהיתה התאמה. זה בהחלט תמוה: כמומחה הרפואי שהועסק על ידי הרשויות בשביל שיהיה נוכח בחיפוש הגופני, היה סביר להניח שיבקשו ממנו לתת את חוות דעתו ולקבוע אם יש התאמה. לא ידוע מי אמר לדוקטור סטריק שהיתה התאמה, אך כל הטענות הקשורות בנושא מצביעות על כך שסנדון הוא המקור. עם זאת, סנדון לא יכול להראות כמקור בלתי משוחד בהתחשב בעובדה שהוא עסק במרדף אינטנסיבי אחר ג'קסון במשך עשור שלם. במשפט נגד ג'קסון בשנת 2005, לדוגמה, הוא העלה טענות רבות שהופרכו בבית המשפט – לעיתים קרובות על ידי עדים שהוא זימן בעצמו. ב-6 בינואר, 2005, זמן קצר לפני שהתחיל המשפט של ג'קסון, האתר The Smoking Gun, שככל הנראה היה מקורב לתביעה, פרסם סיקור של תצהיר של סגנית השריף של סנטה ברברה, דבורה לינדן ש"הוגש בשנת 1993 כדי לוודא את קבלת האישור המשפטי לצלם את האזורים המוצנעים של ג'קסון". על פי סיקור התצהיר של לינדן: "בעוד הבלשים של משטרת לוס אנג'לס חוקרים את טענותיו, צ'נדלר מסר להם מיפוי של הגאוגרפיה של אזור החלציים של ג'קסון, אשר, לדבריו, כלל 'כתמים' יחודיים על ישבנו ואחד על הפין שלו, 'בצבע בהיר כמו צבע הפנים שלו'. המידע שמסר הנער היה כל כך מפורט שהוא אפילו הצביע היכן הכתם נמצא כשהפין של ג'קסון היה במצב של זקפה, האורך של שיער הערווה של הכוכב, ושהוא היה נימול". אם זה אכן מה שג'ורדן אמר, התצהיר שלו אולי "מפורט", אך הוא בהחלט לא מדויק. על פי דוח הנתיחה של מייקל ג'קסון (ששוחרר לציבור בתחילת 2010) ידוע כי ג'קסון לא היה נימול. שגיאה מסוג זה יכולה להתקבל על הדעת כאשר מישהו מנסה לנחש אם גבר אמריקאי מסוים הוא נימול או לא. הניחוש היותר סביר הוא נימול, מכיוון שמרבית הגברים האמריקאים הם נימולים, ללא קשר לדת, במיוחד בדור של ג'קסון (שנולד בשנות החמישים). יש לציין שאביו של ג'ורדן, אוון צ'נדלר, היה יהודי ורוב הסיכויים ג'ורדן עצמו הוא נימול. אך מייקל ג'קסון לא היה. (אחרי שדוח הנתיחה של ג'קסון פורסם, הכתבה המקורית נמחקה לחלוטין מארכיון האתר The Smoking Gun. עם זאת, עדיין ניתן למצוא אותה באתר Wayback Machine אשר מתמחה בשמירת מאמרים ואתרים ישנים.) ומה לגבי השרטוט שמפורסם ברשת? בספר “Michael Jackson Was My Lover” של ויקטור גטיירז, נכללו מספר מסמכים שככל הנראה נמסרו לגטיירז על ידי משפחת צ'נדלר או על ידי עוזרת הבית של המשפחה, נורמה סלינס. בין המסמכים נמצא גם שרטוט שלטענת גטיירז ג'ורדן נתן לאביו. על השרטוט נכתב התאריך 24 באוקטובר, 1993. סביר להניח שזהו לא השרטוט שג'ורדן צייר בדצמבר, אך נראה שזאת סוג של טיוטה או תרגול מודרך לקראתו. על גבי השרטוט ניתן לראות הערות של "כתמים ורודים-חומים-לא לבנים אלא עור ורוד כמו של פרה". בראש הדף "מייק נימול / שיער ערווה קצר", באמצע כתוב "סירחון של שמן גוף" ומתחת לזה "כתם חום על הישב ן/ בצד שמאל של הישבן" ולמטה "קרם הבהרה / *אורייטה". בריבוע קטן בצד ימין אפשר לראות "התאוריה שלי: ישבן מוכתם, גוונים של חום – אז, איך מ"ג (?), פ. ו. / תהיה בררן / *אורייטה הבהרה". *אורייטה מרדוק היתה עוזרת אישית שג'קסון פיטר בשנת 1992 ומאוחר יותר תבעה אותו על פיטורין לא הוגנים. מרדוק כבר לא עבדה אצל ג'קסון שהוא נפגש עם משפחת צ'נדלר. מדוע ג'ורדן צ'נדלר מזכיר אותה כשהוא מתאר את האיברים המוצנעים של ג'קסון? שאר המלל בשרטוט מציג מעין פנטזיה מפורטת של מעשים מיניים הקשורים בברט בארנס. בארנס מאז ומעולם הדגיש והצהיר שג'קסון מעולם לא הטריד אותו או נגע בו בצורה כזו או אחרת. בשנת 2005 בארנס העיד לטובת ג'קסון ואמר שהוא "כועס נורא" על הרמיזות שג'קסון נגע בו או התעלל בו מינית. גם הפעם השרטוט שהגיע מבית משפחת צ'נדלר, בדומה לתצהיר של לינדן בסיקור של The Smoking Gun, מציג את איבר המין של ג'קסון כנימול אך, כאמור לעיל, ג'קסון למעשה לא היה נימול. בשנת 2005 אותו שרטוט הופץ בתקשורת ובאינטרנט, רק בגרסה שעברה עריכה. לא ברור מי ערך את השרטוט, אבל הטקסט על ברט בארנס והטענה שג'קסון היה נימול נמחקו: הטענה היא שג'ורדן צ'נדלר צייר את השרטוט הנ"ל, אז אנחנו אמורים להאמין שאלו מילים של נער בן 13. אך אם נסתכל על הניסוח ועל ההוראות שנכתבו ("תהיה בררן") ומשפטים שמתחילים ב"התאוריה שלי היא..." נראה יותר כמו סיעור מוחין של השערות וניחושים לגבי איברי המין של ג'קסון. אם ג'ורדן כביכול ראה את איבר המין של ג'קסון וידע בדיוק איך זה נראה, למה הוא – או מקורביו – צריכים לפתח תאוריה על דף? ההסברים של התקשורת ומשפחת צ'נדלר העובדה שהתיאור והשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר למשטרה לא תאם את המציאות הותירה את התקשורת במבוכה גדולה. עיתונאים מסוימים, שצודדו בתביעה נגד ג'קסון, ניסו לתרץ את התיאור הכושל בכך שג'ורדן לא הבחין בהבדל בין איבר מין ערל לבין איבר מין נימול במצב של זקפה מלאה. עם זאת, ההאשמות המפורטות של ג'ורדן צ'נדלר לא מדברות רק על מקרה אחד של הטרדה לכאורה בו הוא ראה לרגע את איבר המין של ג'קסון. ההאשמות המפורטות מציינות מגע מיני והטרדות חוזרות ונשנות, הוא טוען שהם כביכול ראו אחד את השני בעירום פעמים רבות (גם במקלחת), מקרים של אוננות אחד מול השני ואחד לשני בערך עשר פעמים. דוד של ג'ורדן, ריי צ'נדלר, טוען בספרו "All That Glitters" שהאחיין שלו ראה את איברי המין של ג'קסון פעמים רבות "מכל זווית אפשרית": "הבעיה היא לא הזיכרון של ג'ורדי: הוא ראה את איברי המין של מייקל כל כך הרבה פעמים מכל זווית אפשרית שהיתה לו תמונה מדויקת בראשו. הבעיה היתה הניסיון להסביר את כל הפרטים" [עמ' 210]. אם הטענה של ריי צ'נדלר היתה נכונה, ג'ורדן צ'נדלר לחלוטין היה יכול להבחין בעובדה שג'קסון לא היה נימול – אך התיאור שלו היה לגמרי שגוי. יש לציין שג'ורדן ככל הנראה מסר שני תיאורים שונים. בספר של ריי צ'נדלר נכתב כי היה תיאור אחד שנמסר במשרד התובע המחוזי בספטמבר (ללורן וויס, סגנית התובע המחוזי של לוס אנג'לס) ותיאור נוסף בדצמבר – ללארי פלדמן, עורך הדין של ג'ורדן בתביעה האזרחית. ריי צ'נדלר טוען בספרו: "לקח לג'ורדן מספר שעות למסור תיאור שפלדמן היה יכול להבין. היו הרבה סימנים וכתמים ייחודיים על איבריו המוצנעים של מייקל, והיה קשה לילד להסביר איפה הם נמצאים, מה הגודל שלהם ובאיזו צורה הם. הבעיה היא לא הזיכרון של ג'ורדי: הוא ראה את איברי המין של מייקל כל כך הרבה פעמים מכל זווית אפשרית שהיתה לו תמונה מדויקת בראשו. הבעיה היתה הניסיון להסביר את כל הפרטים. אבל הם לחצו על זה ולבסוף הגיעו לתיאור שהתברר כמותאם לתמונות שצולמו על ידי הרשויות של סנטה ברברה כמה ימים לאחר מכן" [עמ' 210]. כמו הרבה אחרים, גם ריי צ'נדלר מסתמך בעצם על ריאיון של סנדון אצל מורין אורת', בו סנדון אומר שהתיאור שהם "בסופו של דבר הגיעו אליו" הוא מדויק. אף אחד מהצדדים לא הסביר מדוע היה צורך בתיאור נוסף אם כבר היה בידם תיאור מפורט מספטמבר. ניתן לראות שריי צ'נדלר מדבר על "הרבה סימנים וכתמים ייחודיים" שג'ורדן תיאר, אבל בעתירה של סנדון בשנת 2005, מזכיר כתם אחד בלבד שהיה "בערך במקום היחסי שבו נמצא כתם קטן" בשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר. מה קרה לשאר הפרטים בתיאור? ולמרות מצג השווא של משפחת צ'נדלר, ידוע שהם דרשו למנוע את השימוש בתצלומים כראייה בבית המשפט. בינואר 1993 לארי פלדמן, עורך הדין האזרחי שייצג את ג'ורדן צ'נדלר, הגיש בקשה רב-ברירתית לבית המשפט. העיתון "לוס אנג'לס טיימס" דיווח ב-5 בינואר 1994: "פלדמן אמר שהוא הגיש לבית המשפט בקשה שהיא 'רב בררתית': על ג'קסון למסור להם את התצלומים של המשטרה, להסכים לחיפוש גופני נוסף, או שעל בית המשפט לפסול את השימוש בתצלומים כראיה." עורך הדין של ג'ורדן צ'נדלר למעשה קיווה לפסול את התמונות כראייה. פלדמן אמר שהוא הגיש את הבקשה הזאת כי עורכי הדין של ג'קסון ומשרד התובע המחוזי סירבו למסור לו את התצלומים. היה הגיוני לחשוב שמכיוון שעורך הדין בטוח שהלקוח שלו דובר אמת, הוא גם יהיה סמוך שהתצלומים לא יפגעו בתיק שלו – אלא יעזרו לו וישמשו כראייה תומכת להאשמות של ג'ורדן. פלדמן היה אמור להתעקש על כך שהתצלומים יוצגו בבית המשפט, אך במקום זאת הוא בחר להיאבק בשימוש בתצלומים. הבקשה של פלדמן מוכיחה שאין אמת בטענה שג'קסון הגיע להסדר עם המשפחה מכיוון שהתמונות התאימו לתיאור של ג'ורדן. היה זה הצד של משפחת צ'נדלר שדרש לחסום את השימוש בתצלומים בתביעה האזרחית. התיאור והשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר הם לא יותר מניחוש מושכל. מושכל מכיוון שג'ורדן והמשפחה שלו ידעו שג'קסון סבל ממחלת עור בשם ויטיליגו. מייקל ג'קסון הצהיר על כך בפני העולם בריאיון שלו עם אופרה ווינפרי בפברואר 1993. מקורבים לג'קסון יכלו לראות את הכתמים על הפנים, הזרועות והידיים שלו. אחד האזורים שהכי מושפעים מהמחלה הוא אזור איברי המין. ריי צ'נדלר מתאר בספרו מקרה שלכאורה קרה בסוף השבוע של ה-28 במאי, 1993, כשג'קסון ביקר בביתו של אביו של ג'ורדן, אוון צ'נדלר. לדברי ריי צ'נדלר, אוון נתן לג'קסון משככי כאבים על ידי זריקה בישבן, כך שככל הנראה אוון צ'נדלר ידע איך הישבן של ג'קסון נראה [עמ' 47]. מעבר לזה, הצ'נדלרים רק היו צריכים לדעת שג'קסון סובל מויטיליגו ומכאן להבין שסביר להניח שגם איבריו המוצנעים של ג'קסון הושפעו מהמחלה. (ואם אוון צ'נדלר אכן הזריק לג'קסון משככי כאבים בישבן במאי 1993, אולי זה יסביר את ההערות על השרטוט מאוקטובר 1993: "התאוריה שלי: / ישבן עם כתמים בגוון חום / אז איך הפ. של מייקל ג'קסון? תהיה בררן/ ההבהרה של אורייטה"). חודש לפני שהמשטרה ביצעה בג'קסון את החיפוש הגופני, אן גרהרט מהעיתון Reuters UK העירה: "זה נראה שכל אופורטוניסט שיכול לבטא את השם ויטיליגו, המחלה המנומרת שג'קסון חשף בפני אופרה, יכול לנחש שאיבר המין שלו מושפע גם הוא ורוב הסיכויים שהניחוש הזה יהיה נכון". למשפחת צ'נדלר לא היתה בעיה לעסוק בניחושים, במיוחד לאור העובדה שלא היה להם מה להפסיד. גם בעיני הרשויות (בייחוד בעיני סנדון ולורן וויס) בין אם התיאור היה נכון ובין אם לא, הם היו מוצאים דרך להטות את זה לטובתם. עובדה זו עולה גם מהשיחה הבאה בין אוון צ'נדלר לעורך הדין לארי פלדמן שייצג את ג'ורדן בתביעה הכספית, מה-25 בנובמבר, 1993, אשר צוטטה בספר של ריי צ'נדלר, “All That Glitters”: לארי פלדמן: "אה כן, לורן וויס* אמרה לי היום שהמחלה הזאת שיש למייקל, ויטיליגו, יכולה לשנות כל מקום שתסתכל עליו, ככה שכל מה שג'ורדי אומר לא רלוונטי. זה יכול להשתנות מהר עם המחלה הזאת". אוון צ'נדלר: "זה חרא, נראה שיש לאנשים האלה תשובה לכל דבר". פלדמן: "לא, זה טוב לנו!" צ'נדלר: "למה?" פלדמן: "כי אם הוא צודק, הוא צודק. ואם הוא טועה, יש לנו הסבר!" צ'נדלר: "חה!" פלדמן: "כן, כך או כך אנחנו לא יכולים להפסיד." צ'נדלר: "זה ממש טוב." פלדמן:"טוב?! זה מעולה! תמשיך לעבוד בשיניים, אני זה שעובד עם החוק!" [עמ' 202-203] *לורן וויס, היא אותה סגנית התובע המחוזי שג'ורדן צ'נדלר מסר לה את התיאור המקורי שלו בספטמבר. וויס היתה סגנית התובע המחוזי בלוס אנג'לס באותו זמן. בספר של ריי צ'נדלר היא מתוארת כ"חברה טובה" של ריצ'רד הירש, עורך הדין שייצג את אוון צ'נדלר מול התלונה של ג'קסון נגד אוון צ'נדלר בגין סחיטה [עמ' 165]. בפרק על הפגישה של ג'ורדן צ'נדלר עם לארי פלדמן ב-14 בדצמבר (בה צ'נדלר מסר לפלדמן את התיאור השני), ריי צ'נדלר כותב בספרו: "בספטמבר, ג'ורדי מסר לתובע המחוזי תיאור מפורט של הפין והאשכים של מייקל. פלדמן היה מודע לזה, אבל טרם דיבר על זה עם הלקוח הצעיר שלו. אם התיאור מתאים לתמונות של המשטרה, זה יהיה עוד קש אחד ענק על גב הגמל של ההגנה של מייקל. והגמל המסכן גם ככה כבר עקום. מן הצד השני, זה ידוע מבחינה רפואית שכתמים של ויטיליגו נתונים לשינוי. אז אם התיאור של ג'ורדי היה שגוי, לארי היה יכול להגיד שהכתמים זזו בחודשים האחרונים. בכל מקרה שלא יהיה, התיק של לארי היה חזק כסלע והוא לא היה צריך את זה. אבל מכיוון שהתובע המחוזי עשה מזה כזה עניין גדול, לארי היה חייב לדעת בוודאות מה בדיוק ג'ורדי ראה" [עמ' 206]. (לטענת משפחת צ'נדלר, ההטרדה המינית לכאורה קרתה באפריל-יוני 1993. החיפוש הגופני של המשטרה היה בסוף דצמבר 1993.) \ הצ'נדלרים השתמשו בציניות במחלת העור של מייקל ג'קסון וקיוו שהכל ישחק לטובתם. הם הכינו לעצמם תירוצים מראש כדי שיסבירו למה התיאור של ג'ורדן לא מתאים לתמונות. עם זאת, סנדון והצ'נדלרים שכחו להכיר בעובדה שאם כתמי הויטיליגו של ג'קסון נתונים לשינוי, הם באותה מידה לא יכולים להיות הוכחה נגד ג'קסון, במיוחד כאשר הצ'נדלרים טעו לגמרי גם לגבי העובדה שג'קסון לא היה נימול. ניכר שגם הצ'נדלרים וגם סנדון ניסו לאחוז במקל משני קצותיו: אם היתה השערה שאולי קצת הזכירה את אחד הכתמים (לפחות לדעתו של סנדון) – אפשר להשתמש בזה נגד ג'קסון. זאת בעוד הם בחרו להתעלם מכל שאר התיאורים שהתבררו כשגויים לחלוטין, או ניסו להסביר את הטעויות בכך שכתמי הויטיליגו של ג'קסון "עשויים להשתנות בכל עת". כפי שאמר לארי פלדמן: "כך או כך אנחנו לא יכולים להפסיד". לקריאה נוספת - פרשת 1993: משפחת צ'נדלר מייקל ג'קסון וצבע עורו מקורות [1] Plaintiff’s motion to admit evidence that Jordan Chandler had knowledge of, and accurately described Defendant’s distinctively-blemished lower torso and penis in 1994; Declaration of Thomas W. Sneddon, Jr; Memorandum of points and authorities (May 25, 2005) http://www.sbscpublicaccess.org/docs/ctdocs/052505pltmotchandler.pdf [2] Maureen Orth – The Jackson Jive (Vanity Fair, September 1995) [3] Craig Rivera’s interview with Dr. Richard Strick (Fox News, October 2009) http://www.youtube.com/watch?v=gHrJTrgKR1o [4] LOS ANGELES : Boy’s Lawyer Seeks Photos of Michael Jackson’s Body (Los Angeles Times, January 5, 1994) http://articles.latimes.com/1994-01-05/local/me-8514_1_michael-jackson [5] Jim Newton – Grand Jury Calls Michael Jackson’s Mother to Testify (Los Angeles Times, March 16, 1994) http://articles.latimes.com/1994-03-16/local/me-34715_1_grand-jury [6] The case against Michael Jackson – The Telltale “Splotch” (January 6, 2005) After Jackson’s autopsy had been released to the public (which among others stated that the singer was not circumcised) The Smoking Gun deleted the article from their website. For a secondary source see: http://web.archive.org/web/20090630025648/http://www.thesmokinggun.com/michaeljackson/010605jacksonsplotch.html [7] Michael Jackson’s autopsy report as released in 2010 http://www.autopsyfiles.org/reports/Celebs/jackson,%20michael_report.pdf (page 18) [8] Cat Saunders – Circumcision in America (originally published in The New Times in October 2001) http://www.drcat.org/articles_interviews/html/firstcut.html [9] Raymond Chandler – All That Glitters: The Crime and the Cover-Up (Windsong Press Ltd, September, 2004) [10] Vitiligo Skin Disorder http://www.curevitiligooil.com/Vitiligo-Skin-Disorder.html [11] Victor Gutierrez – Michael Jackson Was My Lover (Alamo Square Dist Inc, 1996) [12] Brett Barnes’ testimony at Michael Jackson’s 2005 trial (May 5, 2005) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2016/12/court-transcripts.zip [13] Dr. Richard Gardner’s interview with Jordan Chandler as leaked in February 2003 https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2016/12/j-chandler-gardner-interview.pdf [14] Ann Gerhart (Reuters UK, November 16, 1993) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2016/12/reuters-uk-november-1993-vitiligo.png

"אם מייקל ג'קסון היה חף מפשע, למה הוא שילם לילד הראשון מחוץ לכותלי בית המשפט?" - זוהי שאלה שנשאלת רבות בנוגע להאשמות הראשונות נגד מייקל ג'קסון בגין הטרדות מיניות. על מנת להבין את הסיבות האפשריות, עלינו לקחת בחשבון את הנסיבות המשפטיות שקדמו להסדר. בפרק זה נחקור את השאלות העולות מהפרשה: למה מייקל ג'קסון שילם למשפחה? מי הצד שרצה להגיע להסדר כספי? מי רצה לקדם את המשפט הפלילי ומי ניסה להמנע ממנו? בחודש אוגוסט 1993, לאחר שג'קסון סרב לדרישות הכספיות של אוון צ'נדלר ובשיאו של מאבק משמורת של בני המשפחה, האב מחליט לקחת את בנו אל ד"ר מת'יס אברמס כדי שהפסיכולוג יגיש דוח על הטרדה מינית לרשויות מבלי שאוון צ'נדלר יצטרך לשאת באחריות על ההאשמות. ב-14 בספטמבר, 1993, עורך הדין של משפחת צ'נדלר מגיש תביעה אזרחית מייקל ג'קסון בגין תקיפה מינית, תקיפה, פיתוי, התנהגות לא ראויה, גרימת עגמת נפש באופן מכוון, מרמה ורשלנות. מאותו הרגע התקיימו נגד מייקל ג'קסון שני הליכים משפטיים נפרדים: הליך פלילי והליך אזרחי. במערכת המשפט האמריקאית קיימים שני סוגים של הליכים אשר מתקיימים תחת מערכות נפרדות וחוקים שונים. ההליך האזרחי הוא תביעה כספית, בין אנשים פרטיים או חברות, בגין נזקים, חובות וכו'. ההליך אזרחי אינו מערב חקירה של הרשויות ומסתיים בפיצויים כספיים. הליך פלילי הוא הליך בו אדם נחקר בגין עבירה פלילית ומובא בפני שופט ע"י הרשויות (המשטרה, תביעה מחוזית וכו'). כאשר אדם נמצא אשם במשפט פלילי, הוא ירצה את העונש במאסר בהתאם לחומרת העבירה. בין החודשים ספטמבר 1993 לינואר 1994, עורכי הדין של ג'קסון ועורך הדין האזרחי שייצג את משפחת צ'נדלר, לארי פלדמן, לא הסכימו לגבי סדר ההליכים ואיזה מההליכים צריך להגיע קודם לבית המשפט. עורכי הדין של ג'קסון רצו שהמשפט הפלילי יתקיים לפני התביעה הכספית. במשך חודשים הגישו עתירות לבית המשפט שיאפשר את קיום המשפט הפלילי לפני התביעה האזרחית, אך שופט התביעה האזרחית סרב לדחות את התביעה למועד מאוחר יותר. ההחלטה של השופט האזרחי לשלול את הבקשה של עורכי הדין של ג'קסון, הובילה אותם בסופו של דבר לחתימה על הסדר בנוגע לתביעה האזרחית. בשנת 2005, דוד של ג'ורדן, ריי צ'נדלר, כותב מאמר באתר שלו (atgbook.net, שכבר אינו פעיל) בו הוא מסביר שעורכי הדין של ג'קסון ניסו לדחות את התביעה האזרחית למועד מאוחר יותר. לטענת צ'נדלר, עורכי הדין של ג'קסון רצו לדחות את התביעה בשש שנים, עד שיחול על ההאשמות חוק התיישנות – ובכך למנוע את ההליכים האזרחיים. אך זוהי אמרה מסולפת ומטעה. עורכי הדין של ג'קסון ניסו למעשה לגרום לכך שהמשפט הפלילי נגד ג'קסון יתקיים לפני המשפט האזרחי. הם לא פעלו נגד ההליכים הפליליים אלא ניסו להגיע למצב בו ההליכים הפליליים יגיעו לדיון בבית המשפט לפני כל הליך אחר. הסיבה לבקשה של עורכי הדין של ג'קסון לקיים את המשפט הפלילי לפני התביעה האזרחית ברורה: אם התביעה האזרחית הייתה מתקיימת לפני המשפט הפלילי, התובעים במשפט הפלילי (התובע המחוזי) היו עוקבים אחר המתרחש בהליך האזרחי, לומדים את אסטרטגיית ההגנה ומשנים את הטיעונים בכתב האישום בהתאם. מצב כזה היה נותן לתובעים יתרון משמעותי מבחינה משפטית, מצב שפוגע משמעותית ובאופן ישיר בזכות של מייקל ג'קסון להליך הוגן. חשוב לציין שבהליכים של תביעה אזרחית חלים חוקים שונים מבהליכים פליליים. רף חובת ההוכחה משתנה וחוקי קבילות של ראיות הם פחות מחמירים מחוקי משפט פלילי. למשל, בתביעה אזרחית ניתן להציג עדות מפי השמועה כראייה (עדות שלא מגיעה מפי העד עצמו, או מניסיונו האישי, אלא ממידע שקיבל מאדם אחר). במשפט הפלילי עדות מפי השמועה אינה קבילה. כמו כן, לפי החוקה האמריקאית, הנאשם במשפט פלילי יכול לבחור שלא להעיד מבלי שיהיו לכך השלכות על השיפוט, בעוד במשפט אזרחי, אי מתן הצהרה יכול להשפיע כנגד הנאשם. מכאן שהתביעה במשפט הפלילי הייתה יכולה להשתמש בעדות שנתן הנתבע במשפט האזרחי, להציג אותה במשפט הפלילי ולשנות את קו התביעה בהתאם לנאמר בה. עורכי הדין של ג'קסון שמשפט אזרחי כרוך בהרבה יותר סיכונים מבחינת הנתבע, גם כאשר הנתבע חף מפשע. הם גם לקחו בחשבון שהפסד בתביעה אזרחית יכול להביא להטיית חבר המושבעים במשפט פלילי. מבחינת החוק, ישנם תקדימים רבים שבהם הליכים אזרחיים הוקפאו כדי לאפשר למשפט פלילי להתקיים לפניכן, תוך כדי שמירה על זכות הנאשם למשפט הוגן וכדי למנוע מצב שבו נפגעת זכות זו. למשל בפסיקה הזאת: "כאשר הליכים פליליים ואזרחיים מתקיימים בנוגע לאותו פרוטוקול, לנאשם יש זכות להשהות את שלב הגילוי המוקדם ואת התביעה האזרחית עד אשר ההליך הפלילי נפתר לחלוטין" [4; עמודים 116-117]. עם זאת, בתיק נגד מייקל ג'קסון, כל ניסיון של עורכי הדין להשהות את ההליכים האזרחיים נפסלו על ידי שופט בית המשפט העליון, דיויד מ. רות'מן. ככל הנראה, הגיל של ג'ורדן היה הקלף המנצח במקרה הזה. ג'רלדין יוז (שהיתה המזכירה המשפטית של ברי רות'מן שייצג את הצ'נדלרים לפני לארי פלדמן) כתבה בספרה "Redemption": "מייקל ג'קסון הפסיד ארבע בקשות משפטיות. מבחינה חוקית, זה היה ברור שמאזני הצדק לא פעלו לטובת מייקל ג'קסון. במקום זאת, הם פעלו בכבדות לטובת הילד בן השלוש עשרה. עורכי הדין של ג'קסון החילו חוקים תקדימיים שחלו על תיקי תקיפה מינית זהים. הפסיקה בתיק Pacers Inc. v. Superior Court קבעה באופן מפורט שכאשר לא מקפיאים תביעות אזרחיות בזמן שמתקיימת חקירה פלילית, זוהי פלישה ופגיעה בזכויות הנאשם על פי החוקה. הקלף המנצח של פלדמן היה 'זיכרון של ילד נמצא בהתפתחות' ושאין לילדים אפשרות 'לזכור כמו מבוגרים'. החוק שהוא ציטט חל לגבי ילדים קטנים המתקשים להיזכר בפרטים זמן רב אחרי שנפגעו ו/או עדים לפשע. התיק הזה, לעומת זאת, היה לגבי ילד בן 13, שבזמן קצר היה מגיע לגיל 14." [4; עמוד 124] פלדמן השתמש בסיבה הנ"ל כאשר הגיש בקשה למשפט עם עדיפות לגבי התביעה האזרחית: "זוהי בקשה מיוחדת להביא את התביעה מול בית משפט בתוך 120 יום מהרגע שהבקשה מתקבלת" [2; עמוד 121]. בהקשר הזה, יוז כותבת: "מר פלדמן הגיש הצהרה מפי ד"ר אוון צ'נדלר כדי לתמוך בבקשה למשפט עם עדיפות שכלל טענה אחת: הילד מתחת לגיל 14. וזהו זה! ד"ר צ'נדלר לא טען שום דבר אחר בהצהרה שלו, שנכתב תחת שבועה כהצהרת אמת. בכל שנות הקריירה המשפטית שלי מעולם לא ראיתי הצהרה כל כך קצרה כמו זו בנוגע לתיק חשוב. נותן ההצהרה בדרך כלל נותן מספר עובדות, במיוחד כשמדובר על תיק עם חשיבות גבוהה כמו זה. בהצהרות כאלה כותבים שכל העובדות המצוינות הן אמתיות ונכונות, ושנותן ההצהרה מוכן להעיד תחת שבועה, ואם ישקרו הם יועמדו לדין בגין מתן עדות שקר. האם זה אפשרי שהאינפורמציה שד"ר צ'נדלר הכניס להצהרה שלו היא האינפורמציה היחידה שהוא היה יכול להעיד לגביה תחת שבועה כשהוא יכול להיענש על עדות שקר?" [4; עמוד 122]. תחת תנאים כה מוטים, ג'קסון ועורכי הדין שלו היו עלולים למצוא עצמם במצב שבו הם צריכים להגן על ג'קסון בשתי חזיתות בו זמנית: בתיק אזרחי ובתיק פלילי. בנוסף לזה, הם היו צריכים להתכונן לתביעה אזרחית בתוך 120 יום, בעוד המשטרה החרימה את כל המסמכים והראיות של ג'קסון לטובת ההליכים הפליליים, וסירבה לספק עותקים או אפילו רשימה של מה הם לקחו. "משרד התובע המחוזי, בבירכת בית המשפט, פגע בזכויותיו החוקתיות של ג'קסון. בית המשפט נטה לטובת הילד בן ה-13" [4; עמוד 133]. אחרי שכל הבקשות לדחות את התביעה האזרחית אחרי המשפט הפלילי נשללו, צוות עורכי הדין של ג'קסון מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן. תחילת המשפט האזרחי נקבעה לחודש מרץ, 1994. במסמכי הבקשות המשפטיות שהוגשו לבית המשפט ע"י משפחת צ'נדלר, הואשמו ג'קסון ועורכי דינו בכך שהם מפעילים "טקטיקות לעיכוב הליכים", אבל הם ידעו ש"הטקטיקות" האלה היו בשביל להביא את ההליכים המשפטיים לבית משפט לפני ההליכים האזרחיים. בספר של הדוד ריי צ'נדלר (“All That Glitters”) הוא מצטט שיחה בין אבא של ג'ורדן, אוון צ'נדלר ועורך הדין פלדמן. השיחה מוכיחה שהם אלה שהפעילו טקטיקות שנועדו לעכב את הליכי המשפט הפלילי: "מאוחר יותר באותו יום, אחרי שכולם סיימו את ארוחת החג שלהם, לארי פלדמן התקשר לאוון עם חדשות שכולם יכולים להעריך. 'היי, אוון, אתה חייב לשמוע את זה. הווארד ווייצמן (עורך הדין של ג'קסון) שוב הדיח את פילדס. הם בהחלט לא רוצים את ההצהרה שלך או את ההצהרה של ג'ון (אמא של ג'ורדן). הם לא רוצים לשמור כלום. אם הם הולכים להגיע להסכם, הם לא רוצים כלום על ג'קסון בפרוטוקול'. 'אין מצב לארי, החבר'ה האלה בבלאגן אמיתי'. 'כן, לא יאמן איך הם דפקו את זה. מה יכול להיות יותר טוב מזה? אבל אני מתקדם עם זה. אנחנו הולכים לדחוף קדימה. עד עכשיו לא פספסתי. הדבר היחיד שאנחנו חייבים להמשיך לעשות זה להשאיר את המשפט הפלילי אחרינו. אני לא רוצה שהם יהיו הראשונים.' לארי אמר את זה לפני, אבל אוון לא הבין את זה עד עכשיו. 'אתה מתכוון, אם הם יגישו כתב אישום, המשפט הפלילי יהיה לפנינו אוטומטית?' 'כן.' 'ג'יזס קרייסט!' 'בדיוק! אז אנחנו לא רוצים את זה.'" [2; עמוד 201-202]. ושוב, חשוב לציין שרק משפט פלילי יכול להכניס פושע לכלא; תביעה אזרחית יכולה להסתיים רק בפיצויים כספיים. ההסדר הכספי: מי רצה לראות הסכם חתום? ב-25 בינואר, 1994, מייקל ג'קסון וג'ורדן צ'נדלר, הגיעו להסדר מחוץ לבית המשפט. ההסדר הודלף באופן לא חוקי לכתבת דיאן דימונד (Court TV) בשנת 2003, וכך אנו יודעים שסכום הכסף שהועבר לקרן של צ'נדלר היה $15,331,250 [1; עמוד 5]. (חשוב לדעת: דימונד, או האיש שהדליף לה את המסמכים, השמיטו את החלקים שאחרי הפסקה השלישית במסמך. לא ידוע מי מסר לדימונד את המסמכים, אבל בספר ריי צ'נדלר, “All That Glitters”, הוא מכנה אותה "בעלת ברית הקרובה ביותר" של אחיו, אוון צ'נדלר [2; עמוד 194]). כפי שניתן לראות, ההסכם מדגיש שהוא בשום אופן לא הודאה באשמה של מייקל ג'קסון. בעמוד 4 נאמר: "הסכם חסוי זה לא יראה כהודאה מצדו של ג'קסון על כך שהוא נהג באופן שגוי כלפי הקטין, [מוסתר] או [מוסתר], או כל אדם אחר, או, שלקטין, [מוסתר] או [מוסתר] יש זכות באשר היא נגד ג'קסון. ג'קסון מתכחש מפורשות שיש לו אחריות כלשהי כלפי, ומכחיש כל מעשה שגוי נגד הקטין, [מוסתר] או [מוסתר], או כל אדם אחר. הצדדים מכירים בעובדה שג'קסון הוא דמות ציבורית ושלשם שלו, לתדמית שלו, ולדיוקנו יש ערך מסחרי והם מהווים רכיב חשוב ביכולות הרווח שלו. הצדדים מכירים בעובדה שג'קסון טוען שהוא נאלץ להגיע להסדר התביעה מתוך בחינת ההשלכות שהיו לתביעה או היו יכולות להיות לתביעה בעתיד על הרווחים שלו ועל ההכנסות הפוטנציאליות שלו" [1; עמוד 4]. אחד המיתוסים הגדולים בקשר להסדר, הוא ש"מייקל ג'קסון קנה את החופש שלו והתחמק מהאשמות פליליות". אך ההסדר בין ג'קסון וצ'נדלר, למעשה מיישב את ההליכים האזרחיים (התביעה הכספית) – ובשום פנים ואופן לא את ההליכים הפליליים. על פי החוק האמריקאי, אדם אינו יכול להסדיר הליכים פליליים. ההליכים הפליליים, שנמשכו אחרי ההסדר, לא היו קשורים להסדר בשום צורה ודבר לא מנע ממשפחת צ'נדלר להעיד נגד ג'קסון בבית משפט פלילי. התובע המחוזי של לוס אנג'לס, גיל גרסטי (Gil Garcetti) הוציא הודעה לתקשורת מיד לאחר חתימת ההסדר, בינואר 1994: "החקירה המשפטית של הזמר מייקל ג'קסון ממשיכה ולא תושפע מההודעה על ההסדר של התביעה האזרחית," אמר גרסטי. "משרד התובע המחוזי מקבל את המילה של מר לארי פלדמן (עורך הדין של משפחת צ'נדלר) שהקורבן לכאורה יוכל להעיד ושלא נחתם הסכם בהסדרה האזרחית שישפיע על שיתוף הפעולה בחקירה הפלילית." משפחת צ'נדלר יכלה למעשה לקבל את הכסף מהסדר וגם להעיד נגד ג'קסון במשפט הפלילי. בסופו של דבר הם בחרו שלא להעיד, אבל לא כי ההסדר אסר עליהם. הם יכלו להעיד, אבל לאחר שמשפחת צ'נדלר קיבלה את הכסף מההסדר, שהיה המטרה שלהם מההתחלה, הם סרבו לשתף פעולה עם הרשויות שחקרו את ההליכים הפליליים וסרבו להעיד בבית משפט פלילי. התיק הפלילי הוצג פעמיים בפני חבר מושבעים גדול - אחד במחוז לוס אנג'לס ואחד במחוז סנטה ברברה בחודשים פברואר-אפריל 1994.חבר מושבעים גדול הוא גוף משפטי שמטרתו להחליט אם יש מקום להגיש כתב אישום פלילי. חבר המושבעים הגדול בוחן את ההאשמות, עדויות, הראיות הקיימות ולקבוע לגבי המשך ההליכים. אחרי שבעה חודשי חקירה, מספר פשיטות וחיפושים בבתים של ג'קסון, ראיונות וחקירות של עשרות ילדים ועדים אחרים, מסעות סובבי עולם של קציני משטרה בניסיון למצוא קורבנות שישתפו פעולה וראיות, חיפוש גופני (בעירום) על ג'קסון – שני חברי המושבעים קבעו שלא הוצגו הוכחות מספקות כדי להגיש כתב אישום נגד ג'קסון. התביעה טענה שהם לא באמת ניסו להשיג כתב אישום, ושמדובר ב"חבר מושבעים חוקר". עם זאת, העובדה עומדת בעינה – שני חברי המושבעים הגדולים קבעו שהתביעה לא הצליחה למצוא בחקירות ראיות מפלילות ומספקות על מנת להוביל לכתב אישום. ההליכים המשפטיים מעולם לא היוו חלק מסדר העדיפויות של משפחת צ'נדלר. הפסיכיאטר ד"ר מאת'יס אברמס (Dr. Mathis Abrams) דיווח לרשויות על הטענות של ג'ורדן צ'נדלר ב-17 באוגוסט 1993, מה שהוביל לפתיחה מידית של חקירה פלילית נגד ג'קסון. פחות מחודש לאחר מכן, משפחת צ'נדלר הגישה תביעה אזרחית נגד ג'קסון, בה הם האשימו אותו בהאשמות של תקיפה מינית, תקיפה, פיתוי, התנהגות זדונית ובלתי הולמת, עגמת נפש מכוונת, תרמית ורשלנות. המשפחה דרשה פיצויים של 30 מיליון דולר. עוד לפני שג'ורדן צ'נדלר דיבר עם ד"ר אברמס ולפני הגשת התביעה האזרחית, משפחת צ'נדלר דרשה מג'קסון 20 מיליון דולר, וג'קסון סרב. בדרך כלל, תביעות אזרחיות מוגשות רק אחרי שההליכים הפליליים הושלמו והובאו בפני מערכות הצדק. הדבר הטבעי לצפות הוא שההורים של ילד שהוטרד מינית, ירצו שיעשה צדק – ולא כסף – כל עוד יש להם את ההזדמנות. רק משפט פלילי יכול להוביל לכך שהפושע ירצה זמן במאסר. תיק אזרחי מוביל אך ורק לתמורה כספית. בנוסף, בספר "All That Glitters" ("כל אשר נוצץ"), ריי צ'נדלר, הדוד של ג'ורדן צ'נדלר, חושף שמשפחת צ'נדלר רצתה "הסדר עם רווח גבוה" מהרגע הראשון. הם הגישו את התביעה אזרחית שלהם כשהם מקווים להסדר. ריי צ'נדלר מתאר פגישה בין האמא של הילד, ג'ון צ'נדלר, הבעל שלה דאז, דיויד שוורץ והאבא הביולוגי של הילד, אוון צ'נדלר, במשרד של עורך הדין האזרחי, לארי פלדמן ב-8 בפברואר, 1993: "בסיום הפגישה, לג'ון ולדייב, כמו לאוון קודם לכן, לא היה ספק שהיה צריך להחליף את עורכת הדין גלוריה אלרד בעורך הדין לארי בפלדמן. ההחלטה הייתה בין קמפיין תקשורתי עוצמתי שילחץ על התובע המחוזי להביא את התיק בפני חבר מושבעים וכתב אישום – או לקיום משא ומתן מאחורי הקלעים, בהתקדמות מהירה ושקטה לכיוון הסדר עם רווח גבוה." [2; עמוד 168] כל זה קרה עוד לפני שהם הגישו את התביעה האזרחית. עו"ד לארי פלדמן הגיש את התביעה מספר ימים לאחר מכן, וכידוע לנו עכשיו, בכוונה להגיע להסדר. לפי הספר של ריי צ'נדלר ומקורות נוספים (כמו המאמר של מארי א. פישר “Was Michael Jackson Framed?” במגזין GQ, אוקטובר 1994) במהלך אותה הפגישה אוון צ'נדלר ודיויד שוורץ התקוטטו ביניהם בגלל הכסף שתכננו לדרוש בהסדר. משפחת צ'נדלר הסבירה שהם כיוונו להסדר ולא למשפט כיוון שרצו להימנע מהטראומה של משפט בפרופיל גבוה. נבחן את הטענה הזאת בהמשך. בניגוד לטענותיו של הדוד ריי צ'נדלר, הברירה לא הייתה בין הסדר לבין כתב אישום. כפי שנכתב קודם, המשפחה יכלה להגיע להסדר כספי במשפט האזרחי וגם לבחור להעיד במשפט הפלילי אם הם רצו. אלו שני הליכים נפרדים שאין ביניהם קשר. ההסדר לא מנע ולא היה יכול למנוע מהם או לאסור עליהם מלהעיד. התובע המחוזי של סנטה ברברה טומאס סנדון, סגנית התובע המחוזי בלוס אנג'לס לורן וייס ולארי פלדמן, עורך הדין האזרחי של משפחת צ'נדלר, העידו כולם כי ג'ורדן צ'נדלר המשיך לשתף פעולה עם החקירה עד ה-6 ביולי, 1994 - חמישה וחצי חודשים אחרי ההסדר הכספי. סנדון אף השתמש בעובדה זו כדי לכנס את חבר המושבעים הגדול באפריל 1994. כשנפגש עם החוקרים, ג'ורדן נתן מספר סיבות לכך שהוא לא רוצה להעיד בבית המשפט נגד ג'קסון. מבין כל הסיבות שצ'נדלר מנה, אף אחד מהן לא היתה קשורה להסדר הכספי של התביעה האזרחית. פלדמן האשים את התקשורת, את המעריצים של ג'קסון, וגם את משך הזמן של ההליכים הפליליים. העובדה שהתובעים המחוזיים, הפרקליטים הראשיים בתיק, ועורך הדין האזרחי אישרו פה אחד שג'ורדן צ'נדלר שיתף פעולה עם החוקרים גם אחרי ההסדר הכספי, מנפצת כל מיתוס אפשרי על כך שההסדר הכספי פגע בחקירה הפלילית נגד ג'קסון. בכל נקודת זמן בין דצמבר 1993 ליולי 1994, התובעים יכלו להגיש כתב אישום נגד ג'קסון אם החיפוש הגופני היה מעלה הוכחה או חשד סביר לכך שג'קסון אשם. חשוב להדגיש שמשפחת צ'נדלר שרצתה להגיע להסדר כספי מההתחלה, זה לא היה מייקל ג'קסון שביקש להשתיק את ההאשמות עם כסף. למעשה, בתחילת אוגוסט 1993, היה זה אוון צ'נדלר שהגיע אל ג'קסון ודרש ממנו כסף - עוד לפני שהפרשה החלה. ג'קסון סירב לדרישה, מה שהוביל לכך שאוון צ'נדלר פרסם את ההאשמות שלו נגד ג'קסון. אם ג'קסון רצה "להשתיק" את ההאשמות, הוא היה יכול לשלם להם עוד לפני שהם פנו לרשויות ולתקשורת. לפי התיאורים של הצ'נדלרים, הם רצו שישלמו להם ולא יותר מזה. בסופו של דבר, בקליפורניה שינו את החוק שאיפשר למשפחת צ'נדלר לקדם את התביעה האזרחית לפני המשפט הפלילי. לפי התובע המחוזי של סנטה ברברה, טומאס סנדון, שינוי החוק היה קשור באופן ישיר למה שקרה עם התיק של צ'נדלר. כיום, בגלל השינוי הזה, מתלונן בתיק תקיפה מינית לא יכול להגיש תביעה אזרחית באופן מידי. החוק החדש לא מאפשר לקיים תביעה אזרחית לפני משפט פלילי. זאת גם הסיבה שבשנת 2003, המשפחה שהאשימה את ג'קסון, משפחת ארוויזו, לא יכלה להשתמש באסטרטגיה דומה לזו של הצ'נדלרים בשנת 1993. לא היתה להם ברירה אלא להתחיל עם הליכים פליליים קודם: "התובע בתיק של מייקל ג'קסון שיבח את החוק שאוסר תביעות אזרחיות בזמן משפט פלילי. הוא אמר שהחוק ימנע תרחיש שבו המתלונן נגד הזמר יגיע להסדר ואז יסרב להעיד במשפט פלילי. החוק עבר כיוון שבשנת 1993 ילד אחר נסוג מתיק ההטרדה המינית נגד ג'קסון, אחרי שלפי הדיווחים הזמר שילם לו מיליונים בהסדר, אמר התובע המחוזי טום סנדון. 'זה אירוני. ההיסטוריה של החוק הזה, היא שמשרד התובע המחוזי בלוס אנג'לס יזם את החקיקה כתוצאה ישירה מההסדר האזרחי של החקירה הראשונה [של ג'קסון].' סנדון סיפר בראיון לסוכנות הידיעות". [5] האזינו לשיחת טלפון מוקלטת של אוון צ'נדלר: "זה יהיה יותר חמור מהסיוטים הכי גרועים שלו ... אני אקבל כל דבר שרק ארצה". השיחה התקיימה ב-8 ביולי, 1993 - עוד לפני שהבן שלו סיפר לו, לכאורה, על ההתעלות שכיביכול עבר. מקורות: [1] Out of court settlement between Michael Jackson and Jordan Chandler (January 25, 1994) as leaked to and/or by Court TV’s Diane Dimond in 2003 https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2016/12/1993civilsettlementagreement.pdf [2] Raymond Chandler – All That Glitters: The Crime and the Cover-Up (Windsong Press Ltd, September 2004) [3] Jackson Settles Abuse Suit but Insists He Is Innocent : Courts: Singer will reportedly pay $15 million to $24 million to teen-ager. Criminal investigation will proceed. (Los Angeles Times, January 26, 1994) http://articles.latimes.com/1994-01-26/news/mn-15478_1_michael-jackson [4] Geraldine Hughes – Redemption: The Truth Behind the Michael Jackson Child Molestation Allegations (Hughes Publishing, January 2004) [5] Linda Deutsch – Prosecutor says law won’t allow Jackson to pay off accuser before trial (Boston.com/Associated Press, November 20, 2003) http://www.boston.com/news/daily/20/jackson_case.htm