.png)
הסיפור של מייקל ג'קסון
26 באוק' 2025 · זמן קריאה 25 דקות
"הקונספירציה": הסיפור האמיתי מאחורי המשפט של מייקל ג'קסון
חלק 4 מתוך 7
חלק רביעי של הסקירה על פי הספר “Michael Jackson: Conspiracy” מאת אפרודיטה ג’ונס – מצעד עדי התביעה: דיילות, עוזרות בית, פסיכולוגים ועורכי דין עולים בזה אחר זה על דוכן העדים, והעדויות חושפות עוד פערים מפתיעים בתיק התביעה.
מייקל ג'קסון בכניסה לבית המשפט
פרק 8: עוזרת הבית והדיילות מגיעות להעיד
עדויות חדשות חושפות את חיי היום־יום של מייקל ג'קסון בנוורלנד ובנסיעותיו ממקום למקום
עדות עוזרת הבית קיקי פורנייר: "נוורלנד נראתה כמו אחרי סופת טורנדו"
קיקי פורנייר, שעבדה כעוזרת בית בנוורלנד במשך שנים רבות, עלתה לדוכן העדים והציגה תמונה שונה לחלוטין מזו שהתביעה ניסתה לצייר. לדבריה, מייקל היה נדיב, פתוח, ותמיד אירח בנוורלנד משפחות רבות – כולל של חבריו הסלבריטאים. היא תיארה אותו כ"ילד גדול", שנהנה לנסוע עם הילדים בעגלות הגולף ברחבי החווה ולאכול ממתקים, וציינה שהוא לרוב לא היה מודע לדברים שהתרחשו במתחם העצום שלו. מבחינת חבר המושבעים, העדות שלה המחישה שמייקל לא הסתיר את חייו – אלא נתן לאחרים להציץ לתוכם.
פורנייר העידה כי מייקל אירגן מבצע איסוף תרומות דם בשביל גאווין בשיתוף עם העובדים, וכי שמחה לגלות שגאווין החלים באביב לאחר מכן.
היא תיארה את המטבח כפתוח 24 שעות ביממה, עם שלוש ארוחות עיקריות ביום, קינוחים ושתייה חופשית. כשנשאלה על מצב החדרים, ענתה כי החדרים שבהם שהו גאווין וסטאר היו במצב מבולגן מאוד – "חפצים שבורים, היה בלגן". לדבריה, היא ועובדת נוספת רצו לפנות למנהל הבית כשגילו עד כמה החדרים נהרסו. הם נראו "כאילו עברה שם סופת טורנדו".
כשנשאלה על הפעם שבה סטאר ארוויזו נופף לעברה בסכין, היא אשרה את התקרית.
לדברי פורנייר, מייקל בקושי היה בחווה בזמן הביקורים של משפחת ארוויזו בנוורלנד. באופן כללי, היו תקופות שג'קסון לא ביקר בחווה במשך חודשים.
עוה"ד מזארו שאל את פורנייר גם לגבי מרתף היינות בנוורלנד, והיא סיפרה שהיו מספר פעמים שהיא ראתה את הדלת פתוחה. לאחר סדרת שאלות, מזארו הצליח לבסס את הסברה כי הארוויזואים הזמינו את עצמם אל המרתף ועשו בו כאוות נפשם.
עדותה של פורנייר ערערה את טענות התביעה כאילו המשפחה נכלאה בנוורלנד. לדבריה, מייקל לא היה מודע כלל למעשיהם של בני משפחת ארוויזו, ונראה שהוא היה האחרון לדעת מה מתרחש אצלו בבית. היא אף גיחכה כשנשאלה אם נראה לה שמייקל חטף את המשפחה או כלא אותה.
קיקי פורנייר בבית המשפט
הדיילות מספרות על הדוכן: מה באמת קרה בטיסה ממיאמי?
באחד הימים, הגיעה להעיד דיילת הטיסה לורן וולס, שהגישה אוכל ושתיה לג'קסון ומשפחתו במספר רב של טיסות, כולל הטיסה ממיאמי לנוורלנד עם בני משפחת ארוויזו.
היא סיפרה שמייקל ביקש לשתות משקה חריף שהוזמן עבורו, אך ביקש שיימזג לפחיות דיאט קולה כדי שהילדים שלו לא ישימו לב שהוא שותה. לדבריה, מייקל התבייש וחש נבוך כשהנושא עלה.
תומאס מזארו שאל אותה:
"ראית פעם ילדים שיכורים בטיסות עם מר ג'קסון?"
"מעולם לא", השיבה.
כשנשאלה, היא אישרה כי להבנתה מייקל ביקש לשתות אלכוהול מתוך מתח ופחד מטיסות. מזארו הדגיש את נקודה זו כיוון שגאווין וסטאר טענו שגאווין שתה יין עם מייקל בטיסה זו, מתוך פחית קולה.
הדיילת השנייה שהעידה הייתה סנדי בל, שעבדה גם היא בטיסה המדוברת. היא נראתה בטוחה בעצמה, והיה נדמה ששמחה לראות את ג'קסון – גם בנסיבות הלא נעימות הללו.
בל אישרה שהגישה למייקל יין לבן, ושמייקל לא רצה שילדיו יידעו שהוא שותה. לדבריה, גם ג'נט ארוויזו ובתה דייבלין קיבלו אלכוהול – לפי בקשתן.
דייבלין טענה בעדותה שמעולם לא טעמה אלכוהול קודם לכן, וכי ג'קסון היה זה שנתן לה לשתות בפעם הראשונה – במהלך ששהו בנוורלנד – אחרי שחזרו ממיאמי. אולם גב' בל העידה בפירוש כי דייבלין היא שביקשה את המשקה ביוזמתה, ללא קשר למייקל.
בל תיארה את גאווין כילד חצוף וחסר גבולות: הוא זרק את התיק שלו לעברה, דרש אוכל ללא הפסקה, התלונן על איכות האוכל, ואף זרק תפוחי אדמה על נוסע שנרדם בטיסה. לדבריה, שאר הנוסעים היו מנומסים – פרט למשפחת ארוויזו, כשג'נט אפילו לא ניסתה לעצור את התנהגות בנה. היא גם הבהירה: גאווין לא היה שיכור, ומייקל ישן ברוגע במהלך רוב הטיסה.
צוות התביעה: רון זונן, טום סנדון וגורדון אוקינקלוס
פרק 9: עדות הפסיכולוג ה"מומחה"
העדות הפסיכולוגית במשפט מייקל ג׳קסון – העד המומחה מטעם התביעה שהגיע להעיד מבלי להכיר את הפרטים
אחד העדים מטעם התביעה היה הפסיכולוג ד"ר אנטוני ארקוויזו, שהוזמן להעיד בנוגע לדפוסי התנהגות של ילדים קורבנות תקיפה מינית. ארקוויזו הציג את עצמו כמומחה בעל ניסיון בעבודה עם ילדים שנפגעו מינית מאז שנות ה־70, אך עד מהרה התברר שחבר המושבעים ניצב מול עד מוטה וחסר אובייקטיביות, שלמעשה שירת את עמדת התביעה מבלי להכיר את פרטי המקרה.
ד"ר ארקוויזו הסביר בעדותו שהוא ראה עברייני מין שהתחילו את מערכת היחסים שלהם עם ילדים כמשהו חברותי, ואז לאט לאט הכניסו לשיח "מעט תוכן מיני", כמו בדיחות או הערה על חזה של בחורה, דברים שמציגים מיניות.
הוא תיאר את תהליך "הטיפוח" (Grooming) כמשהו הדרגתי: הצגת תכנים בעלי אופי מיני מרומז (סרטים רומנטיים), ולאחר מכן תכנים בוטים יותר (סרטים/חוברות פורנו), שילוב של מגע פיזי כמו עיסוי, ובסופו של דבר – הגעה למעשים חמורים יותר (חדירה מינית). כל אלו נועדו, לדבריו, להכניס את הילד לאווירה מינית ולנרמל מגעים אסורים.
אולם בחקירה הנגדית של עו"ד תומאס מזארו נחשפה שורה של פערים חמורים: ד"ר ארקוויזו מעולם לא פגש את גאווין ארוויזו, לא הכיר את פרטי המקרה, לא קרא את החומרים, ואף לא עסק מעולם במחקר על האשמות שווא של ילדים. גרוע מכך - הוא הודה שלא ידע דבר על תיקים מפורסמים של עלילות שווא כמו פרשת מק'מרטין, לא הכיר ספרות מקצועית על השפעת הליכי גירושין על עדויות ילדים, ולא שמע על תופעת הזנה עצמית (autosuggestion) מצב שבו ילד מאמץ זיכרונות כוזבים בעקבות השפעה של הורה או דמות סמכותית.
מזארו הציג בפניו תרחיש היפותטי: אם חד־הורית ושלושת ילדיה, שראו בגבר מסוים דמות אב, מפתחים כלפיו רגשות של נטישה לאחר שהקשר מסתיים, ואז האם מתחילה לעודד אותם לטעון שהוא פגע בהם מינית. אך במקום להתייחס ברצינות לשאלה, ד"ר ארקוויזו הודה שאינו מכיר מחקרים שיכולים לסייע לו להשיב, ואמר, "אני לא חושב שאני יכול לענות על השאלה הזאת."
מזארו ניגש לעדות בזהירות אך בנחישות, וביקש לבחון את מידת האובייקטיביות של העד.
"אתה מסכים שיש ילדים שממציאים סיפורים על הטרדה מינית?"
"כמה." השיב ארקוויזו לקונית."
"האם תסכים שילדים לפעמים מגזימים בתיאור הפגיעה?"
"אני לא בטוח למה אתה מתכוון במילה 'הגזמה'," השיב הפסיכולוג,
"אני מכיר את המושג באופן יומיומי, אבל אני מניח שאני רוצה שתהיה יותר ספציפי."
מזארו הסביר, "האם אתה מסכים שבהחלט ייתכן שיהיה מגע בין מבוגר לילד, ובאיזשהי נקודה, יטען שהמגע היה מטריד או מיני, אף שבמציאות זה היה מגע תמים?"
"בהחלט ייתכן," ענה ארקוויזו.
החקירה נמשכה עד שהפסיכולוג נאלץ להודות בשתי נקודות מהותיות:
הראשונה, קיימת אפשרות של עלילת שווא מוחלטת – מצב שבו ילד טוען שהותקף מינית, למרות שמעולם לא נגעו בו.
השניה, קיימת אפשרות של הגזמה, שבה הילד כן חווה מגע, אך לא מיני או מטריד, ורק בדיעבד טוען שהמגע היה בלתי הולם.
ארקוויזו ניסה לצמצם את משמעות הדברים והדגיש בפני חבר המושבעים כי "רק" 6% מהילדים שמוסרים עדות שקר – כאילו מדובר בתופעה זניחה. הוא גם ציין שמעולם לא פגש ילד שהמציא סיפור לצורך רווח כספי, אך דבריו עוררו רושם הפוך: הוא לא הכיר את המציאות בתיק עליו הוא מעיד, והעדות שלו לא הציגה מומחיות מעשית אלא מסקנות שטחיות ותאורטיות בלבד.
למרות תאריו וניסיונו האקדמי, נחשף כי ארקוויזו מעולם לא ראיין קורבנות תקיפה מינית בעצמו. הידע התיאורטי שברשותו לא הצליח לגשר על חוסר הניסיון הקליני, והפגנת הבורות שלו בנושאים בסיסיים בתחום - במיוחד בתיק רגיש כל כך - הותירה את חבר המושבעים עם מסקנה ברורה: העדות של ארקוויזו לא באה להסביר את המקרה, אלא רק לחזק את עמדת התביעה בכל מחיר.
בסוף העדות היה ברור, מדובר בעד מומחה "שנקנה" על ידי התביעה.
תומאס מזארו ומייקל ג'קסון
פרק 10: עורך הדין לארי פלדמן חוזר
עורך הדין שייצג את הצ'נדלרים בפרשה של 1993 חוזר לעוד סיבו ב מול מייקל ג׳קסון
היום הראשון של חודש אפריל הביא איתו עדויות דרמטיות נוספות, ובחוץ שררה אווירה טעונה במיוחד. מעריציו של ג’קסון התקבצו מחוץ לאולם כבר משעות הבוקר המוקדמות, עמדו בגשם ובקור בתקווה להשיג מושב בין קירות האולם, ומחו על האופן שבו נוהל התיק. חלקם חששו כי חזרתם של עדים מהעבר תטיל דופי נוסף ותגרום לדעה קדומה בקרב חבר המושבעים.
בתוך האולם, האווירה הייתה דרוכה לא פחות. צוות ההגנה, ובראשו עורך הדין תומאס מזארו, התייחסו אל המשפט כאל תיק בעל משקל קיומי. בדיעבד, גם מזארו עצמו העיד שהתייחס אליו כתיק עונש מוות, מתוך אמונה שמאסר עשוי להוביל לקריסתו הפיזית והנפשית של ג’קסון. בעודם מתרשמים מרצינות ההליך המשפטי, רבים מהמעריצים שהצליחו להיכנס לאולם דיווחו על פער מטריד בין העדויות שהושמעו לבין הסיקור התקשורתי, שהתמקד אך ורק בטיעונים נגד ג’קסון.
עדות עורך הדין לארי פלרמן
ב־1 באפריל – "יום הכזבים" – נחשף חלק משמעותי מהפאזל. לעדות הגיע עורך הדין המפורסם לארי פלדמן, שייצג את ג’ורדן צ’נדלר בתביעה האזרחית נגד מייקל ג’קסון בשנת 1993, שהסתיימה בפיצוי של מיליוני דולרים. פלדמן נראה באולם כחצי אל – לבושו מוקפד, הופעתו מרשימה, כאילו כסף נשפך לו מהכיסים.
הוא פתח בסקירת הרקע המקצועי המרשים שלו: בוגר מצטיין של בית ספר יוקרתי למשפטים, שותף בכיר במשרד המונה מאות עורכי דין עם סניפים ברחבי ארה"ב והעולם, ובעל ניסיון בייצוג עובדים פדרליים, איגודים מקצועיים ואף עורכי דין שהואשמו ברשלנות מקצועית.
פלדמן התעקש כי ב־2003 לא היה מעורב עם משפחת ארוויזו בטענות על הטרדה מינית מצד ג’קסון. לדבריו, המשפחה הופנתה אליו על ידי עורך הדין ביל דיקרמן, והוא נפגש במשרדו עם ג'נט ארוויזו ושלושת ילדיה. המטרה שהצהיר עליה בעדותו הייתה בחינת אפשרות להגשת תביעה אזרחית נגד מרטין באשיר וגוף השידור הבריטי, בטענה שהילדים צולמו ללא הסכמתם.
אלא שאז הוא שלח את ג’נט, גאווין וסטאר ארוויזו להערכה אצל ד"ר סטנלי כץ – אותו פסיכולוג שהיה מעורב בתיק של ג'ורדן צ'נדלר, כדי להעריך את “ההיקף והחומרה” של טענות המשפחה – מהלך שנראה לנוכחים באולם כ"צירוף מקרים מוזר".
לאחר שקיבל את חוות הדעת של כץ, פנה פלדמן לרשויות הרווחה, ומשם הומלץ להעביר את המידע למשטרה – מהלך שהצית חקירה פלילית נגד ג’קסון.
עורך הדין לארי פלדמן והתובע טום סנדון בבית המשפט
בחקירה הנגדית העלה עורך הדין תומאס מזארו את האפשרות שהרשעה פלילית של ג’קסון תקל משמעותית על הגשת תביעה כספית מצד משפחת ארוויזו, משום שלא יהיה צורך להוכיח מחדש את טענות ההתעללות.
פלדמן אישר את האפשרות הזאת, אך הסתייג וטען שזה "פישוט יתר". מזארו הדגיש שהרשעה תחסוך לעורך דין אזרחי עלויות חקירה רבות, ופלדמן השיב שחלק מהעלויות אולי יחסכו, אך לא רובן. כשנשאל אם חיסכון בזמן שווה גם לחיסכון כספי ניכר, פלדמן ענה: "זה לא עובד ככה".
בהמשך, העלה מזארו את פרשת צ’נדלר משנת 1993 ושאל אם ג’קסון הגיש תביעת נגד בטענה לסחיטה. פלדמן הגיב שאינו זוכר תביעה כזו, אך לא שלל את האפשרות. הוא גם אישר שבהסכם הפשרה בתיק צ’נדלר נכתב במפורש ששני הצדדים אינם מודים באשמה.
הקשר של לארי פלדמן לתובעים
בנוגע לתיק ארוויזו, פלדמן אישר שדיקרמן הפנה אליו את המשפחה, והייתה ביניהם הבנה מסוימת על תשלום עתידי, אך טען שאינו זוכר את פרטי ההסכם כיוון שהתיק "לא התקדם לשום מקום".
מזארו שאל על מודל התשלום באחוזים מהפיצויים, ופלדמן אישר שבמהלך הקריירה היה לו תמריץ להגיע להסדרים גבוהים, כפי שקורה בתיקי אחוזים. הוא גם אישר שבמקרה של ג’ורדן צ’נדלר, שני ההורים – כל אחד בנפרד – קיבלו כספי פיצויים, לפי בקשתו של ג’ורדן. בנוסף ציין מזארו שבן זוגה החדש של ג'ון צ'נדלר, דיוויד שוורץ, הגיש תביעה נפרדת משלו.
פלדמן הודה שייצג גם את הוריה של ג’נט ארוויזו, כאשר מנע מההגנה גישה לרשומות הבנק שלהם. לדבריו, מטרתו הייתה להגן על זוג קשישים שאינם דוברי אנגלית מגרירה מיותרת לתוך המשפט, בעוד ההגנה טענה שמטרת הבדיקה הייתה לבדוק אם ג’נט הפקידה כספים בחשבונות הוריה.
פלדמן גם אישר שייצג, ללא תשלום, את ג’נט, שלושת ילדיה, הוריה, ואף ייעץ לבעלה החדש, מייג’ור ג’יי ג’קסון, בנוגע לצו חיפוש של הצבא.
לסיום, מזארו שאל על קשריו של פלדמן עם התובע טום סנדון. פלדמן העריך ששוחח איתו כחמש־שש פעמים לכל היותר בפרשת ארוויזו. לגבי פרשת צ’נדלר מ־1993, אמר שאינו זוכר אם נפגש או שוחח עמו. כשנשאל אם ייתכן ששוחח עם סנדון בנוגע לאחד מהצ’נדלרים, ענה שאינו זוכר.
חבר המושבעים, איור מבית המשפט
פרק 11: עדויות העובדים של נוורלנד
מנהל משק הבית של ג'קסון חושף את חו וית האירוח בנוורלנד. וגם – עובדים לשעבר חוזרים עם עדויות על רקע נקמה, תביעות כושלות ועסקאות עם צהובונים.
העדות של ג'יזס סאלאס
ג’יזס סאלאס, שעבד אצל מייקל ג’קסון כ־20 שנה ונקרא להעיד מטעם התביעה, סיפר על היחס החם שג’קסון העניק לכל אורחיו בנוורלנד. כמנהל הבית הראשי, הוא העיד כי ג’קסון הקפיד לספק לאורחים את התנאים הטובים ביותר – חדרים מרווחים, ארוחות מיוחדות, ממתקים, וגישה חופשית למתקנים, לגני החיות ולאולם הקולנוע הפתוח 24/7. הכללים היחידים היו כללי בטיחות – איסור על שימוש במתקנים או נהיגה בכלי רכב שטח ללא פיקוח, והנחיה שלא לאפשר לילדים להיכנס למרתף היין.
סאלאס סיפר שלעתים ילדים שהגיעו לחווה איבדו רסן, שיחקו בעתיקות, חיטטו בארונות ואף במרתף המשקאות.
בני משפחת ארוויזו נהנו אף הם מהיחס הנעים ומהגישה החופשית: לדבריו, ג’נט ארוויזו שהתה ביחידת האירוח המפוארת שבה התארחו בעבר אליזבת טיילור ומרלון ברנדו. ילדיה לנו ביחידה סמוכה, ולעיתים בחדרי האורחים או בקומה התחתונה ביחידת המגורים של ג'קסון – אך לא במיטתו. סאלאס אמר שזה היה נפוץ שאורחים – מבוגרים וילדים – ישנו ביחידת המגורים שלו, בקומה העליונה או התחתונה.
בעדותו בנושא האלכוהול, סאלאס העיד שג'קסון נהג לשתות וודקה או יין, אך מעולם לא ראה אותו שותה בנוכחות ילדים במו עיניו.
התביעה שאלה על מקרה שבו חשב שגאווין מתנהג כאילו הוא שיכור, אך סאלאס הבהיר למושבעים שג'קסון כלל לא היה במקום באותו ערב, ואף הוסיף שאינו בטוח כלל שגאווין היה שיכור.
באירוע אחר, כאשר האחים ארוויזו ומשפחת קאסיו שהו עם ג'קסון באותו חדר, נטען כי הוזמנו יין וארבע כוסות. סאלאס אישר שהוזמן יין – אך ציין שבמקביל הוזמנו גם סודה ומשקאות קלים לילדים. פרט זה גרם למושבעים לגלגל עיניים, שכן סתר את גרסת האחים ארוויזו. לדבריו, זה היה מקרה נדיר, הוא זכר רק עוד הזמנה אחת של יין בנוכחותם – וגם אז מייקל ביקש כוס אחת בלבד.
עדותו של סאלאס, שנחשב אמין ומהימן, הייתה מכה קשה לתביעה: הוא היה עד מטעמם, אך סתר את גרסת משפחת ארוויזו כמעט לחלוטין. בנוסף, העיד כי לא היה מצב שבו המשפחה הוחזקה בנוורלנד בניגוד לרצונה – ואף סיפר על מקרים שבהם הסיע את ג’נט וילדיה הביתה לבקשתה, או הזמין להם לימוזינה. לדבריו, ג'נט שיבחה את ג'קסון בפניו לאורך כל שהותה בנוורלנד.
סאלאס הוסיף כי ג’קסון נהג להקצות לו 11,000 דולר לקניות ב־Toys R Us עבור הילדים שהתארחו בנוורלנד. הוא סיפר שראה מאות ואלפי ילדים במהלך השנים בנוורלנד מכל קצוות תבל, אשר חוו לדבריו את "החוויה של החיים שלהם". הוא דיבר על "יום המשפחה" השנתי בנוורלנד, שבו ג’קסון הזמין את כל עובדי החווה ובני משפחותיהם להנות מגן החיות ומהמתקנים.
לצד אהבתו לשחק עם ילדים, סאלאס העיד שג’קסון לעיתים העדיף לשהות לבדו בסטודיו ולעבוד על מוזיקה או לרקוד במשך שעות ארוכות.
לדבריו, צוות האבטחה סייר בחווה כל העת כי סביב החווה לא היו גדרות. למרות שמדי פעם היו משיגי גבול, אף אחד מהעובדים לא נשא נשק – בהתאם לרצון של ג’קסון לשמור על סביבה בטוחה לילדים.
מנהל הבית ג'יזס סאלאס בבית המשפט
עדות המאבטח לשעבר – ראלף צ'אקון
העדים הבאים של התביעה היו שני עובדים לשעבר שהעידו שראו את מייקל ג’קסון מתנהג באופן בלתי הולם עם ילדים. במהלך העדות שלהם, ג'קסון העיף מבט אל עבר המושבעים ונראה כאילו הוא מנסה לקרוא את מחשבותיהם. בפעם הראשונה, המושבעים נראו נסערים.
שני העדים, ראלף צ’אקון ואדריאן מקמנוס, הפסידו בעבר בתביעות אזרחיות מול ג'קסון ונראו כמי שנוטרים לו טינה.
הראשון, ראלף צ'אקון, היה אחד מהמאבטחים בנוורלנד בשנים 1991-1994. הוא טען שראה את ג'קסון עירום במקלחת עם ילד, בעת ש"ריגל אחריו" והציץ מהחלון.
הוא העיד שראה את ג'קסון מלטף ומנשק ילדים יותר מפעם אחת ושזו עדות שמסר גם בפרשת צ'נדלר ב־1994.
כשטענותיו של צ'אקון החלו להיות בוטות, טיטו ג'קסון, אחיו של מייקל, עזב את האולם בכעס, היה ברור שהוא מרגיש שאחיו נבגד ומנוצל בידי עובדיו לשעבר.
בחקירה הנגדית תומאס מזארו חשף כי כבר ב־1994 היה ראלף צ’אקון במצוקה כלכלית וניסה, יחד עם עובדים לשעבר נוספים, למכור סיפורים על מייקל ג’קסון לצהובונים. מזארו סיפר שצ’אקון התרברב בפני שכניו שיתעשר כעד מרכזי נגד ג’קסון, ואף דיבר על רכישת מרצדס 450, זמן רב לפני שהתביעה הכספית שלו יצאה לדרך.
התברר כי הטענות בתביעה של צ'אקון כללו "נזק רגשי" מכך שג'קסון "נעץ בו מבטים והאזין לשיחותיו" – בדרישה ל־16 מיליון דולר כפיצויים. לא רק שהתביעה שלו נדחתה, נפסק על צ'אקון לשלם לג'קסון 25,000 דולר על העברת רכוש אישי במזיד.
חבר המושבעים התקשה להתייחס לעד ברצינות, במיוחד לאור העובדה שכבר ב־1994 נדחו טענותיו, ושצ’אקון העדיף לפנות לעורכי דין ולצהובונים במקום למשטרה. בנוסף, הוא נמצא אשם בגניבה והיה חייב לג'קסון פיצויים.
באחד הרגעים בעדות, מזארו גם הצליח לגרום לו להודות שהוא בעצם עזב את נוורלנד רק משום שלא אהב את צוות האבטחה החדש.
צ'אקון הותיר רושם של אדם נקמן, רודף בצע ופרסום.
החדרנית אדריאן מקמנוס בבית המשפט
עדות החדרנית לשעבר – אדריאן מקמנוס
באותו הבוקר, לפני הפסקת הצהריים, העידה גם אדריאן מקמנוס, שעבדה כעוזרת בית בנוורלנד במשך כשנתיים, עד יולי 1994. היא טענה כי ראתה את ג'קסון מנשק ונוגע בילדים, ותיארה את התנהגותם הפרועה בחווה – זריקת פופקורן, שפיכת סודה – ואת חובתה לנקות אחריהם. היא סיפרה גם על שימפנזות שהסתובבו בבית ועל הצורך לנקות את צואתן, מה שעורר צחוק ולחישות באולם.
חבר המושבעים הבין כי מקמנוס נמנתה עם קבוצת העובדים שחברו לראלף צ'אקון בתביעה נגד ג'קסון. היא סיפרה שעזבה את עבודתה בשל הטרדות ואיומים לכאורה מצד עובדים אחרים ואנשי אבטחה, אך לא הצליחה להצביע על אירוע ספציפי. בחקירה נגדית הודתה שגם היא קיוותה לקבל כסף מג'קסון.
בתביעה קודמת נקבע שהיא ועוד שלושה עובדים יפצו את ג'קסון ב־1.4 מיליון דולר על השחתת רכוש וגניבה; חלקה האישי בפיצוי היה 40,000 דולר. היא אף גנבה סקיצה שג'קסון צייר של אלביס פרסלי ומכרה אותה לצהובון תמורת 20,000 דולר, בטענה שמצאה אותה בפח. היא לא יכלה להכחיש שלא קיבלה כסף מצהובונים או תוכניות אירוח שבהן הופיעה.
במהלך עדותה, ג'קסון ישב זקוף, הישיר אליה מבט ולחש באוזני עורכי דינו, בעוד היא מספרת שראתה אותו בסיטואציות לא הולמות עם ילדים – כולל מקולי קאלקין, שאמור היה להעיד כעבור כמה שבועות ולומר שמעולם לא קרה דבר פסול.
ההגנה הוכיחה שב־7 בדצמבר 1993 מקמנוס דיברה עם כתבים על פרשת צ'נדלר ולא הזכירה כלל הטרדה מינית. אך כעבור שנה, כשהגישה נגדו תביעה אזרחית ב־2 בדצמבר 1994, היא "נזכרה" לכאורה באירועים שבהם ג'קסון התעסק עם קטינים – אירועים שלא הזכירה קודם.
מזארו הציג בפני חבר המושבעים עדות מ־1993 שבה אמרה שמעולם לא ראתה דבר חשוד בחדר השינה של ג'קסון, ולא ראתה אותו ישן עם ילדים. היא אף אישרה שהייתה מאפשרת לבנה בן העשר להישאר לבדו עם ג'קסון. מזארו תהה כיצד שינתה גרסתה בתוך שנה בלבד. הוא המשיך לעיין בעדויותיה מ־1993, שבהן תיארה משחקי מלחמות מים וגלישת סקי עם ג'ורדן צ'נדלר וילדים נוספים, והדגישה שמעולם לא ראתה את ג'קסון נוגע בילדים – רק מחזיק את ידם.
ג'ייסון פרנסיה בבית המשפט
עדות הבן של עוזרת הבית – ג'ייסון פרנסיה
ג’ייסון פרנסיה, בנה של בלנקה פרנסיה - עוזרת בית לשעבר בנוורלנד, נחשב לקלף משמעותי עבור התביעה. בתחילת עדותו הוא נראה כמו עד אותנטי. הוא תיאר כיצד תקרית של "דגדוג" לכאורה הובילה לטראומה מתמשכת ולצורך בטיפול פסיכולוגי.
אלא שככל שהחקירה הנגדית התקדמה, נחשפו סתירות, לחצים מצד התביעה – ואינטרסים כספיים שהעיבו על אמינותו.
מזארו חשף שהתובע המחוזי טום סנדון נכח למעשה בטיפולים הפסיכולוגיים של פרנסיה, ושחוקרי המשטרה עודדו אותו להפליל את מייקל ג'קסון.
חבר המושבעים גילה שפרנסיה שינה את העדויות שלו מספר פעמים. בתחילה, אמר במפורש שג'קסון לא נגע באיבריו המוצנעים. מזארו ציטט מתוך תמלילי החקירה כיצד החוקרים דחקו בו כדי להעיד נגד ג'קסון: "הוא סוטה, יש לו הרבה כסף".
מזארו: "גם אחרי שאמרו לך את זה, עדיין אמרת שג'קסון לא נגע בך?"
פרנסיה אישר את דברי מזארו: "אני מאמין שזה נכון".
בלנקה פרנסיה בראיון לצהובונים
פרנסיה טען שהוא לא היה מודע לרווח הכספי של אמא שלו בעקבות ההאשמות, כולל הסדר כספי של 2 מיליון דולר ומכירת סיפורים לצהובונים. מזארו חשף שאמו של פרנסיה קיבלה 20 אלף דולר מהתוכנית Hard Copy על ראיון שבו האשימה את ג'קסון.
ג'ייסון טען שגילה זאת רק בשבוע שלפני העדות.
כשנשאל מתי לדעתו הוא ידע לראשונה על התביעה של ג'ורדן צ'נדלר, הוא אמר שזה היה כשהוא היה בן 16, "כשכסף התחיל להוות עבורי בעיה".
ניכר היה שכסף היה עניין גדול עבור ג'ייסון פרנסיה. למושבעים התברר כי כסף היה רכיב מרכזי בפרשת פרנסיה, אך בתקשורת בחרו להתמקד בטענותיו על נזק נפשי.
המשך בעמוד הבא
בפרקים הבאים: שתי האמהות – ג'ון צ'נדלר וג'נט ארוויזו, האמהות של שני הנערים שהתלוננו נגד מייקל ג'קסון, עולות לדוכן העדים. עדויותיהן חושפות סתירות, מניעים כלכליים ושערוריות שניפצו את התדמית התמימה של המשפחות.
התביעה מגיעה לסגירת שלב ההוכחות במשפט.
