האם מקולי קאלקין טען שמייקל ג׳קסון הטריד אותו?

לא. מקולי קאלקין אומר כבר יותר משלושה עשורים שמייקל ג׳קסון "מעולם לא עשה לי כלום". הוא מעיד שלא ראה אותו מתנהג בצורה פוגענית כלפי ילדים, ובעדותו במשפט 2005 הוא חזר על כך תחת שבועה ודחה את הטענות כ"מגוחכות לחלוטין".

מה קיראן קאלקין אומר על החברות בין משפחת קאלקין למייקל ג׳קסון?

קיראן קאלקין תיאר את מייקל ג׳קסון כחבר משפחה יקר, דיבר על טיסות בכדור פורח ועל ביקורים בנוורלנד, ודחה את האופן שבו התקשורת הציגה את הקשר ביניהם. הוא סיפר שהוא קורא בעיתונים דברים שהוא יודע בוודאות שהם שקריים, ולכן הפסיק לקרוא על ג׳קסון בתקשורת.

מה אומר קיט קאלקין, אביהם של מקולי וקיראן, על מה שראה בנוורלנד?

קיט קאלקין כתב בזיכרונותיו שחדר השינה של מייקל היה חדר עצום ופתוח שבו הוא והילדים שיחקו קלפים, צפו בטלוויזיה ונרדמו – כמו במקומות אחרים בבית. הוא מתאר ביקורים מבוקרים של קבוצות ילדים לפארק ולאולם הקולנוע בלבד, ומדגיש שבכל שנות היכרותו עם מייקל הוא לא ראה או שמע שום דבר שמרמז על כך שהיה פדופיל.

האם הסיפור על מקולי קאלקין משנה את התמונה לגבי ההאשמות נגד מייקל ג׳קסון?

עדויותיהם העקביות של מקולי, אחיו קיראן ואביהם קיט מציירות תמונה של חברות פשוטה ותמימה, בית מלא באנשים, ואפס ראיות לכך שמייקל ג׳קסון פגע בקאלקין. במשך שנים, מה שהם חוו בפועל התעמת עם נרטיב שחלק מהציבור העדיף להאמין בו. לפי הסיפור שלהם – העלילה שאנשים חיפשו פשוט לא קיימת.

מקולי קאלקין מספר על מייקל ג'קסון: “הוא רצה לוודא שאני לא אהיה לבד בדבר הזה”

MJStory
לפני 3 ימים
זמן קריאה 11 דקות

עודכן: לפני 7 שעות

איך מקולי קאלקין ובני משפחתו תיארו את החברות שלהם עם מייקל ג׳קסון

הסיפור המלא על החברות בין מקולי קאלקין למייקל ג'קסון, כפי שסופר על ידי מקולי, אחיו קירן ואביהם קיט. בני משפחת קאלקין מציגים תמונה עקבית, שמנוגדת לחלוטין לשמועות ולעלילות שהתפשטו בתקשורת. לאורך השנים כל אחד מהם סיפר בראיונות, בספרים ובעדויות בבית המשפט, מה באמת עמד מאחוריו החברות בינם לבין ג'קסון.

מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין גדלו שניהם תחת אור הזרקורים, במציאות שלא היתה דומה לשום דבר שמישהו סביבם הכיר. בימים שהחברות בין השניים נרקמה, מקולי היה כבר כוכב הילדים המפורסם בעולם, ומייקל, שחי את עולם הבידור מאז ילדותו, ידע היטב את המחיר של תהילה ואת הלחצים המלווים אותה. החברות ביניהם נבעה מתחושת הזדהות הדדית, מעין "אחוות כוכבים": הם היו בין הבודדים שהבינו שהבינו את ההתמודדות עם הלחצים ותשומת לב העולמית.

מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין עומדים ליד מיקי מאוס במהלך ביקור בפארק דיסני. — מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין

בעקבות פרשת ג'ורדן צ'נדלר בשנת 1993, התקשורת החליטה לתת פרשנות מעוותת לחברות בין ג'קסון לקאלקין. מקולי קאלקין הוצג כ"עדות החסרה" – הילד שהעולם ציפה שיגלה סוד אפל על מייקל ג'קסון, אך הוא עצמו תמיד הבהיר, שוב ושוב, שג'קסון לא הטריד אותו או פגע בו מעולם. הצהובונים המשיכו להמציא סיפורים חוזרים ונשנים, שלעיתים קרובות גלשו למשהו קרוב לתעסקות אובססיבית – והתעלמו לחלוטין מהעדויות של האנשים שבאמת היו שם.

המאמר הזה חוזר אל המקורות – מה שמקולי קאלקין באמת אמר על החברות עם מייקל ג'קסון, על הטענות בגין התעללות, מה סיפר על החברות הקרובה ביניהם, ומה שסיפרו בני משפחתו על מה שבאמת קרה בזמן הביקורים שלהם בביתו של ג'קסון.

בקצרה: לפי מקולי, קיראן ואביהם קיט, מייקל ג'קסון לא פגע במקולי קאלקין או באף אחד מאחיו, והם מעולם לא היו עדים להטרדה או להתנהגות בלתי הולמת. העדויות שלהם נשארו עקביות במשך עשרות שנים. ולכל מי ששואל אם מקולי קאלקין היה קורבן להתעללות מצד מייקל ג'קסון – התשובה שלו ושל המשפחה היתה ונשארה תמיד: לא.

צפו: מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין – חברות אמיתית

החברות על פי מקולי קאלקין

מקולי קאלקין תמיד דחה את הרעיון שהחברות שלו ושל מייקל ג'קסון היתה מוזרה. מבחינתו, הכל היה די פשוט: הוא ומייקל הגיעו לתהילה עולמית הרבה לפני שהיו להם את הכלים הרגשיים להבין את זה, ורק מעטים מבינים באמת איך זה מרגיש.

"אני הייתי בסיטואציה ייחודית," הסביר קאלקין. "אף אחד בבית הספר הקתולי שלי לא היה יכול להבין מה אני עובר, ומייקל היה מסוג האנשים שעברו את אותו הדבר בדיוק, והוא רצה לוודא שאני לא אהיה לבד בזה."

"בסופו של דבר, כמעט קל לנסות להגיד 'אה, זה היה מוזר', או כל דבר אחר," אמר קאלקין. "אבל זה לא היה מוזר, זה היה הגיוני. היינו חברים באופן הכי פשוט שיש."

לפי קאלקין, ההתעסקות התקשורתית המוגזמת לא היתה קשורה לחברות ביניהם, אלא איך אנשים הגיבו לתהילה של ג'קסון באופן כללי, מה שלדבריו הוביל לזה "שזו אחת החברויות שאנשים שואלים עליה רק בגלל שהוא היה האדם המפורסם ביותר בעולם."

הוא תיאר את ג'קסון בחיבה: "הוא היה איש מדהים! הוא היה מצחיק, הוא היה חמוד. אנשים לא יודעים כמה הוא היה מצחיק. הוא אהב לעבוד על אנשים בטלפון עם חיקויים, הוא היה מאוד טוב עם הקול שלו, כמובן […] הוא היה מקסים, מצחיק בטירוף, עושה שטויות. הוא היה נדיב. הוא היה בן אדם עדין."

מקולי קאלקין סיפר כי החברות עם מייקל ג'קסון החלה זמן קצר לאחר הסרט "שכחו אותי בבית". הם נפגשו פעם אחת קודם לכן, כשקאלקין שיחק בגרסת הבמה של "מפצח האגוזים", וג'קסון ביקר מאחורי הקלעים, זיהה אותו מהסרט "הדוד באק" והם שוחחו בחטף – אבל החברות האמיתית נרקמה רק כשנה לאחר מכן.

הוא סיפר שג'קסון התקשר אליו יום אחד: "הוא אמר 'היי, זה מייקל.' ואני כזה 'היי.' זה היה רגע מפתיע ואקראי, שהסתיים בהזמנה למשפחת קאלקין לבוא לבקר בנוורלנד, "למה שלא תבואו אליי הביתה?"

קאלקין האמין כי חלק מהקשר נבע מאיך שילדים מסתכלים על ג'קסון שונה ממבוגרים, הם לא התייחסו אליו כדמות גדולה מהחיים. "זו בדיוק הסיבה שהוא התחבר אליי, אני לא נתתי חשיבות למה שהוא. דיברתי איתו כמו עם בן אדם רגיל," אמר. "[בשביל ילדים] הוא מייקל ג'קסון, הזמר, אבל לא אליל, לא 'מלך הפופ' או משהו כזה. הוא היה סתם בן אדם, שבאמת נהנה להיות ילד בעצמו ורוצה לשחק איתך במשחקי וידאו."

הוא הרגיש שג'קסון היה יכול להרגיש איתו בנוח בדיוק בגלל זה. קאלקין לא עשה לו פולחן אישיות, והשיחות ביניהם היו קלילות ולא רציניות מההתחלה: "תאמין לי, אני קורא לו 'טמבל' כל הזמן. אני קורא לו 'ראש שמן'... הוא מבין את העניין."

קאלקין חזר על כך גם שנים לאחר מכן: "הוא נהנה מרוח התמימות שלי. הוא אהב להיות ילד ביחד איתי. זה אף פעם לא הרגיש לי מוזר. מעולם לא הרגשתי לא בנוח. זה היה פשוט מי שהוא היה."

החברות של ג'קסון לא היתה רק עם מקולי. הוא היה קרוב לכל משפחת קאלקין, שהיתה מבקרת בנוורלנד כל הזמן. החברות המשיכה גם כשמקולי כבר היה בוגר, וג'קסון גם בחר במקולי להיות הסנדק של שני ילדיו הבכורים, פרינס ופריס, איתה מקולי נשאר בקשר גם היום.

מקולי קאלקין ופריס ג'קסון מתחבקים במהלך טקס פומבי בשדרת הכוכבים בהוליווד. — פריס ג'קסון ומקולי קאלקין, 2023

המיתוס על חדר השינה של מייקל ג'קסון

מקולי קאלקין גם דיבר על אחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת לגבי מייקל ג'קסון: העובדה שהוא לפעמים גם ישן בחדר של מייקל ג'קסון כשהתארח בנוורלנד.

"לא קרה שום דבר," הוא אמר ללארי קינג ב-2003. "שיחקנו במשחקי וידאו; שיחקנו במתקני השעשועים בחוץ."

הוא הסביר כי הרעיון של "לישון בחדר של מייקל ג'קסון" התעוות לכדי משהו שהוא מעולם לא היה. "אני לא חושב שאנשים מבינים – בחדר השינה של מייקל ג'קסון יש שתי קומות ושלושה חדרי אמבטיה," אמר קאלקין. "אז, ישנתי בחדר שלו, כן, אבל אתם חייבים להבין את כל התמונה."

מייקל ג'קסון צועד לצד מקולי קאלקין, כשצלם ואדם נוסף מלווים אותם בתוך מבנה בעל חלונות גדולים. — מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין

קאלקין גם סבר כי לפעמים ג'קסון התנסח באופן שגרם לדברים להישמע מוזר, לא בגלל שהמצבים עצמם היו מוזרים, אלא כי הוא "לא היה כל כך טוב בלהסביר את עצמו." הוא תיאר את ג'קסון כ"אדם שלא מתערה הרבה בחברה. הוא אדם שהיה מנותק מהעולם ומבודד במשך 30 השנים האחרונות," והסביר כי ג'קסון לא תמיד ידע איך להבהיר את מה שהוא מנסה לומר, ולא תמיד הבין למה אנשים מגיבים אליו כפי שהם מגיבים.

מקולי קאלקין מגיע להעיד בבית המשפט

בשנת 2005, במהלך משפטו של מייקל ג'קסון, התביעה ניסתה להרחיב את גבולות הפרשה באמצעות העלאת שמותיהם של ילדים נוספים ששהו בנוורלנד – על אף שלא היתה לכך כל זיקה בכתב האישום. מקולי קאלקין, שמעולם לא טען שג'קסון פגע בו ודחה את הטענות שוב ושוב במשך שנים, הפך לפתע לאחד השמות המרכזיים שהוזכרו כדי לרמוז על דפוס רחב יותר של התעללות בקטינים.

לשם כך, התביעה זימנה לדוכן מספר עובדים לשעבר בנוורלנד, כדי שחבר המושבעים ישמע מחדש את הסיפורים שמכרו לתקשורת שנים קודם לכן – סיפורים שטענו כי ראו את ג'קסון מתנהג באופן בלתי הולם או מטריד כלפי קאלקין.

בסופו של דבר, זאת היתה ההגנה (הצד של ג'קסון) – ולא התביעה – שקראה לקאלקין להעיד והעניקה לו את הזכות הבסיסית להשמיע את גרסתו בפני המושבעים, ישירות ממנו.

מקולי קאלקין מגיע לכניסה לבית המשפט במהלך משפטו של מייקל ג'קסון בשנת 2005. — מקולי קאלקין בכניסה לבית המשפט ב־2005

קאלקין הגן על ג'קסון ללא היסוס. באותה תקופה הוא היה בן 24, אדם לעצמו, ולדברי עורך דינו של ג'קסון, תומאס מזארו, הוא עמד תחת לחץ כבד מהצוות שלו לא להתערב. מזארו שיתף אחרי המשפט: "כריס טאקר ומקולי קאלקין תמיד ייחשבו בעיניי כחברים טובים ונאמנים. המנהלים והסוכנים שלהם לא רצו שהם יהיו מעורבים במשפט, ושניהם אמרו לי: 'מייקל צריך אותנו, אנחנו נהיה שם'."

בבית המשפט, מזארו התחיל את החקירה מהיסוד. קאלקין העיד תחת שבועה שהוא הכיר את ג'קסון מאז שהיה "בן תשע או עשר", שדיבר איתו "יותר ממאה פעמים", שביקר בנוורלנד לעיתים קרובות, ושביקורו האחרון היה "בערך שנה קודם" (סביב 2004). לפי עדותו, הביקור הארוך ביותר שלו בנוורלנד היתה בשנת 2000 – כשהיה כבר בן 18.

מייקל ג'קסון ומקולי קאלקין עוזרים לפרינס ג'קסון לכבות נרות יום הולדת. — קאלקין ביום ההולדת של הבן של מייקל ג'קסון, 2000

קאלקין הבהיר גם שמעולם לא היה מבודד בנוורלנד (טענה שהופיעה הן בהאשמות התביעה ב־2005 והן בסרט "לעזוב את נוורלנד") – המשפחה שלו היתה מוזמנת תמיד, והיתה להם גישה לכל מקום ופינה בנוורלנד. כשנשאל האם ג'קסון ניסה אי־פעם להרחיק אותו מהוריו או מאחיו, תשובתו היתה חד־משמעית:

"ממש לא. היתה שם מדיניות של דלת פתוחה… בשביל כולם."

הוא תיאר את הביקורים כרגילים ומשפחתיים: ערבי סרטים, משחקי ארקייד, מלחמות מים, נסיעות בעגלות הגולף, ארוחות משפחתיות ומשחקים עם ילדיו של ג'קסון. זה היה, לדבריו: "פשוט הנאה מהסוג הישן והטוב".

מזארו המשיך וניגש ישירות ללב ההאשמות:

שאלה: "האם מר ג'קסון אי פעם פגע בך מינית?"

תשובה: "אף פעם."

שאלה: "האם הוא נגע בך בצורה לא נאותה?"

תשובה: "ממש לא."

שאלה: "האם אי פעם נגע בך בצורה בעלת אופי מיני?"

תשובה: "לא."

קאלקין אף כינה את ההאשמות: "מגוחכות לחלוטין."

הוא סיפר למושבעים כיצד בכלל גילה שהולכים להשתמש בשם שלו במשפט: "ומישהו התקשר אליי ואמר: ‘אתה כנראה צריך להעביר ל־CNN, מדברים עליך.’" מה שהדהים אותו במיוחד היה שאיש מהמעורבים בתביעה לא טרח לפנות אליו:

"זה היה מדהים בעיניי שאף אחד לא פנה אליי אפילו לשאול אם זה נכון… הם לא בדקו… אפילו לא שאלו."

הפעם האחרונה שמקולי קאלקין ראה את מייקל ג'קסון

הפעם האחרונה שבה דיברו היתה במהלך הפסקה במשפט של 2005. במהלך אחת ההפסקות, קאלקין נכנס לשירותי בית המשפט, וכעבור רגעים אחדים ג'קסון נכנס גם הוא.

"מוטב שלא נדבר," ג'קסון אמר לו. "אני לא רוצה להשפיע על העדות שלך."

השניים צחקו קצת וחיבקו אחד את השני. קאלקין סיפר אחר כך כמה מותש ג'קסון נראה: "הוא היה שחוק לגמרי, סחוט מהכול."

אחרי אותו יום – הם לא נפגשו שוב.

שנים לאחר מכן, קאלקין אמר שהמשפט שינה את חייו של ג'קסון: "[מייקל] לא רצה לחזור לבית שלו. הכול הרגיש לו מוכתם. המשפט השאיר הכול מוכתם. הדבר היחיד שהיה חשוב לו היה המשפחה הקרובה שלו."

מייקל ג'קסון נפטר בשנת 2009. מקולי קאלקין הגיע להלוויה הפרטית.

מקולי קאלקין בטקס האשכבה הפרטי של מייקל ג'קסון, לצד זוגתו דאז מילה קוניס. — מקולי קאלקין בהלוויה של מייקל ג'קסון, עם בת זוגו דאז מילה קוניס

הסיפור שהתקשורת סירבה לקבל

העדות של קאלקין התקבלה בסקפטיות המוכרת; עבור חלק מהאנשים, אפילו שמקולי העיד תחת שבועה, זה לא הספיק כדי לערער את העלילה שכבר נבנתה בלעדיו. אותו דפוס חזר שוב בסרט "לעזוב את נוורלנד" (2019), שהחזיר לחיים את אותן הטענות שקאלקין הוטרד, וגרר את שמו לשיח מחודש, בניגוד לרצונו, למרות שדחה את הטענות באופן ברור ועקבי.

ב"לעזוב את נוורלנד", וייד רובסון רמז שג'קסון "החליף" אותו בקאלקין – בכוונה להצביע על דפוס חוזר של הטרדה והחלפת קורבנות בקורבנות צעירים יותר. הסרט נשען על הטענה הזו, כשהוא מציג את קאלקין כחולייה הבאה בשרשרת ההטרדה (האירוניה, כמובן, היא שקאלקין בעצם מבוגר מרובסון – עובדה שהושמטה מהסרט).

הבמאי דן ריד אולי הזכיר בקצרה שקאלקין עצמו הכחיש את ההאשמות, אך עשה זאת לרגע זניח וחולף, שאחריו המשיך להשתמש בשמו כדי לתמוך בנרטיב של ווייד רובסון וג'יימס סייפצ'אק.

בריאיונות שלאחר "לעזוב את נוורנלד", קאלקין אמר בדיוק את מה שאמר בבית המשפט:

"שמעו, אני אתחיל מהשורה הזו – וזאת בעצם לא 'שורה', זו האמת: מייקל ג'קסון מעולם לא עשה לי שום דבר. מעולם לא ראיתי אותו עושה שום דבר. ובמיוחד עכשיו, ברגע הזה, אין לי שום סיבה להסתיר משהו. הבן־אדם כבר לא בחיים. אם כבר – אני לא אגיד שזה אופנתי או משהו [להאשים אותו] – אבל עכשיו זה היה זמן טוב לדבר. ואם היה לי מה להגיד, לגמרי הייתי אומר. אבל לא, מעולם לא ראיתי כלום; הוא מעולם לא עשה כלום."

בשלב מסוים, ההתעקשות לחזור שוב ושוב לאותן האשמות חסרות ביסוס חושפת בעצם משהו עמוק יותר. העובדה ששמו של קאלקין ממשיך לעלות בכל פעם מחדש, בניגוד מוחלט לדבריו, מוכיחה שהסיפור מעולם לא היה קשור לחווייה האמיתית שלו – אלא למה שאנשים רצו או אולי קיוו שהוא עבר.

הטענות שהוטרד כבר נראות יותר כמו משאלת־לב להפוך אותו לקורבן שאמור "לאשר" את מה שכבר בתקשורת קבעו מראש בלי לשאול אותו. הניסיונות האלה אומרים הרבה יותר על העיוותים שהופנו כלפיו, מאשר אמרו על החברות בין קאלקין וג'קסון. זוהי לא דאגה, זה לא בירור האמת; זו כפייה של פרשנות שגובלת בפנטזיה מעוותת.

אלט: מייקל ג'קסון מחייך יחד עם מקולי קאלקין ובני משפחת קאלקין מנופפים מסל של כדור פורח. — מייקל ג'קסון ומשפחת קאלקין בכדור פורח בנוורלנד

נקודת המבט של משפחת קאלקין

אחיו של מקולי, קירן קאלקין, בדרך כלל נוטה לשמור על פרופיל נמוך, אבל בכל פעם שבחר לדבר על מייקל ג'קסון – דבריו היו ברורים וישירים.

לאחר ששודר הסרט "לחיות עם מייקל ג'קסון" בשנת 2003, אנשי התקשורת שאלו אותו על הסיפור שג'קסון סיפר שלפיו מקולי, קירן והאחיות שלהם ישנו אצלו במיטה ובבוקר הצטרפו אליו לטיסה בכדור פורח.

"יצא לך פעם להיות בכדור פורח? זה פאקינג מגניב!" הוא אמר, ודחה את הניסיון לרמוז שהיה שם משהו מעבר. "כשאתה למעלה אתה רואה הכל בבהירות, זה ממש כמו לעוף."

העיתונאים תיארו שהוא נמנע מהשאלות על ג'קסון – "הנהון פה, חיוך שם" – אבל היה להם ברור שהוא נאמן לחברו. הם כתבו שקירן "רצה להגן על מייקל", אבל ידע שכל אמירה כזאת עלולה להצית סערה תקשורתית עולמית.

"הייתי שמח לדבר על זה," הוא הודה, "אבל זה קצת מוזר, לא דיברתי עם מייקל כבר יותר משנתיים."

בסופו של דבר הוא מתח ביקורת על האופן שמרטין באשיר (יוצר הסרט) עיוות את המציאות והשערוריה שהגיעו בעקבותיו: "אני קורא בעיתונים דברים שאני יודע שהם בולשיט… ואנשים פשוט מאמינים לזה. אז אני כבר לא קורא כלום."

שנים לאחר מכן, ב־2019, כשכיכב בסדרה של HBO, שהיו חלק מהפקת "לעזוב את נוורלנד", הוא סירב להגיב לטענות שעלו בסרט: "אני לא יכול לעזור לאף אחד. כל דבר שאגיד יכול רק לפגוע במישהו."

מייקל ג'קסון מצטלם עם מקולי וקירן קאלקין בתחילת שנות התשעים. — קירן ומקולי קאלקין ביחד עם מייקל ג'קסון

נוורלנד מנקודת מבטו של אב המשפחה

אביו של מקולי, קיט קאלקין, חיזק גם הוא את גרסת בניו. בספרו Lost Boy ("ילד אבוד") הוא סיפק אחד התיאורים הברורים ביותר למה שבאמת התרחש בנוורלנד – כאלה שסותרים לחלוטין כל מיתוס אפשרי.

קיט כתב כי הבית של ג’קסון לא היה מקום סודי או מבודד, אלא פתוח, פעיל ומלא אנשים.

"חדר השינה של מייקל (חדר עצום עם גומחות, חדרי הלבשה, אח, ודלתות צרפתיות המובילות לגינה פרטית, וכן גרם מדרגות המוביל לכל הקומה העליונה) היה כמעט תמיד מקום פתוח לכולם, כמו רוב חלקי הבית האחרים," הוא נזכר.

הילדים שלו – והוא עצמו – היו יושבים על המיטה ומשחקים קלפים, דמקה או צופים בטלוויזיה, אך הוא ציין שהם עשו את אותו הדבר "ברוב המקומות האחרים גם כן."

"חדר השינה של מייקל (חדר עצום עם גומחות, חדרי הלבשה, אח, ודלתות צרפתיות המובילות לגינה פרטית, וכן גרם מדרגות המוביל לקומה נוספת) היה כמעט תמיד מקום פתוח לכולם, כמו רוב חלקי הבית האחרים," קיט כתב. הילדים שלו – וגם הוא עצמו – היו יושבים על המיטה ומשחקים קלפים, דמקה או צופים בטלוויזיה, הם היו עושים את אותו הדבר "בכל מקום אחר גם כן."

הוא הוסיף כי בנוורלנד הוא כמעט לא הקפיד על שעת שינה, והילדים נרדמו איפה שהשינה נפלה עליהם. הם "אולי לפעמים" נרדמו בחדר השינה, בדיוק כפי שהיו נרדמים "בכל מקום אחר, בכל שעה שלא תהיה ביום." אחרי ארוחת הערב הוא היה צריך לאסוף אותם ולקחת אותם לחדרים שלהם, לפעמים בעזרת קלנועית.

הם נרדמו באולם הקולנוע, בחדר רכבות הצעצועים, ופעם אחת, לדבריו הוא מצא את אחד מילדיו ישן על הקרוסלה.

קיט גם הדגיש את ההבדל בין אורחים פרטיים – כמו משפחת קאלקין – לבין קבוצות הילדים שהגיעו למקום במסגרת פעילות הצדקה של ג'קסון: "אוטובוס או שניים מלאים בילדים היו מגיעים… היו לוקחים אותם ישר לפארק השעשועים או לאולם הקולנוע, ואז באותו אופן הם יצאו ישר החוצה מן המתחם", הוא כתב, "באף מקרה הם לא הובאו אל תוך הבית".

במשך כל התקופה שבה שהה בנוורלנד, קיט כתב שמעולם לא היה עד להתנהגות בלתי הולמת מצד ג'קסון: "מעולם לא ראיתי או שמעתי שום דבר עם מייקל שיכול לרמוז שהוא היה פדופיל," הוא כתב.

הוא גם ציין שנוורלנד לא היה “אטרקציית ילדים מבודדת” כפי שתואר בצהובונים. להיפך – מבוגרים הסתובבו שם כל הזמן, כולל דמויות ציבוריות מוכרות. "רשימת המבקרים בנוורלנד ממש לא הוגבלה לילדים בלבד. הנשיא לשעבר והשכן רונלד רייגן, אשתו 'רק-תגידו-לא' ננסי, מזכיר ההגנה ויליאם כהן, ועוד לא מעט אחרים," הוא כתב.

איש מהם, הוסיף, לא נתן אף רושם "שהאחוזה היתה (אלוהים יודע) מאורה של פדופיליה."

התמונה הכוללת

כשמצרפים יחד את מקולי, קיראן וקיט מתקבלת תמונה ברורה – התיאורים שלהם מתיישבים זה עם זה מכל הבחינות. אין פערים, אין סתירות, ואין שום “פינה אפלה” שצריכה להתגלות. כל זה מוביל את הסיפור למסקנה חד-משמעית.

במשך יותר משלושה עשורים של ראיונות, עדויות ומסמכים, מקולי קאלקין, אחיו ואביו מספרים בדיוק את אותו הסיפור: החברות עם ג'קסון היתה אמיתית וחמה; הבית שלו היה פתוח ומלא אורחים; והעיקר – לא נמצא בדבריהם אפילו בדל של רמז – שיכול לתמוך בטענה שמייקל ג'קסון אי פעם פגע במקולי או התנהג בצורה בלתי הולמת.

הפער בין מה שהמשפחה חוותה בפועל לבין הסיפור שחלק מהציבור התעקש לאמץ – מדבר בעד עצמו. ההתעקשות להיאחז בגרסה ההפוכה אינה "ערנות" או "חשדנות" בריאה והגיונית, אלא דפוס של דעה קדומה. ובשלב הזה, הגיע הזמן לשחרר מעלילה כוזבת שפשוט לא קרתה.

החברות הפשוטה והתמימה לא התאימה לנרטיב שבתקשורת ובצהובונים ניסו להלביש על מייקל ג'קסון. העובדה שלא קרה למקולי דבר, וההקשר הרחב שהוא עצמו נותן בעקביות על החברות ביניהם, מערערים מן היסוד את הסיפור האפל שנבנה סביב ג'קסון לאורך השנים.